"אני נהנית להכאיב. זה מחרמן אותי ומרחיב לי את הלב"

כשג'ולי אלחרר הייתה בת שלוש אבא שלה הוציא מהבית את הטלוויזיה. הוא התחיל להתחזק בדת וסחף אחריו את כל המשפחה. ג'ולי, הבכורה מבין 14 ילדים, לא השתכנעה בקלות לקבל את אורח החיים החדש, והתגובה היתה קשה.

"בגיל חמש שאלתי למה אסור להדליק אור בשבת וחטפתי סטירה", היא מספרת. "בגיל 15 אבא ראה אותי עומדת מול הראי ומורחת מייק־אפ על החצ'קונים ואז בום, הוא סגר עליי את הארון ועשה לי סדק בלחי. בגלל שהייתי צמאה לידע וביקשתי לדעת מה ההיגיון, ספגתי צעקות ובעיטות והצלפות, והיו ימים שהתביישתי להוציא את הרגל מהדלת. למזלי, הבגדים הצנועים שלבשתי הסתירו את הסימנים הכחולים. חטפתי ממנו מכות רצח עם ובלי סיבה. ג'קי, בניגוד אליי, תמיד התחנפה אליו, 'כן אבא, בסדר אבא' וכאלה".

ג'קי היא ג'קי אזולאי, הבת השנייה במשפחה, שצעירה מאלחרר ב־11 חודשים. הן נולדו וגדלו בבית־שמש, "דירת עמידר של 50 מטר מרובע, כאן חדר בנות, שם חדר בנים, את הסלון חצו לשניים, חצי לחדר שינה וחצי לאורחים. כל שנה ילד. לא הייתי היחידה שחטפה, אבל אני חטפתי הכי הרבה".

סלחת לו?

"לגמרי. בימים האחרונים לחייו אחותו הגדולה סיפרה לי איזו ילדות הוא עבר. אמא שלו גילתה שאבא שלו בוגד בה והתאבדה. כשהוא היה בן שנתיים היא יצאה לרחוב, לקחה שמיכה, שפכה עליה נפט, התכסתה בה והדליקה אש. אבא שלו נסע עם המאהבת לצרפת, הוא גדל לבד ובגיל שלוש מצאו אותו באיזה יער אוכל את הצרכים שלו מרוב רעב. אז מה אפשר לבקש מבן־אדם כזה? מאז שהוא הלך לעולמו אני כל יומיים בקבר שלו. הגעתי למקום של השלמה עם מי שהוא היה".

× × ×

כשהייתה בת 14 היא וג'קי נשלחו לפנימייה. "ג'קי נשארה ואני התעקשתי לחזור לתיכון חרדי בשביל לעשות בגרויות. תמיד היה לי ראש ואהבתי לקרוא. גם היום, אם כל אחת מהאחיות תקבל 3,000 שקל כולן יקנו נעליים ואני אקנה ספרים. הקפיצו אותי כיתה וכשסיימתי את התיכון בגיל 16 אבא הודיע שיש לי שתי אפשרויות: להתחתן או ללמוד בסמינר. היו לי חלומות אחרים, ובלית ברירה זייפתי התמוטטות עצבים. אושפזתי, אבא נבהל, וכשחזרתי הביתה הוא הסכים שאטוס לארצות־הברית".

צילום : ידיעות אחרונות

לבד, בגיל 16?

