אל תחפשו טבעת נישואים על הקמיצה של קורין גדעון. מצד שני, אל תמהרו להסיק מכך מסקנות על חייה של עלמת החן, שיצרה את סרט הטלוויזיה "החתונה החרדית שלי" בעקבות נישואיה לחילי סורוצקין, שעד גיל 20 למד בישיבה.
"לפני שנתיים, באולפן של אופירה וברקו, נשאלתי על מה אני חולמת ועניתי בכנות ‑ להיות אמא", היא מספרת. "למחרת, בטורי הביקורת, צלבו אותי על האמירה השוביניסטית, אבל אני מאוד שלמה איתה. בבית החילוני למהדרין שבו גדלתי חינכו אותי שמשפחה היא הדבר היחיד שנשאר איתך תמיד, לא כסף ולא תארים. והחלום שלי להיות אמא לא סותר את העובדה שאני אישה עצמאית שעובדת ומפרנסת ומחפשת אתגרים. השוביניזם הוא לשפוט אישה על פי חלומותיה. אני לא צריכה להיות קרייריסטית, וורקהולית ורווקה עד גיל 40 כדי שבתעשייה יגידו, 'הנה, זו בחורה רצינית'. הרצינות שלי בעבודה דרה בכפיפה אחת עם הרצון שלי לבשל לבעלי".
והטבעת?
"האצבעות שלי התנפחו אז הסרתי אותה. ככה זה בחודש השמיני. יש לנו בת. שם הרחם שלה הוא שושי".
השבח לאל.
"ממש. לפני חמש שנים הכרתי את חילי במועדון בתל־אביב, שאליו הגעתי בנסיבות הזויות, כנגד כל הסיכויים, ובאותו הלילה התחלתי להאמין באלוהים".
מה זה נסיבות הזויות?
"הייתי אז בתקופת מבחנים בפקולטה למשפטים, ושבועיים לפני הגמר של 'האח הגדול', ובכלל לא יצאתי מהבית, אבל חברות שלי לחצו עליי לפנות ערב אחד לבילוי במועדון ברחוב אחד העם וכולן הבריזו לי בדקה ה־90. בעודי מקוננת צילצלה אליי סופיה טייב, אחותה של נינט, שאותה הכרתי בחתונה רק שבועיים קודם לכן והיא שיכנעה אותי לצאת. הלכנו שתינו, חילי היה שם עם חברים, באיזשהו שלב סופיה הלכה, אני נשארתי ובסוף הלילה כתבתי לחברות שלי שפגשתי את בעלי. ככה הרגשתי, למרות שזה הכי לא הגיוני".
לייצר חיים
היגיון, יש לציין, מעולם לא חסר לגדעון (28), שבגיל חמש כבר חלמה להיות שופטת ("אהבתי לדבר, כולם שאלו אותי אם בלעתי פטיפון"), למדה במגמת תיאטרון בתלמה ילין, שירתה בגלי צה"ל ככתבת לענייני משפט ("עבודה טובה למי שאוהב תשומת לב") ואז, במעבר חד, עברה לשבת לצד גיא פינס.
"הרבה גבות הורמו", היא נזכרת. "הייתי במסלול של יונית לוי, אז מה פתאום לעסוק ברכילות? בתור כתבת שטח שאורבת למפורסמים, ספגתי עלבונות וזלזול. אושרי כהן, למשל, קרא לי 'מטומטמת' כשנסעתי איתו להקרנה של סרט בשדרות המופגזת ושאלתי אותו למה לא שירת בצבא. וזה שודר. רק אחרי שנה וחצי, כשהחלפתי את לירון ויצמן שיצאה לחופשת לידה, והתחלתי להנחות בפריים־טיים, אותם מפורסמים התחילו להתנחמד אליי. בולשיט. צביעות לשמה. למרות ש'אנשים' יצאה לחופשת קורונה ואני לא משובצת בתוכנית קבועה, הדרך שעשיתי בעשר השנים שלי בתקשורת עולה על כל דמיון. אני עוסקת בייצור עבודה, תוכן, פרנסה וייצור חיים, וכרגע זה הדבר הכי חשוב מבחינתי".
מה גרם לך להתאהב בחילי ממבט ראשון?
"לא יודעת", היא מצחקקת במבוכה, "אולי העיניים שלו, בעיניי הוא חתיך־על, אפילו יותר מג'ורג' קלוני. וחילי יודע שקלוני הוא ה'פס' שלי. יש לי עוד כמה. גם מיסטר ביג (כריס נות') ובראדלי קופר שווים 'פס'. בתחילת הערב שתיתי ורקדתי עם חילי וחבריו, ומהרגע שעברנו לשיחה זוגית לא הפסקנו לדבר. חילי סיפר שבעשר השנים האחרונות הוא גר בניו־יורק, שהוא מייצר חליפות גברים והגיע ארצה כדי לפתוח כאן חנויות, והכי נגנבתי ממשפט הפתיחה שלו ‑ 'תנחשי כמה אחים יש לי'. נשברתי ב'חמישה'. כשהוא אמר שהם 14 ילדים הבנתי שהוא מגיע ממשפחה חרדית. הוא התשיעי".
