"הסם הכי חזק שיולי לקחה היה איליה"

רק בת 18 וחמישה חודשים הייתה יולי זולקוביץ כשמתה ממנת יתר, אבל מותה המיותר נגע בכל כך הרבה אנשים. אולי זה הרצון להבין איך יכול להיות שילדה מצטלמת בגיל 14 במדי צופים וארבע שנים אחרי זה נמצאת מתה בדירה תל־אביבית מכדורי מרשם שנטלה באופן קבוע ובכמויות. אולי זה הפחד של כל הורה, שזה יכול לקרות גם לילד שלו. ואולי אלו הם הסרטונים וההקלטות, שחושפים את חוסר האונים מול אוזלת ידן של הרשויות.

השבוע ישבו שבעה על יולי בשני בתים. אצל אמא מרג'ורי ברמת־גן ואצל אבא ריקרדו בבת־ים. זה הבית שממנו יצאה לפני שלושה שבועות לעוד סבב של חיים משותפים עם איליה שקון, האיש שאהבה, שאיתו צרכה כדורים עד אובדן הכרה, שנגדו עמד לה בעת מותה צו הרחקה - הדדי אגב, צו שלא נאכף. זו לא הייתה שבעה רגילה, שכן היא נקטעה שוב ושוב לצורך התייצבות בבית המשפט בהארכות המעצר של שקון, לשכנע את השופטת שלא הייתה זו אהבה כפי שטען פרקליטו, אלא יחסי ניצול, שמהם ניסתה יולי להימלט, לשווא.

ביושבם באולם בית המשפט נאלצו ריקרדו ובת זוגו ג'ואנה לשמוע את כל הפרטים הקשים, גם כאלו שלא היו ידועים למשפחה ולחברים. להגנתו טען שקון כי צילם אותה מחרחרת בדקות לפני מותה, כדי להראות לה כמה עלובה היא כשהיא לוקחת סמים. "זה היה אקט חינוכי", טען פרקליטו בשמו. אחר כך רמז עורך הדין כי לצעירה היפה היו את השיטות שלה להשיג סמים, שלא דרך מרשו. מחוץ לכותלי בית המשפט יטען כי מכרה תמונות חושפניות שלה. נכון או לא, בכל מקרה זה לא משהו שאבא רוצה לשמוע על התינוקת שלו.

איש צבעוני הוא ריקרדו זולקוביץ. צבעוני, אבל נורמטיבי. אולי בגלל זה היה לו כל כך קשה להתמודד עם בעיות הסמים שאליהן נקלעה בתו. אדם נורמטיבי, אילו כלים יש לו? הולך למשטרה, פונה לרווחה, מנסה לדבר עם מי שמספק לבתו סמים, ואפילו נועל את הילדה בבית. את כל אלו הוא עשה. ובכל זאת, יולי איננה.

ריקרדו ובת הזוג ג'ואנה. "כשנכנסתי לאינסטגרם של איליה נהיה לי בום בלב", היא אומרת | צילום: עוז מועלם

השבוע הוא יושב שבעה בביתו בבת־ים, בית לבן, משופץ לעילא, מול הים. החדר של יולי היה בקצה המסדרון. אחרי שעזבה החליטו ריקרדו וג'ואנה לצבוע אותו מחדש, לרוקנו מחפציה, מציורי הקיר עם דמות השטן שיולי כל כך טרחה עליהם בצבעים של שחור, "בדיוק כמו אצל איליה בבית", כפי שהסבירה לריקרדו ולג'ואנה ההמומים. החדר הפך לקליניקת קוסמטיקה רגועה עבור ג'ואנה, מנוגדת לכל מה שעברו הקירות שלו בשלוש השנים האחרונות: מכות, צעקות, טריקת דלתות, וזאת לצד רגעים קטנים של אושר וחסד, שבהם הייתה יולי מתרפקת על אביה, קוראת לו "הזקן שלי החמוד", מבטיחה לו שהיא בדרך החוצה מכל זה.

ריקרדו מודע היטב למה שכותבים עליו הטוקבקיסטים. "אנשים אומרים: 'איפה היו ההורים, למה הם לא היו שם בשבילה? עכשיו בוכים, עכשיו מתלוננים?' הם לא יודעים את הסיפור, שעשינו הכל. הם לא יודעים מה עברנו".

