הקרב על פתיחת סכר דגניה

בזמן שכולם מתווכחים אם לפתוח או לא לפתוח את הקניונים, מסתבר שיש באוויר ויכוח משמעותי לא פחות: האם לפתוח או לא לפתוח את סכר דגניה. ולא בסוף החורף, כפי שכבר אמרו שיעשו ברשות המים אם תמשיך כמות הגשמים של השנתיים האחרונות — יש מי שדורשים לפתוח אותו ממש עכשיו, כיוון שכמו בסוגיית הקניונים, גם כאן נחוצה הנשמה מיידית. במקרה הזה היא נוגעת לאיכות המים בכנרת, שבהם משקים את האדמות החקלאיות.

ואיך קשור עניין הסכר, שנפתח בפעם האחרונה רק ב־1995, לאיכות המים של מקווה המים הצפוני? מיד נצלול אל תוך הסוגיה, אבל קודם נכיר את פרופ' משה גופן, המומחה מספר אחת בארץ למצב הכנרת, שמאיץ ברשות המים לקבל כבר החלטה.

לדברי הפרופ', בעוד שכולנו מתלהבים מהמפלס הגבוה ומכך שהנה, אוטוטו האגם נושק לקו העליון שכל כך מרגש את הציבור, הרי שמתחת לפני המים קורים באגם גם תהליכים פחות רצויים, ומפניהם יש להיזהר.

למשל, הצטברות של מלחים במים, שממליחים את האדמות החקלאיות שמושקות ממי הכנרת; למשל, יותר מדי סרדינים שחיים בנחת בכנרת כיוון שלדייגים כבר לא משתלם לדוג אותם, מה שמשפיע על שגשוג האצות ופוגע באיכות המים; וכן בעיות שנגרמות כתוצאה משינויי אקלים, הגוררים שינויים אקולוגיים שמשפיעים על איכות המים. כל אלה מדאיגים מאוד את גופן, שעבורו הכנרת היא לא רק משאב, אלא גם משאת נפש.

צילום : ידיעות אחרונות

"למרות שמדובר בדעה לא פופולרית, אני אומר שחייבים לפתוח את הסכר עכשיו, טיפין־טיפין, כדי לשמור על איכות המים בכנרת. זה הזמן להחליף מים בהדרגה, לסלק מים עתירי מלחים, ולפנות מקום למים עניים במלח. את זה אפשר לעשות אך ורק על ידי פתיחה מבוקרת והדרגתית של הסכר", אומר המומחה ללימנולוגיה (תורת המים הפנים־יבשתיים), שמכיר את הכנרת כמו שאופה מכיר את המחמצת שלו.

מים מלוחים בכנרת?

"הכנרת היא לחלוטין אגם של מים מתוקים, אך המים הם על סף הגדרתם כמליחים. אבל זה לא מצב חדש. הסף המליח הזה קיים מאז שהכנרת נוצרה בעקבות אירועים גיאולוגיים שהתרחשו לפני 19 אלף שנה, והיעלמות 'ימת הלשון' שהכנרת היא שריד ממנה. ויחד עם זאת, גם למזג האוויר ולמעשים שעושה האדם לאורך השנים יש השפעה על מדד המליחות של הכנרת, ולכך יש להגיב".

סוף שנות ה־60. בימים ההם, משק המים וחברת מקורות סילקו מהכנרת באופן מתוכנן מראש קרוב ל־40 אלף טונות מלח בשנה, זאת באמצעות בנייתו והפעלתו של המוביל המלוח. המוביל המלוח נועד למנוע את זרימתם לכנרת של המים המלוחים שמקורם בנביעות טבחה שבצפון מערב הכנרת. הודות לצעד המושכל הזה, ובשילוב עם השיטפונות הכבדים של חורף 1968־1969, ירדה המליחות הטבעית של מי הכנרת באותם ימים מ־400 ל־200 מיליגרם כלוריד לליטר — מדד נמוך יחסית. אבל, מאז, למשך חצי מאה, וזאת אף על פי שהמוביל המלוח עדיין קיים, המליחות בכנרת עולה ויורדת בהתאם לתנאי מזג האוויר ולמשקעים.

