זה לא אותו העמק

זה לא התחיל בקורונה. כבר לפני שנתיים החלו לטפטף בכלי התקשורת בארה"ב הדיווחים על מותו של עמק הסיליקון כפי שהכרנו אותו. "ניו יורק טיימס" כתב שיותר ויותר משקיעים ואליטות עסקיות בעמק מכריזים על גסיסתו של האזור, שנחשב עד לא מכבר כבירת הטכנולוגיה העולמית. אזור מפרץ סן־פרנסיסקו בצפון קליפורניה – מגרש הבית של יותר מאלף חברות טכנולוגיה־עילית, כולל גוגל ופייסבוק ואפל ואינטל ופייפאל וטסלה וסיסקו ואדובי ו־AMD – החל כבר אז לאבד את כוח המשיכה הייחודי שלו, הן כמקום מגורים מפנק והן כזירה לצמיחת חברות סטארט־אפ. חברות כאלה צצו פתאום כפטריות אחרי הגשם באזורים אחרים במדינה.

באופן אבסורדי, האטרקטיביות של עמק הסיליקון ירדה בשנים האחרונות דווקא בגלל הצפתו בעובדי היי־טק צעירים, שהביאה לעליית מחירים דרמטית בעיקר בתחום הדיור. התושבים הוותיקים לא מצליחים לעמוד בעלות המגורים באזור, וכבר ב־2017 איבדה בירת העמק, סן־פרנסיסקו – מהערים היפות והמתוירות בארה"ב – יותר תושבים מכל עיר אחרת במדינה: כ־15 אלף איש.

יוקר המחיה בעמק הוא בין הגבוהים בערים הגדולות בארה"ב, לפי נתוני לשכת הסטטיסטיקה של ארה"ב; דמי השכירות בערים סן־חוזה, סאניוויל וסנטה־קלרה הם הגבוהים ביותר באמריקה. בפברואר 2018 כתב השבועון "פאלו אלטו" כי אלפי תושבים, הרואים עצמם "מעמד בינוני", עוברים להתגורר במעונות משותפים ייחודיים, עם מקלחות ומטבחים ציבוריים, כדי לחסוך בעלויות. בסן־פרנסיסקו התמחתה בכך חברה בשם "סטארסיטי", שרכשה עשרות בניינים בעיר – כולל מלונות, חניונים, בנייני משרדים וחנויות ישנות – והכשירה אותם למגורים מודרניים וזולים. בעקבות הזעם שהופנה כלפיהן, בשנים האחרונות הזרימו אפל, גוגל ופייסבוק מיליארדים לטובת מיזמי נדל"ן מקומיים, ובתכנון גם מיזמי דיור על קרקעות שבבעלותן.

ואז הגיעה מגפת הקורונה. חברות הענק, הפזורות בקמפוסים עוצרי נשימה ברחבי העמק, הורו בתוך זמן קצר לעובדיהן להישאר בבית, והחלו לשכלל בהדרגה את דרכי העבודה מרחוק לטווח ארוך. היכלי הענק – שעד לפני שנה גדשו אלפי צעירים את אולמות ה"אופן־ספייס" שלהם כשהם מחליפים רעיונות על פחית בירה וחטיף חינם — התרוקנו. פסק הזמן הכפוי, שסופו עדיין לא ברור, גורם עתה למנכ"לי חברות רבות, שנותרו לבדם בבניינים הריקים בעמק, לחשוב מחדש על השקעות העבר המוגזמות בקמפוסים הגרנדיוזיים, על העלויות המטורפות באזור, על המסים הגבוהים, על הפקקים המטרידים, על שיעורי הפשיעה הגואים, וחלקם אפילו על הפוליטיקה המקומית. רבים מראשי ומנהלי החברות האלה הם בעלי השקפה רפובליקנית ולדעתם עמק הסיליקון סובל מ"ליברליות־יתר" בתחום הכלכלי, ושלטת בו מדיניות שלא נוטה לצד בעלי ההון והממון.