יש משהו שהיית עושה אחרת?

"אלימות", הוא עונה בפרץ רגשות דרום אמריקאי. "וגם זה לא היה עוזר, רק היה שם אותנו בבעיות. אנחנו לא משפחה כזו".

ב"רטורנו", חוגגת ניקיון. "היא באמת רצתה להיגמל, רצתה לצאת מזה"

הזמנות בטלגראס

הוא בן 63 שעלה לארץ מאורוגוואי בגיל 17, כאן הכיר את אשתו הראשונה שהפכה לאם בנו הבכור. לאחר הגירושים עבר ריקרדו לאילת, פתח מסעדות, בין לבין היו עוד כמה נשים, אבל מרג'ורי, אמה של יולי, הפכה לאשתו השנייה. הם גרו יחד בבת־ים, וכשיולי הייתה בת שנה וחצי התגרשו. מרג'ורי והתינוקת עברו לרמת־גן, וריקרדו המשיך בחייו.

כשיולי הייתה בת שש הכיר את ג'ואנה, שצעירה ממנו ב־23 שנים והפכה לאשתו השלישית. היא עבדה בגן ילדים ובילתה הרבה עם יולי. "הייתה לנו כימיה טובה", מתארת ג'ואנה. "היא אהבה שאני כמו אמא שלה, רק קרוב יותר לגילה. היינו הולכות יחד לים, לימית 2000. היא אהבה מאוד להיות בצופים, לצאת לטיולים, הייתה בנבחרת בית הספר בכדוריד".

בתמונות שג'ואנה שולפת מהסלולרי היא ויולי מצולמות על רקע חופים שונים, צוחקות, כמו חברות. "נסענו יחד ליוון ולספרד, לרודוס, לבולגריה. כל יום היה עבורנו רגע מאושר".

בתמונה מהחודשים האחרונים. "כל העולם מעשן"

"יולי הייתה ילדה שמחה", מוסיף ריקרדו. "היא אהבה לעשות סרטונים מצחיקים, ואהבה להצחיק באופן כללי. היו לה ים של חברות. הקשר שלנו היה מצוין. בבית הספר תמיד היו מתקשרים, אומרים לי: אתה הגיבור שלה, רק עליך היא מדברת".

התפנית בעלילה קרתה לפני שלוש שנים. "בגיל 15 וחצי", משחזר ריקרדו, "בחופש הגדול, יולי החליטה שהיא רוצה לגור אצלי. היא הגיעה לכמה ימים וזרקה לי: 'אבא, מה אתה חושב, אולי אשאר פה?' ישבנו איתה ואמרנו: 'נקבל אותך באהבה אבל עם אישור של אמא'. אמא שלה אמרה: 'תנסי, ותמיד את יכולה לחזור אליי'".

יולי המשיכה ללמוד בתיכון חדש ברמת־גן, ולתחזק את חוג החברים שלה משם. "היא הייתה יוצאת איתם ואנחנו היינו לוקחים אותה", מספרת ג'ואנה. לדברי חברים של יולי, באחת המסיבות פגשה את איליה שקון, אחיה של בת כיתתה, המבוגר ממנה בחמש שנים. לאט־לאט חשו ההורים בהידרדרות. "פתאום", מספר ריקרדו, "היא מעשנת ג'וינטים, יוצאת ואני לא יודע לאן. כשרציתי להסיע אותה, כמו תמיד, הייתה מתרגזת: 'אני גדולה', 'אני בוגרת' והתחילה לענות לא יפה. כשביקשתי שתעזוב את השטויות, את העישונים, אמרה: 'זה שום דבר. אני מעשנת פעם בשבוע, כל העולם מעשן'".

וזה לא היה הכל. "בשנת הלימודים הבאה", מספר האב, "יולי החליטה לעזוב את התיכון. התעקשנו ובסוף הסיכום היה שהיא הולכת לאנקורי. 'כדי ללמוד רק מה שחשוב', היא הסבירה לנו, 'למה אני צריכה התעמלות בחיים?' ופתאום התחילו השקרים. הייתה אומרת לנו: 'אני אצל החברה הזאת והזאת', ומתברר שבכלל לא הייתה אצלה. 'אני באה בשתיים בלילה', ומגיעה בארבע בבוקר. הטלפון היה סגור מדי פעם, שזה לא קרה אף פעם".

