אם בתור בעל חיים – כפי שהגדיר נתניהו את בנות מיני – עדיין יורשה לי להעריך את מצבנו הפוליטי אחרי שבוע עתיר בפוליטיקה פנימית מסוכסכת ומסובכת, הייתי אומרת שנראה שהפור נפל.
ביום רביעי הקרוב יניח לפיד הצעת חוק לפיזור הכנסת. ועד כמה שזה נשמע בלתי מתקבל על הדעת, מנותק מהמציאות ומנוגד לאינטרסים לאומיים בסיסיים – יש מצב שהחוק יעבור בהצבעה טרומית. ואת זה אומרים השבוע בכירים בליכוד. לדבריהם, התנהגותו של גנץ היא הוכחה לכך שגנץ לא מחפש פשרה. זה מתחיל בוועדת החקירה בעניין הצוללות; דרישתו להעלות להצבעה את הגדלת הקנסות למי שמפר את תקנות הקורונה למרות התנגדות החרדים; הראיונות הרבים שלו לתקשורת שזה תמיד הוכחה לפתיחת קמפיין וכמובן העובדה שלא ניתן לחלוק עליה, שאין שום ערוצי דיבור, ישירים או עקיפים, בין הליכוד לבין כחול לבן.
נראה שבכחול לבן החליטו, אומר גורם פוליטי, שאם ממילא הולכים לבחירות, עדיף שכחול לבן תוביל כמי שתמכה בחוק לפיזור הכנסת, ולא תובל כשהכנסת תתפזר כשהתקציב לא יעבור. בשבוע האחרון, מציינים גורמים שונים, הייתה בכחול לבן תנועה ערה לכיוון לפיד. לא מעט ח"כים של כחול לבן נצפו בחדרו או כשהם מסתודדים איתו במליאה. זה הגיע אתמול לשיא בדבריו של השר יזהר שי מכחול לבן, שאמר שיש סיכוי טוב שהם יצביעו בעד פיזור הכנסת ביום רביעי.
מהצד השני נתניהו, האיש שתמיד נמצא בקמפיין, שהחריף השבוע את השפלת בן בריתו, כשמידר אותו מנסיעתו ה"סודית" לסעודיה. נסיעה שבדרך פלא מצאה את דרכה לתקשורת, מתוך כוונה להאדיר את ראש הממשלה ולהביך (שוב) את יו"ר כחול לבן.
מי שמחפש עוד סימנים לבחירות יוכל למצוא אותן בנוכחות הערה של נתניהו בתקשורת, בהנחיה שקיבלו השבוע אנשי סיעת הליכוד, לעדכן את דובר הליכוד לגבי ראיונות שלהם לתקשורת כדי לקבל דף מסרים מבלפור, או בהצהרתו הישירה של נתניהו אמש, שאם כחול לבן לא יתעשתו "כל אחד מבין שזה מוביל, לצערי, לבחירות".
כמה זה באמת מצער את נתניהו נדע אם לא בשבוע הבא בפיזור הכנסת, אז בוודאות ב־23 בדצמבר, כאשר תסתיים פשרת האוזר ללא תקציב שאושר בקריאה שנייה ושלישית, או תיקון של החוק שיאפשר את המשך מריחת הזמן.
אז נכון שנתניהו וכץ יצאו בהודעה משותפת, שנתניהו מתחיל בדיונים על התקציב שיובא לממשלה בדצמבר ולאישור הכנסת בפברואר. אבל דחילק, מדובר בתקציב 2021. ומה עם תקציב 2020, שהיה צריך לעבור בשלוש קריאות בדצמבר? פחות מחודש לתאריך הזה, ואף אחד לא מתחיל אפילו לנסות לפרום את הפלונטר הזה. נתניהו מאשים כמובן את גנץ, אבל גם הוא לא נוקט שום צעד פוזיטיבי כדי לקדם את זה.
כך או כך, בין אם כחול לבן יצביעו בעד פיזור הכנסת כדי לקחת את היוזמה לידיהם, ובין אם הם יעדיפו לנצל את הזמן הזה להעברת חוקים ויחכו שהכנסת תתפזר אוטומטית בהיעדר תקציב – הבחירות ייפלו פחות או יותר על אותו תאריך, סוף חודש מארס.
מעטות מערכות הבחירות, אם בכלל, שניתן לומר ששני המתמודדים צועדים בעיניים עצומות לרווחה לעבר טעות קולוסאלית של שניהם. מבחינת גנץ – לא רק שהוא עשוי לחזור יותר חלש, הוא עוד יכול לפגוש בדרך מרד בתוך מפלגתו: דרישה לפריימריז, אמבוש שמניחים לו אשכנזי וניסנקורן או האפשרות שלפיד ימצב את עצמו כמועמד האלטרנטיבי המוביל וימחק את כחול לבן.
גם מבחינת נתניהו המצב לא מזהיר. או שבנט יאבד את מצביעי המרכז ליש עתיד ולפיד יוכל להרכיב ממשלת שמאל בתמיכת המשותפת; או ממשלת רוטציה של לפיד ובנט, כשלפיד נותן לבנט את הבכורה ואז אין צורך במשותפת; או הרע במיעוטו, או במקרה זה הטוב במרעו – בנט ילך עם נתניהו על פי אותה מתכונת של ראש ממשלה חליפי, רק שההסכם הפעם יהיה הרבה יותר קשוח והדוק מזה של גנץ, ללא נקודות יציאה, ובמצב שבו יהיה לבנט הרבה יותר כוח מאשר לגנץ. במקרה כזה יהיו לנתניהו פחות מנדטים, יהיה לו חוק ראש ממשלה חליפי הרבה יותר גרוע ושותף הרבה פחות נוח מגנץ.
נתניהו עשוי לא להרוויח מבחירות שום דבר, חוץ מאשר להעיף את ניסנקורן ממשרד המשפטים ולקבל במקומו את איילת שקד (הלו, בלפור, האם שומעת?). הוא אולי יוכל להעביר חקיקה משפטית נגד בג"ץ – אבל לא את החוק הצרפתי.
כדי להבין עד כמה מצבנו מטורלל, תראו איך תיראה ההצבעה גם אם כחול לבן תצביע נגד החוק: גנץ, שרץ עם לפיד נגד נתניהו, יצביע עם נתניהו. בנט, שרץ עם נתניהו נגד גנץ ולפיד, יצביע נגד נתניהו. הליכוד, שיצביע נגד הבחירות, רוצה בחירות. הרשימה המשותפת, שתצביע בעד הבחירות, לא רוצה בחירות. וממול עומד הציבור הישראלי ושואל את עצמו האם הפוליטיקאים השתגעו סופית.
התשובה היא כן. בעיצומו של משבר לאומי חסר תקדים, עם כלכלה מתרסקת, גירעון מצטבר של 137 מיליארד שקל, תחלואה שחזרה לעלות – הממשלה הגרועה בתולדות המדינה ממשיכה לריב את עצמה לדעת. השרים היושבים בקבינט או בישיבות הממשלה מתפלצים מהבלגן, מהשיקולים הפוליטיים, מהתחושה שנתניהו לא סופר אותם ממטר. הדבר היחיד שכולם מסכימים עליו הוא שכך אי־אפשר להמשיך. שהממשלה הזאת, שהתחילה את דרכה בגניבת סוסים, גמרה את הסוס.
