קצת מים קרים

גם אני, יחד עם אחרים, הגשתי תצהיר לבג"ץ בתביעה לבדיקה יסודית של מכלול ההיבטים הקשורים לעסקאות כלי השיט. על השולחן הציבורי נערמה כאן ערימה של חומר בלתי מבורר דיו, המדיף ריח רע. אלא שבשצף־קצף של הרטוריקה הציבורית, מתקבעות גם כמה טענות חסרות יסוד, שהן רע מסוג אחר. שתי הערות, אם כן, מהזווית של מפקד זרוע הים, לשעבר.

ראשית, לעניין ספינות השטח. הרעיון לממן את ההגנה הימית על המים הכלכליים ממקורות עסקת הגז, מחוץ לתקציב הביטחון הדחוק, נהגה על ידי אנשים במל"ל. חלקם אכן חשודים היום בפלילים, אבל הרעיון כשלעצמו נכון ונקי. רעיונות עוועים אחרים, כמו להטיל על חברות הגז את האבטחה ־ דהיינו, להוציא לקבלן חוץ את ההגנה על המשאב הלאומי הכי קריטי שלנו ־ היו מופרכים מיסודם. וגם האף־35 לא ממש התאים לזה. היה ברור שאיו מנוס מרכש כלי שיט נוספים לשם כך, ואין דרך אחרת להגן על הנכס הזה. המל"ל זיהה נכון ופעל להכניס כסעיף בהסכם הגז גם תקצוב של רכש ספינות המגן ־ בפועל, תרומה של 400 מיליון דולר מחברות הגז לתקציב הביטחון.

באשר לגודל הספינות, כבר בשנת 2000 החל חיל הים בעבודת מטה להגדרת הדור הבא של ספינות השטח. סער 5, שגודלה קצת יותר מ־1,300 טון, הייתה הגדולה בספינות הסער והחלה מסתמנת כמוגבלת לנשיאת המכ"מים ומערכות הנשק החדשות. במשך שנים ניהל החיל מגעים אינטנסיביים עם הצי האמריקאי לרכש ה־LCS , ספינת הלחימה החופית שהצי החל מפתח, לכשתגיע לייצור שוטף, בעיקר משום הסיכוי לרכש בכספי סיוע. אלא שכמו אצלנו גם אצלם, אילוצי המערכות החדשות העלו את גודל הספינה מ־1,900־2,000 טון ל־3,200 בקירוב, ואת המחיר למעל 700 מיליון דולר. מקצועית, הספינה האחרת שבאה בחשבון הייתה הקיי־130 הגרמנית. ספינה בשלה, 1,800 טון, בשירות פעיל של הצי הגרמני, שתוכננה ונבנית במספנת "בלוהם אנד ווס" של טיסנקרופ, אך גם במספנות לורסן ונורדסווארק. למיטב ידיעתי בין 2008־2010 החיל למד את הספינה לעומק והחליט לבחור בה על פני כל חלופה אחרת, אך מחירה היה גבוה מאוד. כשעסקת הגז יצרה מקור מימון, הספינה עדיין חרגה במחירה.

בסופו של דבר הגרמנים התכנסו לתקציב, פחות או יותר, והקבינט אישר את עסקת ספינות המגן, סער 6. הטענה העיקרית בביקורת על התהליך היא החריגה מהגדרת החיל של 1,200 טון. אין לי ספק ביושרת אלו שהיו אחראים לתהליכי המכרז וה"קול קורא" שלאחריו, אבל לא הצלחתי להבין מי בחיל נקב במספר הזה, ולמה. זה פחות חשוב בעיניי, משום שאם חרגו, נכון עשו: ספינה של 1,200 טון לא רק קטנה יותר מסער 5, היא קטנה מדי למשימה של הגנה על המים הכלכליים. בלי קשר למיקום אסדת ההפקה, צריך לדעת בכל רגע נתון מי מפליג בו, לאן הוא מפליג, מתי הוא עוצר, מה הוא גורר מאחוריו, מה הוא מוריד למים, וכו'. זה דורש נוכחות קבועה בכל השטח. משימה של שבועות בים. זה לא 1,200 טון.

והערה לאקונית באשר לצוללות: מבלי לפרט, ניסיון השנים האחרונות מצביע באורח חד־משמעי על צורך בשש צוללות. נקודה. כל התחשיבים של השנים הקודמות אינם תואמים את המציאות, וטעונים עדכון.

יש כמובן עוד הרבה מה לבדוק בתהליך הזה, אבל חובה להפריד בין ההיבטים המקצועיים של חיל הים, שגם אם היו בהם פגמים נהליים, נוהלו ביושרה מקצועית, לבין הקיסוס הטפילי שנכרך בהם שלא בידיעתם. ¿

ידידיה יערי שימש כמפקד חיל הים וכמנכ"ל רפאל