הפסדת איתי הכל

אף על פי שהביקורת נגד מכירת שירים לפרסומות נוטה להיות מיושנת וטרחנית, ועל אף שזה כמעט לא מוסרי להתגולל נגד אפיקי הפרנסה הנדירים של מוזיקאים בימים נוראיים אלה – הפרסומת של עמיר בניון להגרלת הלוטו שוברת את הלב למיליון רסיסים. זה לא עניין של אתיקה או לגיטימיות, אלא של רגש אינסטינקטיבי: כשרואים את הפרסומת הזאת, פשוט מתחשק לבכות.

בניון מככב בפרסומת עם "ניצחת איתי הכל", מהשירים היפים שנכתבו בשפה העברית. הוא שוכב על ענף ושר בקולו הנפלא "מזל שאין חלב" במקום "מזל שיש אותך", אותו רגע מכונן שבו המוזיקה פגשה אדם אבוד והצילה אותו. התקווה שבאה בזכות היצירה והאמנות הוחלפה בטופס לוטו. הזכייה במיליוני שקלים תופסת את מקומה של הגאולה הרוחנית. אכן, "מזל".

מסתמן שמפעל הפיס וחברת הפרסום שלו אוהבים את ריח החורבן של שירים מעוררי השראה: כמה שבועות לפני הטבח ב"ניצחת איתי הכל", הפרסומת למערך המנויים של הפיס (עם הדמות האיומה של ערן זרחוביץ') חיללה את כבודו של "אייכה" מאת שולי רנד. המכנה המשותף בין שני הסרטונים ברור: לקחו המנון, כזה שמשקלו הסגולי חורג מהפופולריות הרגילה של להיט, שיר שמלווה נשים וגברים בזמנים הקשים והמאושרים, ושאבו את נשמתו משל הייתה אבק שהצטבר על הרצפה.

ובכל זאת, המקרה של "ניצחת איתי הכל" עצוב יותר. בניון, שהעובדה שהיותו שנוי במחלוקת בגלל דעותיו הפוליטיות מעולם לא סתרה את מעמדו כאמן מבריק וכאדם מרתק, סיפר באומץ על עברו כמכור לסמים. גם הימורים הם פעולה שעלולה להוביל להתמכרות. זה אפילו נכתב בתחתית המסך, לצד הקריאה "משחקים באחריות!" הכסת"ח הזה נועד לטשטש ככל הניתן את המציאות: על כל אדם ש"סונג'ר" (ונניח לזה שהוא הלך לקנות חלב לקפה שהכין לעצמו, אבל היי, הוא גבר, איפה הכפיים) וחזר עם הפרס הגדול, יש אנשים שאיבדו את המעט שהיה להם בגלל גירודים וניחושים.

העובדה שדווקא בניון, ולא פחות מזה "ניצחת איתי הכל", הם הפרזנטורים של גוף שעיקר לקוחותיו הוא השכבות החלשות ביותר בחברה, ננעצת בנפש כמו סכין מחודדת. ההקשר האקטואלי – אבטלה משתוללת, עסקים קורסים, אופק קודר – רק מגביר את תחושת החידלון מול פוטנציאל הנזק שטמון במרדף אחרי ה"מזל". בניון רשאי לעשות כל מה שירצה עם סיפורו האישי, הקרדיט שצבר וכמובן עם השירים שחצב מתוך עצמו, אלה שנכתבו תחת פטיש צרותיו. אבל באותה מידה גם הקהל זכאי לדעתו, ולפגוש ככה את "ניצחת איתי הכל" מרגיש כמו תבוסה משפילה.

בקטנה

פרק הסיום של "פארגו", שזמין לצפייה ב־ ,HOT סיכם היטב את העונה הרביעית: ניצוצות של גאונות לצד רגעים של יובש, רעיונות יפים לצד קלישאות שחוקות, וטוויסט אחד

עוצמתי לצד מהלכים צפויים למדי. לכן הרושם שנותר בתום הפרקים הראשונים לא השתנה: העונה הנוכחית נפלה כמעט בכל קטגוריה משלוש העונות שקדמו לה, ועדיין אין בנמצא סדרה מתמשכת שמתקרבת לרמתה. גם ביום הכי חלש שלה, "פארגו" היא כל מה שאפשר לצפות לו מטלוויזיה. ואחרי שרואים את הפינאלה של "היית צריכה לדעת", שהיה מביך כמו הסדרה כולה, אולי קל יותר להבין עד כמה זה הישג נדיר.