בניין מיקרוסופט בהרצליה. "ימשיך להיות רלוונטי שנים רבות"

וכך החל גל מתגבר של מנכ"לים, בכירי קרנות הון־סיכון ומייסדי סטארטאפים, שנוטשים את העמק, לפעמים יחד עם החברות שלהם. בין העוזבים — דרו יוסטון, מנכ"ל חברת דרופבוקס; ג'ו לונסדייל, ממייסדי פלנטיר, שהעביר את חברת ההשקעות שלו לאוסטין, טקסס; מנכ"ל פלנטיר, אלכס קארפ, שהעביר את מטה החברה לדנוור; והמשקיע המפורסם קית' רבואה, שעקר למיאמי. גם מנכ"לי חברת התוכנה Splunk, חברת השירותים הפיננסיים Brex וחברת אבטחת הסייבר "טאניום" החליטו לעבור.

ולא רק בכירים: יותר ויותר עובדי הי־טק מנצלים את האופציה לעבוד מרחוק ועוברים לבתים מרווחים וזולים יותר מחוץ לעמק. סקר שנערך בסוף יולי על ידי חברת המחקר Blind בקרב יותר מ־3,300 עובדי היי־טק באזור המפרץ מצא, כי 15% מתוכם עזבו את האזור מאז פרוץ המגפה, ומבין הנשארים, כ־60% ישקלו מעבר אם המעסיק יאפשר להם. חלק מהחברות, אגב, הודיעו כי הן מתכוונות לקצץ בשכר העובדים שנטשו את העמק למקומות שבהם יוקר המחיה נמוך יותר, בשיעור שייקבע על־פי מקום המגורים.

שיבוש מהותי

במשך עשרות שנים מנסות ערים בכל העולם, בלי הצלחה גדולה, לשחזר את הצלחת ה"סיליקון ואלי" ביצירת ריכוז יוצא דופן של חברות טכנולוגיה מצליחות. האזור הוא המוקד המרכזי, ללא עוררין, של הבאזז הגדול ביותר במאה שלנו. הסוד הוא כנראה בשילוב מסתורי של מזל, יצירתיות, צירוף נסיבות מוצלח, אבל בעיקר של סיעור מוחות חברתי. חברות היי־טק הוציאו מיליונים על עיצוב ותכנון מרכזי הפיתוח שלהן, כך שיעודדו במתכוון מפגשים אקראיים בין העובדים. הרעיון פשוט: שם, דווקא במפגשים האלה – בדרך לשירותים, למזנון או על שולחן הביליארד — נולדים לא אחת המוצרים החדשים, שיחרכו את השוק. כאן אנשים "נתקלים" זה בזה ושואבים השראה הדדית. כאן נוצר הקסם שהופך את העמק למה שהוא.

בכל מקום בעולם חברי ילדות עושים עסקים יחד, אבל רק בפאלו־אלטו — שהייתה בשנות ה־60 עיירה נידחת עם מטעי משמש נרחבים – חברו ביל היולט ודיוויד פקארד להקמת HP המיתולוגית, ובקופרטינו הסמוכה שידך הגורל את סטיב ג'ובס וסטיב ווזניאק ליצירת אפל. האם אינטל ופייסבוק ואפל וגוגל היו צומחות במקום אחר? אולי, עובדה שזה לא קרה.

קחו את מגמת הנטישה הגוברת של האזור, חברו אותה עם מגפת הקורונה והמעבר הגורף לעבודה מהבית — ותקבלו איום גדול על היתרון הזה. מדובר בשיבוש מהותי, שנוגד את אופייה הייחודי של העבודה בעמק, אבל רבות מהחברות המובילות נכנעות לו. מתכנתים, מהנדסים, מעצבים, וגם משקיעים ומנהלי קרנות הון־סיכון, נאלצים כיום לרחף ב"ענן" האינטרנטי מחדר העבודה בבית, במקום להרים ביניהם "כיפים" בין המדשאות ולהחליף רעיונות במסעדות המפונפנות של הקמפוסים.