הבית ברחוב הרב קוק שבו גרה עם איליה. "חיפשנו איך להפריד ביניהם"

ג'ואנה: "אמרתי לריקרדו שיש פה בעיה. לאן את הולכת? 'לחברה'. מה הכתובת, מי זו? 'תעזבו אותי'".

בניסיון לעצור את ההידרדרות, בילו ההורים את הלילות במעקבים. "לקחנו את האוטו ועקבנו אחריה. נסענו ברחובות, הרבה פעמים קרה שהרמזור הפך אדום לפני שהספקנו לחצות את הצומת, והיא נעלמה. יום אחד היא כנראה קלטה אותנו ונכנסה לבניין של החברה. אחר כך התקשרנו לאותה חברה, והיא אמרה: היא לא פה. זה היה כדי שלא נחשוד".

מה ידעתם באותו הזמן על איליה?

"ידענו שמישהו הכיר לה אותו", אומר ריקרדו. "שאלתי אותה מי זה הבחור, בן כמה הוא. היא מעולם לא אמרה לי. כל הזמן תירוצים. התקשרתי לאמא שלה. גם היא לא הצליחה לגלות פרטים. חשבתי שזה גיל ההתבגרות, שאני צריך לטפל בעדינות וזה יעבור עם הזמן. במקביל היא התחילה להתלבש אחרת - חולצות עם כתובות 'פאק יו', ציורים של גראס, מכנסיים קרועים, דברים שלא הייתה רגילה אליהם".

שקון בהארכת מעצרו. מכחיש את הטענות | צילום: עמית הובר

ג'ואנה: "היא התחילה להביא הביתה בובות של שטן, ולעשות לנו אצבע משולשת כשמשהו לא מצא חן בעיניה. כשהיא הייתה אומרת, 'אני צריכה כסף לנעליים', הלכנו לקנות איתה, או בגדים, העיקר לא לתת לה כסף ביד".

לבני הזוג קשה לנקוב בזמנים מדויקים שבהם הדברים קרו. אבל את הרגע שבו הם הבינו את עוצמת הקשר ההרסני בין יולי לשקון, לא ישכחו. "אני הבנתי שזה רציני", משחזרת ג'ואנה, "כשיום אחד הסתכלתי באינסטגרם שלה, שם ראיתי אותה עם ג'וינט ביד ועיניים אדומות, כשברקע חברים של איליה. כשנכנסתי לאינסטגרם שלו נהיה לי בום בלב. הוא פירסם הכל. איך הם לוקחים כדורים או גראס. לפעמים היה כתוב את השם של הכדורים, אבל לא הצלחנו לדעת, כי זה היה מטושטש ולא הכרנו שמות".

"היו לי שתי ברירות", אומר ריקרדו. "ללכת לאיליה, להרביץ לו מכות שיעזוב את הבת שלי, או ללכת לפי החוק. העדפתי ללכת לפי החוק והיום אני מאוד מצטער. כן ביררתי איפה הוא עובד, ויום אחד הלכתי אליו וביקשתי ממנו לעזוב אותה. זה לא היה לי קל, אבל הוא אמר: 'תשמור על הילדה שלך, זה החיים שלי, ותלך קיבינימט'".

בצר לו פנה ריקרדו למחלקת הרווחה בעיריית בת־ים. "זה לקח חודש וחצי עד שהתחילו לטפל בעניין. בינתיים אני רואה איך הבת שלי מידרדרת, לוקחת כדורים בכמויות עצומות. אני לא יודע את כל השמות. אסיוואל, קסנקס, דברים עם מרשמים. הוא לימד אותה והיה מספק לה, או שהיה שולח כסף והיא הייתה מזמינה בטלגראס. מקומה רביעית אני רואה איך באים אופנועים מתחת לבניין שלי בסתר, רואה שהיא נותנת כסף, מקבלת משהו ביד ואז עולה הביתה ונסגרת בחדר.

