מה עובר על רודי ג'וליאני

בשבוע שעבר הופיע רודי ג'וליאני בבית משפט בפעם הראשונה מזה שלושה עשורים. הוא עמד מול שופט בפנסילבניה וניסה לשכנע אותו לבטל את קולותיהם של לא פחות מ־7 מיליון מתושבי המדינה, בטענה כי אלה הצביעו בניגוד לחוק. השופט פער עיניים ושאל את ג'וליאני, בכבוד הראוי למיתוס, איזה הוכחות יש לו בדיוק. ג'וליאני אפילו לא היסס כשפחות או יותר אמר "אין לי הוכחות, אני יודע שהיו זיופים, אני מרגיש את זה בבטן". השופט הביט בו בעיקר ברחמים, ובכבוד הראוי למיתוס זרק את התביעה לפח.

יום אחרי כינס ג'וליאני מסיבת עיתונאים. מוקף בעורכי הדין היחידים שעדיין מוכנים לייצג את טראמפ במרדף הנואש אחרי זיופי בחירות שאיש לא מצליח למצוא להם הוכחות יצא ג'וליאני עם רצף של תיאוריות קונספירציה כיד הדמיון המאוד אהובה עליו בשנים האחרונות. אף אחד לא הופתע, זה לא היה שונה במיוחד מג'וליאני של השנים האחרונות, אבל אז בא הרגע שהפך את מסיבת העיתונאים הזו בכל זאת לבלתי נשכחת — הזיעה הנוטפת של ג'וליאני הפכה שחורה, כשצבע השיער הזמני בו הוא משתמש נמס וגלש דרך אוזניו ללחייו.

האינטרנט חגג, הבדיחות היו אכזריות, זה היה שיאו של חודש פומבי מהמשפילים בחייו של ג'וליאני. רק כמה שבועות קודם הוא תועד באופן מביך על ידי בוראט בסרט החדש של סשה ברון כהן: ג'וליאני נתפס בחדר במלון כשהוא מגשש את דרכו לתוך מכנסיו בסוג של מפגש אינטימי מביך עם אישה צעירה, שהוצגה כבתו של בוראט. כמה ימים אחרי הבחירות, כעורך דינו האישי של נשיא ארה"ב, הוא ערך מסיבת עיתונאים על רקע חנות למוצרי מין שפירסמה מבצע מכירות בשם "שיגעון הדילדו". ועכשיו יש אלפי תמונות שלו נוטף נוזל שחור, והן יישארו לנצח בהיסטוריה, בד בבד עם הצילומים של רודי ג'וליאני, "ראש העיר של אמריקה", שצעד ברחובות לואר מנהטן אפופי האבק שנותר ממגדלי התאומים, ולמשך תקופה קצרה היה האיש הנערץ בעולם.

הנפילה הגדולה. ג'וליאני

"נותרו לי בערך חמישה חברים", נשמע ג'וליאני אומר לא מזמן בטלפון לעיתונאי מופתע. זה קורה בעיקר כי המוני החברים לשעבר לא מכירים יותר את התובע הציבורי נטול הפחד של פעם. "ג'וליאני שהכרתי היה משפטן מבריק ואיש הגיוני ושקול", אומר חבר קרוב שלו שעבד בשנים האחרונות בבית הלבן, "אני לא יודע מאיפה באות כל הקונספירציות שממלאות לו את הראש, אפילו טראמפ לא באמת מאמין לזה. מאוד עצוב לי בשביל רודי".

מה קרה לו?

"הזיקנה קרתה לו, חוסר היכולת להתמודד איתה ועם אובדן הרלבנטיות. הוא נאחז בכוח באור הזרקורים, הוא נואש להיות בתוך השיירה הנשיאותית, לטוס באייר פורס וואן. למרבה הצער, יש לו בעיה לא קלה של שתייה שאיש לא מתערב כדי לטפל בה, והוא גם מאוד בודד. זה סיפור מאוד עצוב, לא משנה מה אנשים חושבים על רודי".

* * *

עד ממש לא מזמן, כשהמכונית של ג'וליאני הייתה עוצרת בכבישי מנהטן, מישהו היה נוקש לו בחלון ומבקש ללחוץ את ידו, להודות לו על מה שעשה למען ניו־יורק ולהגיד עד כמה הוא מתגעגע אליו. כי עבור רוב האמריקאים ג'וליאני הוא לפני הכל שם נרדף לאמריקה של אחרי פיגועי ה־11 בספטמבר. המנהיגות הרגועה ומלאת החמלה שלו אז הפכה אותו לדמות נערצת וחוצת מפלגות. במשך שנים אחר כך הוא עדיין היה איש הציבור הפופולרי ביותר בארה"ב, והמריא לקריירה עטופת הילה וכסף. הרבה־הרבה כסף.