כבר בחודש מאי הודיע מנכ"ל טוויטר, ג'ק דורסי, לעובדיו שהם לא יידרשו יותר להתייצב במשרדים גם לאחר שיסתיים משבר הקורונה. גם מארק צוקרברג אמר כי הוא צופה שמעתה ולצמיתות, עד מחצית מעובדי פייסבוק יעבדו מרחוק. מיקרוסופט, שמחזיקה מרכז ענק בעמק, הודיעה לעובדיה בעולם כי גם אחרי הקורונה יוכלו לעבוד מהבית בהיקף של לפחות 50% ממשרתם. בגוגל בישרו לעובדים על המשך העבודה מהבית עד להודעה חדשה. המגמה הפכה כמעט רשמית בתעשייה, והיא כאן כדי להישאר.

העניין הוא, שבשנים האחרונות, ממש עד פרוץ הקורונה, הוציאו ענקיות ההיי־טק בעמק הסיליקון (גם בישראל — ראו מסגרת) סכומי עתק על בניית מרכזי פיתוח חדשים. רק להמחשה: גוגל הקציבה כ־120 מיליון דולר לתכנון ולעיצוב מרכז חדש במאונטיין־ויו המכונה "גוגלפלקס", ועוד מיליארד דולר עבור פארק משרדים צמוד; פייסבוק השקיעה כ־300 מיליון דולר בבניין חדש במנלו־פארק, שכולל על גגו גן פתוח בשטח של 3.6 דונם; ואפל נפרדה מכ־5 מיליארד דולר עבור הבניין דמוי החללית, "אפל פארק", שתוכנן על ידי סטיב ג'ובס עבור 13,000 איש. מה יהיה גורלם של המונומנטים הללו בהיעדר עובדים?

מי יירש את הכתר

אנליסטים שצוטטו השבוע על ידי מגזין הרשת "ביזנס אינסיידר" טוענים כי המכה הקשה שממיתה העבודה מרחוק על "הנשמה היתרה" של עמק הסיליקון, ויוקר המחיה הגואה באזור, רק מיתוספים לתהליכים מדאיגים אחרים שניתן להצביע עליהם בעשור האחרון: חמש ענקיות הטכנולוגיה — פייסבוק, אפל, אמזון, נטפליקס וגוגל — הפסיקו במידה רבה להמציא את הדבר הגדול הבא. במקום זאת הן מתמקדות במציאת דרכים להפיק יותר רווחים מפיתוחים סביב ההמצאות הקיימות שלהן. רק כשהן מזהות סטארט־אפ מבטיח שמציע רעיון פורץ דרך — הן נכנסות לפעולה נמרצת, מעתיקות ממנו בלי בושה, או פשוט רוכשות אותו. כך נרכשו ווטסאפ ואינסטגרם על ידי פייסבוק, כך נרכשה פיטביט על ידי גוגל.

רוברט גורדון, כלכלן מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, טוען כי עידן הזהב של ההמצאות בארה"ב הסתיים בערך בשנת 1970, וכי מוצרים חדשים שפותחו מאז הם "קצת יותר מאותו הדבר". זוהי הגזמה — גורדון לא לקח בחשבון את הטלפון הסלולרי, בטח לא את האייפון – אבל ברור שבכל הקשור להמצאות מהפכניות עמק הסיליקון נמצא בשפל מדאיג.

יזמים רבים חוששים עתה, כי הצטברות הנסיבות צפויה לפגוע משמעותית בחברות הפועלות בעמק, וכפועל יוצא — בהתפתחות הטכנולוגית העולמית בכלל. אחרים רואים בכך הזדמנות נפלאה לטיפוח אלטרנטיבות בערים אחרות בארה"ב. אבל לפי המגזין MIT Technology Review, ההספדים מוקדמים מדי. אל תצפו מעמק הסיליקון למות בן לילה, העריכו שם, "העמק ימשיך לתפקד באושר עד שתהיה לו תחרות חזקה מספיק". גם איאן הת'אוויי, חוקר ב"מרכז ליזמות אמריקאית", כתב בבלוג שלו כי המחשבה שנפילת עמק הסיליקון תהיה ניצחון גדול עבור ערים אחרות בארה"ב, שיצליחו להצמיח מקבילות במהירות, היא אשליה. בינתיים הוא מציע להן להתמקד בבניית קהילות סטארט־אפ חדשות ולהשקיע מחדש בקהילות ותיקות.