לפני ארבע שנים. "חנונית של מחשבים, ילדה של אור וקסם"

"כמה פעמים פתחתי את הדלת בכוח ובצעקות וזרקתי לה דברים. נהיה בלגן בבית ו'אתה לא מבין שום דבר', 'אתה זקן', 'אתה פרנואיד', 'זה החיים שלי וכולם עושים את זה'. קיבלתי ממנה מכות, לילות שלמים ישבתי בסלון כדי שהיא לא תצא ואז הוא היה מתקשר: 'תבואי לפה חיים שלי'. הוא שיחק לה בראש".

ג'ואנה: "היא הייתה אומרת לנו: 'אני אוהבת אותו, רוצה להיות איתו. למה אתם לא עוזרים?' ואני אמרתי לה: את ילדה יפה, מגיע לך יותר. לא מגיע לך אדם כזה שמביא לך סמים, מדרדר אותך. התשובה שלה הייתה: 'אבל הוא דואג לי'. ריקרדו דיבר עם ההורים שלו, והם אמרו: 'אתה צודק, אין לנו מה לעשות'. האבא החורג שלו אמר לנו: 'אין לנו כוח עליו, הוא עושה לנו את המוות'.

"החלום שלה היה לעשות קעקוע ואמא שלה אמרה 'כשתהיי בת 18 נעשה יחד', אבל הוא היה מקעקע אותה בחדר שלו ולימד אותה לשרוף את עצמה עם סיגריות".

ריקרדו: "הרגשתי חסר אונים, לא ידעתי לאן לפנות. הלכתי עם התמונות מהאינסטגרם למשטרת בת־ים להתלונן, אמרו לי שמחלקת הנוער תטפל, אבל שום דבר לא קרה".

אירוע אחד הם זוכרים במיוחד. "הייתה שבת", אומר ריקרדו, "והיא נעלמה לנו, לא ידענו איפה היא. אז אמא שלה הגיעה לפה וכולנו ישבנו על האינסטגרם של איליה כי ידעתי שהם מעלים הכל. פתאום הוא העלה סרטון שבו ראו חדר עם מיטה. התחלנו להתקשר לכל החברים, ואחת מהם אמרה לנו: כן, יש מלונית ברמת־גן שהם תמיד הולכים לשם.

"שלחתי את אמא שלה למלונית והיא התקשרה אליי משם, 'מצאתי אותם'. אבל היא פחדה להיכנס לחדר. נסעתי על 180, נכנסתי לחדר, שניהם עירומים, מסטולים, כמויות של סמים בחדר. אסיוואל, קסנקס, פרקוסט, ואליום. אחר כך עורך הדין שלו אומר בבית המשפט שאין תלונות? איך זה יכול להיות? אני אישית התלוננתי עליו כי היא הייתה קטינה".

יהיה לך הכל

בסופו של דבר הרווחה של עיריית בת־ים התערבה. "הבאנו להם תמונות וסרטונים שהיא עושה סמים", משחזר ריקרדו. "אמרנו: 'אנחנו לא רוצים שהילדה תמות'". יולי נשלחה לאבחון באברבנאל, שם נקבע כי היא אינה סובלת ממחלת נפש והוצא צו אישפוז כפוי במרכז גמילה. "באה משטרה ולקחה אותה. היא צעקה עליי: 'אתה רוצה להרוג אותי? למה אתה מכניס אותי למקום סגור? אני בסדר, אתה זקן זבל, מי זה הרווחה, מי השופט הבן זונה'".

מורן דהאן, עובדת סוציאלית במרכז "רטורנו" שטיפלה בעבר ביולי, מספרת שלקח זמן לגייס את הצעירה לטיפול. "בהתחלה היא מאוד התנגדה. בהדרגה היא התמסרה יותר, הבינה למה היא צריכה טיפול. ומצד שני, הנושא של החבר היה מאוד נוכח ומשמעותי.