צילום: אפי שריר

"כך קורה שבשנות הבצורת האחרונות, כאשר ירד הרבה פחות גשם, הדבר השפיע גם על רמת המליחות, שעלתה גם מפני שנכנסו לכנרת פחות מים מתוקים מהירדן — וגם מפני שהמשיכו להתאדות מתוכה מים, בגלל עליית הטמפרטורה של האוויר כתוצאה משינויי האקלים", אומר פרופ' גופן.

התוצאה: המליחות שהצטברה בכנרת בשנים האחרונות עלתה אל יותר מ־300 מיליגרם כלוריד לליטר. מדובר במצב שפוגע באיכות המים המוזרמים מהכנרת להשקיית הקרקעות החקלאיות שעליהן צומח המזון שלנו.

"כאשר משקים את הקרקע במים הללו היא הופכת למליחה, עניין שמשפיע על הגידולים החקלאיים, מה גם שיש גידולים שלא סובלים את רמת המליחות הזאת והם ניזוקים", אומר פרופ' גופן. עכשיו, לדבריו, צריך לעשות הכל כדי להוריד את המליחות בחזרה, במטרה לשמור על איכות המים. והמשמעות של הכל היא להגביר עכשיו את קצב החלפת המים באגם — ולא בסוף החורף.

אז אתה ותומכיך בעד פתיחת הסכר עכשיו. ומי מתנגד?

"רשות המים, שמעדיפה לאגור מים ולשמור על גובה המפלס. הרשות טוענת שאם פותחים את הסכר זהו אקט בזבזני, כי למה להוציא מים מהכנרת? אבל אני טוען שזה לא בזבוז של מים, אלא שזה מהלך הכרחי כרגע, שהוא לטובת הכנרת ונועד לשמירה על איכות המים שלנו".

"חיסכון במים הוא ערך סביבתי"

אלא שמנהל רשות המים גיורא שחם מתייחס בחיוך לדרישה של פרופ' גופן לפתוח את הסכר כאן ועכשיו, ואומר שהוא לא מתכוון לשלוח מים לאבדון. הוא יפתח את הסכר רק כאשר לא תהיה ברירה והכנרת תעלה על גדותיה, או כאשר יהיה לו ברור למי ובאיזה אופן הוא מוכר כל קוב של מים.

זה מפני שחינכו אותנו לא לבזבז אף טיפה?

"בהחלט. הנושא של חיסכון במים הוא ערך סביבתי, חברתי וכלכלי ממדרגה ראשונה, ומדינת ישראל תמיד תהיה במוד של חיסכון במים".

נו, אז זה מה שגופן טוען. שאתם מתנגדים לפתיחת הסכר כי אתם פוחדים לבזבז מים ולהעכיר את מצב רוחו של הציבור.

"אם את מסתכלת על זה בשורה התחתונה ברמה של סיסמה, אז כן. אבל אני הרי מכיר את מוישה גופן כבר עשרות שנים, מאז קראתי לו לחזור מחו"ל באמצע שנות ה־90 ולרכז את המחקרים בפרויקט לשיקום עמק החולה. הזכויות וההיכרות שלו עם הכנרת במשך עשרות שנים אינן מוטלות בספק, אבל מה שחסר לגופן זה היכרות עמוקה עם משק המים הישראלי, ולכן ההכרזה שלו היא פופוליסטית. אבל יש גבול לפופוליזם. הרי מעבר לאמירות האלה, איזו אחריות יש לו על ניהול משק המים? משק המים הוא משק תעריפי סגור וכל קוב שאני פותח ומזרים סתם ככה, משפיע על תעריף המים שאת ואני משלמים".

אז השיקולים הכספיים מנצחים את המחשבה על איכות?

"בשום אופן לא. גם אנחנו רואים שאיכות המים בכנרת הולכת ומתקלקלת, כי משך השהייה של המים בכנרת גדל עם השנים, מכל מיני סיבות, ולכן אנחנו עושים פעולות שמוציאות מים מהכנרת, אבל יש להן תכלית, גם כספית. אני מעדיף למכור את המים כדי לרוקן את הכנרת באופן מבוקר, וליצור את התחלופה החיונית, במקום סתם לפתוח את הסכר ולבזבז מים. אני מבטיח שבשנה הבאה ייצאו מהכנרת באופן מבוקר 250 מיליון קוב, ואז זה ייצור את התחלופה שכל כך חיונית לאגם. אבל זה תהליך. זה לא במהירות של אופנוע ים, זו נושאת מטוסים שזזה לאט".