בכל שנה מאז, ב־11 בספטמבר, פותח ג'וליאני, היום בן 76, את הטלוויזיה ורואה את עצמו הולך ברחובות אפופי עשן, מסכה על פניו, נותן לאנשים הוראות מרגיעות, מציע חיבוק ומילה מנחמת. ובכל שנה הצילומים האלה ממשיכים להיות מרגשים מאוד ומציתים מחדש, ולו ליום, את מיתוס "ראש העיר של אמריקה" — כינוי שהעניקה לו אופרה ווינפרי. כי לפני עשרים שנה וקצת היה ג'וליאני, לפחות לכמה ימים, נשיא ארה"ב בפועל. הוא נבחר לאיש השנה של "טיים" ב־2001, קיבל תואר אבירות ממלכת אנגליה, ובמשך שנים כל כניסה שלו למסעדה בניו־יורק לוותה במחיאות כפיים.

ג'וליאני תמיד נועד לסוג של תהילה. עוד הרבה לפני ה־11 בספטמבר כבר היה באזז גדול סביבו במשרד המשפטים האמריקאי, והיכולת שלו לחקור עדים ולשבור אותם על הדוכן הייתה קטלנית. ב־1983 מונה לתובע הבכיר במנהטן, ושם בנה לו את המוניטין של לוחם פשע חסר פחד, והרבה פעמים גם חסר גבולות. הוא הפיל אנשים רבי עוצמה מוול סטריט ועד המאפיה וב־1989 רץ באופן טבעי לראשות העיר. ג'וליאני הפסיד בהפרש קטן לדיוויד דינקינס, ראש העיר השחור הראשון של ניו־יורק. ארבע שנים אחר כך כבר ניצח בקלות, לא לפני שהפגין נגד דינקינס יחד עם עשרת אלפים שוטרים. ההפגנה גלשה מהר מאוד לגזענות, וג'וליאני גילה את הכוח בעמדת האאוטסיידר, אבל גם את הכוח של הגזענות. הרבה שנים אחרי, גם זה יסביר את החיבור שלו לדונלד טראמפ.

ג'וליאני הגיע ללשכת ראש העיר כשניו־יורק הייתה אלימה ומסוכנת במיוחד, והוא ניקה אותה בשיטות חסרות רחמים. הניו־יורקרים שמחו על השיפור בביטחון, אבל נרתעו מהברוטליות שהפכה כל צעיר שחור שמוכר בקבוקי מים בפינת הרחוב לפושע מסוכן שהושלך לכלא. זה הפך את הקדנציה השנייה של ג'וליאני לקטסטרופה, אחוזי התמיכה בו צללו, ואז הגיע ה־11 בספטמבר. עם השנים התברר כי האמת מאחורי הצילומים המדהימים של ג'וליאני מאותו יום קטסטרופלי נועצת לא מעט סיכות במיתוס. התברר כי ג'וליאני, שהפופולריות שלו ב־10 בספטמבר 2001 הייתה בשפל, הסתובב ברחובות בעיקר משום שלא היה לו מקום אחר להיות בו. מטה החירום החדש של ניו־יורק הוקם בעלות של 13 מיליון דולר בקומה ה־23 של אחד ממגדלי התאומים, וקרס באותו בוקר על יושביו. כמעט כל האנשים בממשל של ג'וליאני, כולל ראשי משטרת ניו־יורק, אמרו לו מראש שמסוכן מאוד למקם את המטה ביעד שידוע כי הוא מטרה לטרוריסטים. ג'וליאני לא רצה לשמוע, וטען שהמפקדה החדשה היא בלתי הריסה. זה נגמר בדיוק כמו הטיטאניק.

ועדת החקירה לאירועי ה־11 בספטמבר קבעה כי אם מפקדת החירום הייתה ממוקמת במקום אחר, "מספר מקרי המוות של כוחות ההצלה היה נמוך בהרבה". העיתונאים וויין בארט ודן קולינס, מחברי הספר "האשליה הגדולה" שכותש דק־דק את המיתוס של ג'וליאני וה־11 בספטמבר, כתבו כי "ההחלטה המטופשת ביותר שג'וליאני קיבל אי־פעם היא שהפכה אותו לאגדה. אם מטה החירום היה במקום אחר, כל הוויזואליות הדרמטית שהפכה את ג'וליאני ללוחם נע ונד ברחובות הייתה נעלמת ומתחלפת בחדר מסיבות עיתונאים".