איך הגבת?
"לא באמת ידעתי מה זה חרדים, בחיים שלי לא דיברתי עם חרדי, גדלתי הכי רחוק מהדת, אכלתי שרצים וחזיר. אמנם צמתי ביום כיפור ואמא שלי הדליקה נרות, אבל לא היה לי שום צביון יהודי. האמת? אפילו קצת שנאתי דתיים וחרדים. חונכתי שאנחנו, החילונים, נושאים בנטל והם חיים על חשבוננו וכל הסטיגמות שמאכילים אותנו כל החיים. הסטיגמות, אגב, עובדות גם בכיוון השני. הם בטוחים שכל החילונים מנהלים אורח חיים מופקר".
יכולת לברוח.
"איך יכולתי? נמשכתי אליו נורא. למחרת היה לנו דייט נפלא ומבחינתי הכל היה סגור, גמרתי לחפש, מצאתי את בעלי, אבל אז חילי נעלם לי לשלושה ימים. בכיתי על כתפו של אחי הגדול, עידו, בעל דוקטורט בפילוסופיה של החינוך, ושיחזרתי באוזניו כל פרט מהדייט המושלם. אחי אמר, 'במועדון חילי לא ידע במה את עובדת, אולי הוא הספיק לראות אותך ב'אח', אולי הוא נלחץ מזה שאת מפורסמת, אולי הוא נבהל מזה שקראו לך ברחוב, אולי הסיטואציה קצת גדולה עליו', וסידר לי את הדברים מנקודת מבט גברית. למחרת ישבתי עם אמא שלי בבית קפה ובכיתי, 'אין מצב שהוא לא יחזור, זה בעלי', והחלטתי לסמס לו. בדיעבד חילי הודה שהוא התלבט אם זה כן או לא מתאים ושמח לקבל את ההודעה. עשרה ימים אחרי הפגישה במועדון הוא בא לישון בדירה המעפנה שלי, ליד האוניברסיטה, ונשאר".
החיבור בין שניהם היה מהיר וקל. החיבור עם משפחתו היה תהליך קשה ומורכב. "למזלי, השבת הראשונה שחילי ואני עשינו יחד הייתה בבני־ברק ‑ אצל דוד הלפרין מהאופטיקה, שעומד מאחורי 'לשון הרע לא מדבר אליי' ‑ ולמחרת הלכנו לאכול אצל משפחת אבוחצירא, הנכד של הבאבא סאלי. שאלתי את חילי מה לובשים לאירוע כזה, והוא ענה 'חגיגי', אז לבשתי סקיני ג'ינס וחולצה קצרה, צמודה. מה שהרשים אותי זה שאף אחד בבני־ברק לא הסתכל עליי באופן מוזר וגם לא העיר לי, אפילו לא בקטנה. לבית הוריו של חילי בטלז סטון (קריית יערים) הגעתי רק אחרי שלושה חודשים, אחרי שעוזרת בית מנפאל, שעובדת שם, ראתה תמונה שלנו בעיתון וסיפרה לאמא שלו. בעקבות טבילת האש בבני־ברק התלבשתי צנוע, חצאית וחולצה עד המרפק, אבל כשראיתי את אבא שלו מגיע מבית הכנסת התחלתי לבכות מלחץ. הוא נראה לי כמו חייזר, כובע, זקן ארוך, בגדים של פינגווין. מצד אחד שאלתי את עצמי מה הקשר ביני לבינם ומצד שני הזכרתי לעצמי שאלה הוריו של הגבר שאני אוהבת".
ההורים לא ציפו לכלה כזאת. "כל הורה מייחל שהילד שלו יהיה כמוהו", אומרת גדעון ומסיטה את רעמת תלתליה המעוטרת בפס שיבה טבעי, "אבל הם קיבלו אותי כמו שאני, כמו בת, למרות שלא היה להם פשוט לעכל את העובדה שאנחנו ישנים יחד, לפני החתונה, גם אצלם. האחיינים של חילי, בני שלוש־ארבע, שאלו אם אני ישנה איתו כי אני אמא שלו. הם הפגינו אינסוף גמישות והכלה וזה מה שגרם לי להעריך ולכבד אותם".
למרות זאת, היה עליה להמתין שנתיים לטבעת האירוסים. "למה?" היא מעקמת את אפה, "תשאלי אותו! לא הסתרתי את הרצון שלי להתחתן והוא ידע איזו טבעת אני רוצה. כשסיימתי את התואר טסנו עם זוג חברים לאמסטרדם והייתי בטוחה שהוא יציע לי שם. לבשתי אאוטפיט כדי לצאת טוב באינסטגרם. כששאלתי את החבר של חילי אם זה עומד לקרות והוא השיב בשלילה, התבאסתי ברמות. רבתי עם חילי בדרך למלון, וכשיצאנו לטייל נעצרתי מול חלון ראווה והצבעתי על מכנסיים אדומים. חילי אמר, 'לא, יש לי משהו אחר בשבילך', כרע ברך באמצע הרחוב וברור שפרצתי בצרחות. אני מה־זה בכיינית. זה היה הכי פשוט והכי רומנטי, אני לא אוהבת מחוות מוגזמות כמו חדר מלא ורדים".