אז מי בכל זאת יירש את הכתר כשהוא יוסר מן העמק? האנליסטים מזכירים כי מרכזי היצירה בהיסטוריה היו תמיד זמניים, ולא תמיד היה להם מחליף. כשפירנצה דעכה כמרכז אמנותי במאה ה־16, לא קם לה יורש. העולם יצטרך להסתדר איכשהו.

מגזין האון־ליין האמריקאי Marker, שעסק באחרונה בהרחבה בשאלה הזאת, מצטט את החוקרת לורי מקיי־פיט מאוניברסיטת דלהאוזי בהליפקס, קנדה. לדבריה, בשנות ה־90, כאשר ספריות ציבוריות החלו להפוך לדיגיטליות, חובבי ספרות רבים הביעו דאגה עמוקה מאובדן חוויית השיטוט בין המדפים: איך יוכלו "לגלות" מעתה ספר מרתק שכלל לא ידעו על קיומו? אחרי שנים, אומרת מקיי־פיט, שומרי המסורת עדיין נמשכים אל ערימות הספרים, אך בני הדור הצעיר בהחלט נהנים ממנועי חיפוש מקוונים, שמציגים בפניהם מבחר מסחרר של ספרים, מאמרים ועיתונים שלא הכירו.

או במילים אחרות, עוד לא נולד העמק שאין לו תחליף.

מה יקרה לבנייני הענק המושקעים בישראל? "המשרדים ימשיכו להיות מקום של חיבור ומפגש"

לעבודה מרחוק יתרונות רבים, גם בישראל: כך אפשר לגור בנגב, למשל, ולעבוד בחברה מהמרכז. בפועל, היא מבטלת את יתרונות ההפריה ההדדית במפגש הבלתי־אמצעי בין העובדים.

שתי חברות בינלאומיות שהשקיעו רק באחרונה מאות מיליונים במרכזי ענק חדשים בישראל הן מיקרוסופט ואינטל. מיקרוסופט חנכה לפני כשלושה שבועות קמפוס מרהיב בהרצליה. יהיו בו, בין השאר, חדרי משחקים, חדר כושר בן אלף מ"ר, חדרי מוזיקה, גינת כלבים, מגרשי ספורט, חנויות נוחות, שני בתי קפה ושש מסעדות. אף שהבניין כשיר לקלוט אלפי עובדים, נכון להיום מאיישים אותו מאות בלבד: מחודש מארס מאפשרת מיקרוסופט לעובדיה לעבוד מהבית, והיא תמשיך בכך גם אחרי המגפה. האם ההשקעה האדירה לא תרד לטמיון?

לפי מיקרוסופט, הכל נלקח בחשבון: "היום כבר ברור שמודל העבודה הנוכחי והעתידי יאפשר שילוב של עבודה מרחוק ומהמשרד. כאשר התחלנו בתכנון הקמפוס, לפני ארבע שנים, חשבנו על כל הפרטים שיתמכו במודל הזה וייצרנו מרחב שימשיך להיות רלוונטי במשך שנים רבות. חשוב מכך — רצינו ליצור מקום שבו אנשים מתחברים לאחרים בצורה משמעותית וחיובית, מקום שאנשים יתגעגעו אליו כשהם לא שם".

הקמפוס שחנכה אינטל לפני שנתיים בפתח־תקווה, מפואר וריק לא פחות, אך החברה כבר הודיעה כי תאפשר לעובדיה לעבוד מהבית לפחות עד סוף יוני 21'. האם הוא לא עתיד להפוך לפיל לבן? מנכ"ל אינטל־ישראל, יניב גרטי: "עבודה מרחוק היא דבר שאנו מאפשרים כבר שנים רבות. עם זאת, יש ערך גדול במפגשים בין עובדים, שמולידים רעיונות חדשניים. היום שאחרי הקורונה יביא לנו עוד הזדמנויות להמשיך ולעצב את עולם העבודה. אינטל כבר ביצעה הרבה מההתאמות הנדרשות בעשור האחרון בכלל הקמפוסים שלה, בשימוש בשטחים לא רק לצורך ישיבה פיזית ופרקטית, אלא עבור עבודה משותפת וחיבורים במרחבי העבודה, שמובילים להחלפת רעיונות".