"כן, הוא נתן לי את ברכת הדרך לטוס לאחיינית שלו שגרה בעיירה החרדית מונסי. הוא נתן לי שטר של מאה דולר ואמר, 'תשמרי אותו להרבה זמן'. ממש. לא ידעתי אנגלית. הייתי ברמה של 'יס, נו' וכמה קללות. אחרי כמה חודשים עברתי לגור אצל חברים של האחיינית במרתף. הם שלחו אותי לקולג', למדתי אנגלית ועריכת וידיאו, ובתמורה טיפלתי בשני ילדיהם ואפיתי להם פשטידות בטטה. בקיץ עליתי להרים של ניו־יורק לעבוד במחנה שהגיעו אליו 500 אנשים מבוגרים בעלי תסמונת דאון. אני קרובה לתחום הזה. שירה, אחותי בת ה־20, נולדה עם תסמונת ויליאמס — זה משהו בכרומוזומים, מבחינה קוגניטיבית היא כמו בת חמש — אבל תאמיני לי, היא הכי נורמלית במשפחה. ושם, בקמפ עם הבונגלוס שעל שפת האגם, השתנו לי החיים".

באיזה מובן?

"גיליתי את המיניות שלי. ברור שהייתי בתולה. פתאום התעוררו בי רגשות שנראו לי כמו סטיות. הייתי מדמיינת את עצמי שאני מכאיבה לנשים וזה ריגש וגם הבהיל אותי. עבדנו כל היום ובלילות עשינו חינגות עם המדריכים. אני זוכרת את הפעם הראשונה שלקחו אותי למועדון של מכות והצלפות. חטפתי הלם, לא הבנתי איך אנשים מסוגלים לעשות דברים כאלה, ושאלתי את זה שישב לידי, 'זה אמיתי? זה לא כואב?' והוא, שהיה ותיק ממני, ענה, 'מזה הם נהנים'. פחדתי שאני סוטה, שאני לא נורמלית, שיש בי דחפים וצרכים שאני חייבת להסתיר. מצד שני אמרתי לעצמי שאם יש שניים שנהנים, גם המוצלף וגם המצליף, חייב להיות בזה משהו והתחלתי לחקור את הנושא. חצי שנה אחרי הביקור הראשון במועדון עמדתי על במה במנהטן, קשרתי והצלפתי, ומי ישב בקהל ממש מולי? ויל סמית'".

המשיכה לעולם ה־BDSM נובעת מהאלימות שספגת בילדותך?

"נראה לי שכן, למרות שאני לא אדם מקצועי שיכול להסתכל על התמונה מהצד ולאבחן. יכול להיות שזה משהו מולד שהתעצם בגלל חוויות הילדות שלי. לא מפני שמכות הן סימן לאהבה, הן ממש לא. בילדותי, בכל פעם שחטפתי חשבתי שזה מפני שהייתי לא בסדר. רק בגיל 17, בניו־יורק, הבנתי שזה לא נכון, שחטפתי גם כשהייתי הכי בסדר. כשהייתי בהיריון פחדתי שאולי ירשתי מאבא את הנטייה, שאולי אוציא את העצבים שלי על טוהר, הבת שלי, אבל מעולם לא הרמתי עליה את הקול, ודאי שלא את היד".

לפני 15 שנים, כשאביה נפטר ממחלה בגיל 44, היא החליטה לחזור לארץ. את המשיכה לעולם ה־BDSM היא הביאה איתה מניו־יורק. "מבחינתי, העולם נחלק לשניים. לא שחורים ולבנים, דתיים וחילונים או יהודים וערבים, אלא שולטים ונשלטים. בעמוד 'הכלוב' (אתר הבית של קהילת הסאדו־מזוכיזם) יש מיליון וחצי משתמשים, וגם אם חלק מהם רק מתחזים, ברור שבישראל קיימת קהילה ענקית של אנשים שזה חלק גדול מהחיים שלהם. הצלפה היא ביטוי של הכאב שאת נושאת בתוכך. כשנשים מצליפות מתוך שנאת גברים זה מזעזע, וכשגברים מצליפים מתוך שנאת נשים זה מחריד. בשני המקרים זה לא בא ממקום טוב".

אז מה המקום הטוב?