אבל שום ועדת חקירה לא יכלה לנצח את התמונות בטלוויזיה, שהיו מרגשות ואותנטיות באמת. ג'וליאני ראה עולם חדש של אפשרויות פוליטיות נפתח בפניו, קרש קפיצה עד לבית הלבן, אבל לא פחות מזה הוא ראה פוטנציאל התעשרות. עד ה־11 בספטמבר הייתה לג'וליאני תדמית של איש חסכן, שבלשכת ראש העיר היה אוכל פיצה לצהריים. ההילה החדשה, כמו גם הנישואים לאשתו השלישית, ג'ודית נייתן — שדרשה מושב מטוס נפרד עבור תיק הלואי ויטון שלה — שינו הכל. ג'וליאני גילה את העוצמה הכלכלית הטמונה בתואר "ראש העיר של אמריקה". לא חסרו חברות וממשלות זרות ששמחו להשליך כסף על ג'וליאני בתמורה לאמינות ולכבוד שמגיעים עם השם שלו.

עד 2006 ג'וליאני כבר היה מיליונר,כשבין לקוחותיו היו תאגידי ענק של נפט, אנרגיה ותרופות. הוא חזר גם לעסוק בעריכת דין וגבה סכומים אדירים, שלא לדבר על נאומים בתשלום. ב־2007 הרוויח 11.4 מיליון דולר עבור 124 נאומים ברחבי העולם, לכולם הוטס כמובן במטוסים פרטיים. במשפט הגירושין שלו מג'ודית נייתן טען עורך הדין שלה כי ג'וליאני הוציא בתוך זמן קצר 12 אלף דולר על סיגרים ו־7,000 דולר על עטים.

אחרי שעשה את הקופה היפה, הגיע הרגע לרוץ לנשיאות ב־2008, ומובן שהקמפיין של ג'וליאני נסב סביב ה־11 בספטמבר, אבל בשלב הזה לאמריקאים כבר נמאס מהמלחמות שבאו בעקבות הפיגועים. מגישי תוכניות לילה צחקו על ג'וליאני, וג'ו ביידן, שרץ גם אז בפריימריז הדמוקרטיים, הנחית עליו את המהלומה המילולית המכאיבה ביותר שספג אי־פעם. "יש שלושה מרכיבים בכל משפט שרודי אומר", אמר ביידן באחד העימותים, "שם עצם, שם פועל ו־11 בספטמבר". ג'וליאני לא שכח, והעלבון הזה מסביר לפחות חלק מהאובססיה איתה הוא רודף אחרי ביידן בשנים האחרונות.

כך או אחרת, מי שהיה הפוליטיקאי הפופולרי ביותר באמריקה רק שנתיים קודם, הוציא 59 מיליון דולר על פריימריז בהם לא ניצח אפילו במדינה אחת, ופרש מוקדם מהמרוץ לנשיאות. התבוסה הזו הפכה את הגיבור הגדול מהחיים לעוד לוזר פוליטי. "ההפסד פירק אותו", אומר החבר הוותיק, "הוא הפך צל של עצמו. תארי לך את הנפילה מגג העולם למעמד של סתם עוד לוזר. אז הוא הלך ל'פוקס ניוז', שם גם היום מתייחסים אליו כגיבור, והפך יותר ויותר קיצוני ויותר ויותר הזוי". אבל היה אדם אחד שחשב שעשויה להיות לו תועלת רבה מהגרסה החדשה הזו של ג'וליאני.

* * *

במהלך הקמפיין הראשון שלו לראשות העיר ב־1989 אכל רודי ג'וליאני ארוחת בוקר במלון פלאזה בניו־יורק, שאז עוד היה שייך לדונלד טראמפ. ג'וליאני ראה את טראמפ בשולחן אחר והורה לעוזרת שלו, ליז ברודר, שלא לאפשר לטראמפ לשלם על הארוחה שלהם. ברודר סיפרה ל"רולינג סטון" כי כשביקשה חשבון, אכן נאמר לה ש"אדון טראמפ דואג לזה". אז היא ניגשה לטראמפ ואמרה לו שכמועמד לתפקיד ציבורי ג'וליאני לא יכול לקבל את המתנה הזו. טראמפ השתכנע בחוסר רצון, אבל בקמפיין הזה החלה להיבנות הברית בין השניים.

"ג'וליאני וטראמפ תמיד הרגישו אאוטסיידרים לממסד", אומר החבר, "וכשאתה אאוטסיידר יש לך שתי דרכים להתמודד: או שאתה לא נותן לזה להפריע וחי את החיים שלך בביטחון, או שאתה נשאב לאמונה בקונספירציות".