"אנשים לא מבינים למה אדם אחד יכול לקחת גראס בסופי שבוע או רק במסיבות ויש כאלה שזה הופך אצלם להתמכרות שמאוד קשה לצאת ממנה. יש משהו בסמים שהם כמו תרופה שנותנת לאדם בדיוק את מה שהוא מבקש. אם הוא רוצה שקט הם ייתנו לו שקט, אם הוא רוצה שייכות או ביטחון עצמי, הם ייתנו לו את זה. כמובן שזאת אשליה".

ספרי לנו על יולי שהכרת.

"ילדה מוכשרת, אינטליגנטית, היה לה מאוד קל בלימודים. היא הייתה דומיננטית, חברותית, יפהפייה, עם אינטלגנציה רגשית, חוש הומור. היה לה הכל. אפילו בהודעות האחרונות כתבתי לה, 'את נראית עצובה, אבל יהיה לך כל מה שתרצי, משפחה, בית משלך, את רק צריכה להפסיק עם הסמים', והיא ענתה: 'אני מנסה אבל זה קשה'.

"קל לשפוט, אבל אנשים צריכים להיות עם יותר חמלה. יולי הייתה נערה מתוקה וטובה, ההורים שלה היו כל כך מסורים. הגיעו לביקורים, לא פיספסו אף פעם, תמיד עם שקיות עמוסות כל טוב, וכל הזמן נעו בין הרצון לשמור ולהיות בשבילה, לבין הרצון להציב גבולות חד־משמעיים. זו סיטואציה בלתי אפשרית, ואף אחד לא יעמוד בניסיון הזה. לפעמים עוברים את גיל ההתבגרות מאוד קשה, וגם הילדה שלך יכולה להיות הילדה הזאת שהיא יותר רגישה, שמכירה את האנשים הלא־נכונים, בזמן הלא־נכון, כשיש פחות יציבות ועמוד שדרה – וליפול.

"היא לא חשבה שזה יהרוג אותה. כשהיא הגיעה לפה היא אמרה, אני לא צריכה להיות כאן, ההורים שלי בסדר, אני לא קונה סמים ברחוב. אמרתי לה, 'נכון, לא כל הסיפורים דומים, אבל בסוף הדבר הזה יכול להרוג'. וכשיש גם אנשים מבחוץ שמפחדים לאבד, כמו החבר של יולי, זה היה עקב אכילס שלה. זה היה קשר הרסני.

"היא ידעה שהיא בבעיה אבל כבר הייתה בתהום ולא ידעה איך לצאת ממנה. ואחרי גיל 18 זה באמת מורכב, הרבה יותר קשה לתת עזרה. היא הייתה אהובה פה. אני אהבתי אותה. הצוות והנערות אהבו אותה. זה דבר גדול. כל מיני אנשים אמרו לי, 'בטח זה כבר קרה לכם, אתם יודעים איך זה לאבד מטופל כי את עובדת עם התמכרויות', וההפך הוא הנכון. כשאני רואה את הנערות האלה, אני רואה עתיד. יותר קל לי לדמיין אותן מצליחות, גם במצבים הקשוחים, מאשר עם סוף כזה. וזה כואב. עליה, על ההורים שלה, על החיים שהיו יכולים להיות לה".

טליה (שם בדוי) הכירה את יולי באשפוזית ב"רטורנו". "היינו חברות טובות. חלקנו חדר. כותבים עליה היום שהיא הייתה נרקומנית, שזאת הייתה בחירה שלה, שאף אחד לא הכריח אותה להשתמש. היא הייתה כל כך הרבה מעבר לזה. הדבר שהכי בלט בה זה שמחת החיים וטוב הלב. שלושה ימים אחרי שהיא הגיעה, נכנסה מישהי חדשה לגמילה, עם הרבה התקפי חרדה ופלאשבקים, כולם כל כך נרתעו ממנה, ויולי, שעדיין הייתה בקריז של הגמילה הפיזית – הייתה שם כדי לעזור לה, לתמוך, לחבק. היא ראתה את האדם שבתוך ההתקפים.

"זה מה שעזר לנו להתחבר. נהיינו חברות טובות. יום אחד ישבנו בפינת עישון והיא ביקשה שאלווה לה סיגריה, אבל לא היו לי הרבה. לא עפתי על לתת לה כי הייתי קצרה. ואז היא אמרה לי 'אם נותנים – נותנים מהלב. אם את נותנת סיגריה, תיתני עם חיוך'. היא לא הייתה מליינית, אבל הייתה מחלקת לכולם מהבגדים שלה, מהדברים שההורים שלה הביאו לה".