"יש אנשים מצליחים שהפטיש שלהם הוא לקבל מכות מאישה עם מגף. הנשמה שלהם משתוקקת לכאב ולהשפלה. אצלי קיים הצורך בשליטה. אני נהנית להכאיב. זה מחרמן אותי ומרחיב לי את הלב, וכשאני מוצאת מישהו או מישהי שמבקשים את מה שאני יודעת לתת, למי זה מפריע? תראי כמה יפה אני קושרת", היא מדפדפת בסלולרי, "זה שיבארי, אמנות קשירה יפנית. אני כותבת ספר שיקראו לו: '49 גוונים של ג'ולי', שבו אני מתארת מאיפה זה בא ואת תהליך ההשלמה העצמית שעברתי".

למה לא '50 גוונים'?

"כי יש גוון אחד שאין לי: הפחד. סטייה היא לא מחלה, ואני לא מפחדת מהסטיות שלי. למה אני צריכה ללכת למטפל קונבנציונלי שינסה לרפא אותי? למה אני צריכה לנהל את החיים שלי בתיעוב עצמי ובהסתרה? אם אני אוהבת לתקוע מחטים זה סימן שאני רעה? להפך, הסטייה שלי הפכה אותי לבן־אדם טוב יותר. אני עוזרת לאנשים להשלים עם מי שהם. בעיניי זו מצווה".

עולם ה־BDSM לא מנוגד לאורח חיים דתי?

"הצחקת אותי. איפה הסתירה? אני מחוברת לבורא עולם ולחוקיו. אפילו על כוס מים אני מברכת כדי להודות לו על שיצר את המים".

המשפחה שלך מודעת לתחומי העניין שלך?

"זה לא נושא שפותחים בארוחת שישי. הוא עולה לשולחן רק בליל הסדר, כשקוראים בהגדה את 'רבי יהודה היה נותן בהם סימנים'. אמא לא רוצה לדעת פרטים, זכותה, היא שומרת על כבוד המשפחה, אבל אני מאמינה שבשיחה בארבע עיניים היא הייתה אומרת לי, 'ג'ולי, כפרה, אם זה מה שעושה לך טוב אז תפאדל'".

× × ×

בגיל 22 וחצי הכירה ג'ולי את איציק, נהג משאית בן 27. "נקשרנו מהר והתחתנו מאהבת אמת. כשהכרנו, איציק היה חילוני ובגללי הוא התחיל לשמור מצוות. הערכתי את זה, זה לא פשוט לבחור חילוני לקחת אישה ששבועיים בחודש אסור לו לגעת בה. בניגוד לאבא הוא היה רך ועדין וסבלני, היחיד שקצת מיתן את האנרגיות המשתוללות שלי".

איציק ידע על המועדונים בניו־יורק?

"בכלליות, לא בפרטים. כשאהבתי אותו היה לי חשוב להיות שקופה, ולמען קדושת המשפחה, הזזתי את החלומות שלי לצד. רק כתבתי בכל מיני קבוצות ברשת ב'ניקים', כדי שחס וחלילה לא יגלו מי אני. איציק היה טוב אליי ולילדה, אבל התחילו להיווצר בינינו פערים. התחלתי ללמוד ראיית חשבון, עיצבן אותי שהוא עובד על משאית ואין לו שום שאיפות להתקדם, שהכל עליי".

אלחרר (בת 38 היום) זוכרת את הרגע שבו החליטה להתגרש. "ישבתי על המדרגות בכניסה לבית והתפתלתי מכאבי בטן. אחת מאחיותיי ישבה איתי וקראה לאיציק לבוא. הוא צעק, 'אין לה כלום, היא סתם משחקת אותה' וזה הקפיץ לי את הפתיל. הזמנתי מונית, נסעתי ל'בטרם', בתוך דקה איבחנו שהתוספתן מתפוצץ לי ולקחו אותי באמבולנס לניתוח. מבית החולים צילצלתי אליו ואמרתי לו, 'צא מהבית, לך'. הוא לא הסכים לתת לי גט בטענה שהוא אוהב אותי. שלוש שנים הייתי עגונה ולפני שש שנים, כשזה סוף־סוף נגמר, פתחתי את המסעדה בבית־שמש".