ג'וליאני וטראמפ תמיד היו דומים בבריונות, באגו ובסגידה למצלמות, אבל מערכת היחסים ביניהם הייתה בעיקר עסקית, וחברים ישנים של ג'וליאני מספרים כי הוא זילזל בטראמפ. ב־2016 שני האנשים האלה מצאו תועלת הדדית של ממש. קצת יותר מחודש לפני הבחירות ג'וליאני הצטרף לקמפיין של טראמפ, ולדעת רבים לא רק שהיה לו חלק משמעותי בניצחון - הוא ממש הציל את טראמפ. אחרי שחרור הקלטת המפורסמת של Access Hollywood, שבה נשמע טראמפ מחפיץ נשים תוך שימוש בגסויות וסיפורי מעללים מיניים מפוקפקים, ג'וליאני היה האושיה היחידה שהסכימה ללכת להגן עליו בערוצי טלוויזיה שהם לא פוקס ניוז. בסביבת טראמפ אומרים שהוא לא שכח את מתי מעט הנאמנים שהגנו עליו בשבוע בו הקמפיין שלו נראה גוסס, אבל כפי שכתב בוב וודוורד בספרו, למרות שרודי היה היחיד שהסכים להגן על טראמפ בימי הקלטת טראמפ צרח עליו: "אתה תינוק, מעולם לא ראיתי הגנה גרועה יותר עליי. אתה חלש, רודי. איבדת את זה".

ג'וליאני לא התרגש, הוא לא הגן על טראמפ מאהבה. הוא רצה להיות מזכיר המדינה וקיבל הבטחה שזה מה שיקרה. אחרי הבחירות טראמפ דווקא רצה למנות אותו לתובע הכללי — מינוי הגיוני הרבה יותר לכישורים ולניסיון של ג'וליאני — אבל רודי לא היה מוכן לשמוע על שום דבר מלבד משרד החוץ. הוא רצה לנסוע בעולם, הוא רצה להתחכך שוב עם בעלי הכוח והשררה, הוא רצה את החיים הטובים. כשזה לא קרה, ג'וליאני היה מאוכזב מאוד. "פה התחילה ההידרדרות האמיתית שלו", אומר החבר, "גבר באמצע שנות ה־70 לחייו מבין שהסיפור גמור ובגילו לא נשאר לו כלום. העסק שלו התפרק, הוא התגרש בפעם השלישית, הילדים שלו מתנכרים אליו, והוא שותה לא מעט".

הם מאוד דומים. טראמפ וג'וליאני | צילום: גטי אימג'ס

בשלב הזה הדעיכה של ג'וליאני הייתה כבר עצובה למדי אבל לפחות עוד לא ממש משפילה, וזה יכול היה להיגמר כאן. אלא שבנובמבר 2018 קיבל ג'וליאני שיחת טלפון מברט שוורץ, איש עסקים שעבד בעבר תחתיו במשרד התובע הכללי בניו־יורק. שוורץ אמר לבוס הישן שיש בידיו מידע לפיו אוקראינה, ולא רוסיה, היא שהתערבה בבחירות של 2016 ולג'ו ביידן היה בכך תפקיד משמעותי.

התיאוריה הזו, שעד היום לא נמצאה לה הוכחה, הייתה כרטיס הכניסה של ג'וליאני חזרה לתוך המשרד הסגלגל. טראמפ לא מאמין ולעולם לא יאמין לזרועות המודיעין של ארה"ב כי רוסיה התערבה בבחירות ועזרה לו לנצח, והוא התנפל על ההזדמנות החדשה. ג'וליאני הפך שוב לאיש החשוב ביותר בדלת המסתובבת של נאמני טראמפ, הוא היה אובססיבי כלפי ביידן ובנו האנטר. כשכל החברים הישנים עזבו, החליפו אותם אנשים שג'וליאני פעם היה שולח לכלא, ובשלב מסוים אפילו הם נטשו. אבל ג'וליאני לא מתכוון לנטוש את המאבק המופרך לשינוי תוצאות הבחירות, גם אם אפילו טראמפ כבר נראה השבוע מרים ידיים. כי למרות כל המצבים המביכים, ג'וליאני עדיין לא פראייר. הוא מחייב את הקמפיין של טראמפ ב־20 אלף דולר ליום כדי לייצג אותו בתביעות שאין להן סיכוי. השבוע אמר טראמפ למקורביו כי ג'וליאני ושאר עורכי הדין שמייצגים אותו עכשיו הם "אידיוטים שגורמים לי להיראות רע".

כך או אחרת, בעוד פחות מחודשיים הכל ייגמר, ומה יעשה ג'וליאני אז? "אני מקווה שהוא פשוט יילך הביתה לנוח", אומר החבר הקרוב מפעם, "שיטפל בעצמו, אולי יתחבר מחדש לילדים. אני מכיר אותו עשרות שנים וכואב לי הלב עליו, זה לא היה צריך להיגמר ככה".