כדי להחליף את המים בכנרת הקימה רשות המים את "המוביל ההפוך" שיחל לפעול תוך כמה שנים, ויזרים לכנרת כמאה מיליון קוב ממתקני ההתפלה שבאזור החוף. כמו כן, מתבצעת מכירה של מים מהכנרת לחקלאים בשדרה המזרחית של ישראל — אזור עמק חרוד, עמק בית שאן, בקעת הירדן, בקעת הגולן — שם המים מתאימים להשקיה, וכן לירדן, שקונה מישראל 50 מיליון קוב ועתידה לרכוש תוך כמה שנים כ־90 מיליון קוב.

אבל גם שחם מודה שאם הכנרת תעלה על גדותיה בחורף הזה ותאיים להציף את טבריה, הוא בעצמו יוריד הוראה דחופה לפתוח את הסכר, כי אז, גם מול הבזבוז המעיק, לא תהיה ברירה. "פתיחת סתמית של הסכר היא כישלון של משק המים, לא הצלחה שלו. זה האמא של הבזבוז וכל מי שמבזבז סתם מים הוא פופוליסט".

"מים עניי מלח"

פרופ' גופן, בן 83, ממכון המחקר המדעי בגליל (מכון מיגל), הקדיש כמעט את כל חייו לכנרת. בימים אלו הוא מוציא ספר בשם "כנרת אחרת" (הוצאה גלילית), ומזמין אותנו לערוך היכרות עם הכנרת בצילם של השינויים האקולוגיים הדרמטיים שהתרחשו באגם ב־25 השנים האחרונות.

הוא נולד בקיבוץ אפיקים, עשר דקות הליכה מהכנרת. בית הספר התיכון המיתולוגי של האזור, "בית ירח", שבו למד ואף חזר כדי ללמד בו, נמצא על חוף הכנרת, וכשבגר עבד 32 שנים כחוקר במעבדה לחקר הכנרת, מתוכן שש שנים היה מנהל המעבדה. אז אפשר להאמין לו כשהוא אומר שהדאגה לאיכות המים ולמצבה של הכנרת 'שלו' היא שמובילה אותו לדרוש את פתיחת הסכר.

"ויש בכך גם משום דאגה לשימוש שמדינת ישראל עושה במי הכנרת לחקלאות", ממהר פרופ' גופן להבהיר. "כדי לשמור על איכות מי הכנרת כך שניתן יהיה להשתמש בהם בצורה חופשית להשקיה, יש לדאוג לתחלופה מרבית של מים באגם, ואת זה ניתן לבצע על ידי פתיחת הסכר — שתזרים החוצה מהכנרת מים עתירי מלח, ותפנה מקום למים חדשים עניי מלח".

מעבר לכך ש"מים עניי מלח" הוא ביטוי שירי ענוג, הרי שלדברי הפרופ', המים עניי המלח הדרושים כעת כל כך כדי להמתיק את האגם, יגיעו משני מקורות פוטנציאליים: הראשון, והוא החשוב, היעיל והזמין ביותר — ספיקת נהר הירדן והנחלים מאזור רמת הגולן, שככל שיוצאו מים מהכנרת יוכלו הם לזרום לתוכה. השני, שהוא כרגע בביצוע אבל עדיין אינו זמין — להכניס לכנרת מים מותפלים.

בוא נדבר רגע על הנחלים. מה תעשה הזרמת מי נחלים טריים למצב המים בכנרת?

"היא תעשה דבר נורא פשוט. בכנרת המליחות גבוהה יותר מפי עשרה מאשר בירדן ובנחלים האחרים הזורמים אליה. כאשר פותחים את הסכר כדי להוציא מי כנרת עתירי מלח ולהכניס במקומם מי ירדן ונחלים עניי מלח, מליחות המים בכנרת יורדת ואיכותם עולה".

אז לפתוח טוטאלית את הסכר?

"לא אמרתי לפתוח טוטאלית. אני מבקש לפתוח אותו בזהירות, רק כדי להביא לידי החלפת המים הדרושה באגם, זה הכל". •