הפילוג והשנאה
סרט החתונה שיצרה ("הדבר הכי משמעותי שעשיתי") עדיין פופולרי ברשת, "וזה מה שמוכיח את גודל הכמיהה להכיר את הצד השני. לבשתי שמלה צנועה, בחופה הייתה הפרדה בין גברים לנשים ולא הייתה שירת נשים, והחרדים לא הלכו הביתה אחרי שהמחיצה הוסרה. הבחורות הכי לא צנועות רקדו במיני אדום לצד גברים עם שטריימלים ואף אחד לא צעק געוואלד. כשלא עושים מזה ניוז הכל מאוד פשוט. כשיש אהבה וכבוד ותקשורת אפשר לגשר על הפערים. למרות שאבי, אמנון, הוא סגן אלוף במיל' שקיבל צל"ש ביום כיפור ולמרות שאמי, ורדה, עסקה בשיווק ‑ המשפחות שלנו דומות מאוד זו לזו מבחינת ערכים, ההבדל הוא רק במלבושים".
מאז הם גרים בדירה שכורה במרכז תל־אביב ("גדלתי בבצרה, עם הרבה קרקע, וברור לי שביום מן הימים אקנה את הבית שצמוד לבית הוריי") ולפני שנה פתחו יחד את "סורוצקין ‑ מעדנייה יהודית" שמשווקת אוכל ביתי לכל רחבי הארץ. "למזלנו, הרבה לפני הקורונה, החלטנו לפעול אך ורק במשלוחים. המעדנייה היא הבייבי של שנינו, השקענו חצי־חצי, אני מעורבת בכל מוצר חדש, בטעימות ובשמות, מתה על הגפילטע פיש ובבית אני אופה חלות. חמותי לימדה אותי. במקביל, חילי ממשיך לייצר חליפות גברים בסין ולשווק אותן לאירופה והכל טוב, ברוך השם".
ה"ברוך השם" קולח ממך בטבעיות.
"נכון. בעבר לא אמרתי כי לא האמנתי, והיום אני לא מתביישת להגיד את זה. בחגי תשרי הלכתי עם חילי לבית כנסת, בגלל הקורונה הוציאו כיסאות פלסטיק לרחבה וזו הייתה הפעם הראשונה בחיי שבאמת התחברתי לתפילה. ביום כיפור שתיתי רק שתי כוסות מים בגלל ההיריון. כשנכנסת השבת אני מכבה את הסלולרי ומורידה הילוך ונהנית מהשלווה. בתעשייה הכאילו ליברלית ונאורה יש הרבה שמצקצקים ורואים באמונה משהו פרימיטיבי שנובע מבורות, אבל זה דבר מהמם שהביא לחיי המון שמחה ושלווה ועוזר לי להתמודד עם הקשיים שבמקצוע. חילי, שגדל על ברכי האמונה, הוא אדם שלֵו מפני שבתוך תוכו הוא יודע שהכל לטובה. הלוואי שהילדים שלי יגדלו כמוהו, נטולי חרדה".
במהלך ההיריון הפכה גדעון לפרזנטורית של אבישג ארבל ועגלות בוגבו (נוסף לאפליקציה וויפיקס), אבל מודעת לכך שהיא מייצגת את הגשר שבין חילונים לדתיים. "קשה לי עם הפילוג והשנאה, וגם קשה לי עם הקומץ החרדי שלא מציית להנחיות הקורונה. אני לא באה ממקום מתנשא, גם אני שנאתי והכללתי וראיתי בכל הדוסים מקשה אחת, עד שבזכות בעלי ומשפחתו גיליתי 50 גוונים של דת. אני שמחה שניתנה לי הזכות להיות בעלת שתי נקודות מבט. כאשת תקשורת זה גם עושה שירות טוב למקצועיות שלי, אני מכירה את שני העולמות ויכולה להעביר אותם הלאה".
מתרגשת לקראת הלידה?
"מאוד, אבל לא איבדתי את הצפון בשלל קורסים של הכנה. אני מאמינה שהגוף שלי יודע ללדת, הרי זה מה שנוצרתי לעשות. בדמיון שלי אני כבר רואה את שושי מצטרפת לחיבור הנשי החזק שבין אמא לביני. נסענו שתינו לאיטליה, כשחזרנו ארצה הכריזו על חובת בידוד, אז התבודדנו בבית שלה והפקנו מטעמים באינסטגרם. עשינו אמבטיות יחד וגם נעשה אחרי הלידה, כששושי תסתכל עלינו מתוך הסלקל שלה". *