קצת אחר כך עלתה 'אחותי ג'קי', הדוקו־ריאליטי המשפחתית (משודרת ברביעי־חמישי ב־HOT בידור וב־HOT VOD). בשתי העונות הראשונות אלחרר שמרה לעצמה את המשיכה לעולם הקשירות והמכות. "הייתי אחרי הסיוט של הגירושים ונכנסתי לזוגיות עם אישה וריחמתי על טוהר. למה, כל החברים שלה צריכים לדעת מי אמא שלה ואת מי היא קושרת ובמי היא מצליפה עם שוט? אני אמות אם מישהו יבוא לטוהר ויגיד לה, 'תביאי מכות, כמו אמא שלך'. את הרגליים אני אשבור לו".

ועכשיו, בעונה השלישית, את כבר לא חסה עליה?

"חסה, ברור שחסה, אבל עכשיו יש לי אג'נדה הישרדותית. אני חייבת חשיפה. איך שנגמר הסגר הראשון, הגשמתי את חלום חיי. עברתי לתל־אביב ופתחתי את 'מאמא ג'ולי' בשוק צפון. הייתה לי התחלה מה־זה יפה. אנשים דפקו לי ביסים מול הפרצוף, זה עשה לי אורגזמה במוח. עד שביבי החליט על סגר שני ומאז אני בבית ומטפסת על הקירות. הפסדתי רבע מיליון שקל. לפחות.

"אז כשהתחילו דיבורים על העונה השלישית באתי לבמאית והעורך, אמרתי להם שאני חייבת לקדם את המסעדה, וכשהם אמרו לי, 'כמה שתיתני מעצמך ככה תקבלי מסך' הסכמתי לפתוח הכל. אין לי במה להתבייש ואין לי מה להסתיר. אבל חלום חיי הוא זוגיות טובה, לא משנה אם היא תהיה עם גבר או עם אישה. ואני גם חולמת על עוד ילדים. לפחות עוד שלושה. אם בשנה הקרובה לא תהיה לי זוגיות טובה אני אקנה מנה בבנק הזרע והזוגיות תבוא אחרי הלידה".

אלחרר מודעת לעובדה שהרבה מהחשיפה שלה היא חייבת לאחותה. היא וג'קי נרשמו יחד לעונה השלישית של 'מאסטר שף'. ג'קי התקבלה, ג'ולי אפילו לא הוזמנה לאודישן. שנה אחר כך היא ניסתה שוב. "היה לי קטע עם אחד השופטים (היא מסרבת לנקוב בשמו, אבל יוטיוב מזכיר שזה היה יונתן רושפלד). כשבאתי עם המנה השופט אמר, 'אל תסתכלי לי בעיניים כי אני כאן ואת שם'. זה הכעיס אותי. אמר לי להוריד משהו מהמנה, לא הסכמתי והוא הכריז, 'בגלל העקשנות שלך אני לא מעביר אותך'. אז אמרתי לו תודה, בכיתי והלכתי הביתה. פתחתי בבית־שמש את 'לאכול אצל ג'ולי', הלך לי בטירוף, ואז פתחתי בשוק צפון".

צילום: ענת מוסברג

מי שפחות התלהבה מהמיזם החדש היא האחות המפורסמת, שלא הגיעה לפתיחה בנימוק ש'מאמא ג'ולי' שוכנת בדיוק במקום שבו הייתה בעבר המסעדה שלה. "זה נכון שבגלל המסעדה ג'קי פחות מדברת איתי. אני יכולה להבין את הפצע, דרכתי לה על היבלת וזה כואב, אבל למה לדבר ככה? גם אני יכולה להיות שלוכית, אבל למה לא לפרגן לאחותך".