היו לכן שיחות על ההתמכרות, על מה שגרם לה ליפול?

"אין דבר ספציפי אחד שגורם לבן אדם לעשות סמים. היא סיפרה לי הרבה על החבר ועל הפגיעות שהיא עברה, מה שהכי כאב לי זה שהיא באמת הייתה מאוהבת בחבר שלה. קשה לי לראות את התגובות של אנשים, מי אתם שתשפטו? זה נכון שאף אחד לא שם לה את הסם בפה, אבל החיים גרמו לה. עכשיו אתם קוראים לה נרקומנית אבל איפה הייתם כשהיא העלתה תמונות לאינסטגרם שהיא חותכת את עצמה?"

אולי היא התקשרה אלינו?

במאי השנה, אחרי עשרה חודשים ב"רטורנו", חודשיים לפני יום הולדתה ה־18, החליטו במשפחתה של יולי להיענות לבקשתה לחזור הביתה. ובאותם הימים העתיד אפילו נראה ורוד עם אהבה חדשה בחייה: תומר, אמנם מהחבר'ה של שקון אבל בגמילה. "תומר ויולי היו פה שלושה שבועות", מספר ריקרדו. "והם היו נקיים. היינו אוכלים ארוחות ערב יחד, יושבים וצוחקים בסלון. באותו הזמן היא אמרה 'תודה רבה', 'סליחה אבא', 'אתה רוצה כוס קפה?' היא הייתה ילדה פרח, עד שאדון איליה שלח לה הודעה: את לא מתגעגעת לסם? טוב לך כאישה נקייה? והיא חזרה אליו".

כשריקרדו מספר איך היא חזרה לשקון, הלב מתכווץ. "קניתי לה כרטיס טיסה לספרד, כדי לנקות אותה מכל הזבל. היא הלכה לבקר את איליה וחזרה מסוממת. איך שהיא חזרה ראיתי שמשהו לא בסדר. אמרתי שאני לא יכול להעלות אותה ככה למטוס. יעצרו אותנו הביטחון, שנינו נגמור באבו כביר. הלכה הטיסה והלכו הכרטיסים".

יולי חזרה לשקון והשניים שכרו דירה ברחוב הרב קוק בתל־אביב, מטר מהים. בניין מטופח, שמור, עם קודן לכל הקומפלקס ואיש תחזוקה. לא מאורת נרקומנים. "לפני שלושה שבועות", אומרת ג'ואנה, "היא באה לקחת בגדי חורף. ההורים היו בסלון, עזרתי לה לקפל את הבגדים, אמרתי לה: יולי, את יודעת שאני דואגת לך, ספרי לי איך את. את בסדר? הוא לא מרביץ? היא ענתה: אל תדאגי, הוא מביא מלא כסף הביתה, אנחנו מסודרים".

ביום שלישי, לפני עשרה ימים, הגיע הטלפון מאיכילוב. "בשמונה בערב התקשרו ואמרו שאני צריך לבוא, המצב של הילדה לא טוב. ולדבר עם עובדת סוציאלית, שבחיים לא אמרו. הגיעו הרופאה והעו"סית, ואני אומר להן: תנו לי לראות את הילדה, באיזו מיטה היא נמצאת, אבל אמרו שצריך לחכות לאמא, משכו את הזמן.

"לקחו אותנו לחדר קטן. אמרתי 'רק תנו לי לראות את הילדה'. ברגע שהרופאה הגיעה היא אמרה: 'הילדה הגיעה בלי דופק, לא יכולנו לעשות כלום'. צעקנו כמו משוגעים, 'תגידו לנו שהיא לא מתה'. כשהבנתי שכן, שאלתי דבר אחד: הבחור יודע? ענו לי כן".

למה שאלת?

"כדי להרוג אותו. ידעתי שזה בגללו. ידעתי שיקרה דבר כזה. היו לי מחשבות שהילדה תמות אם היא תמשיך איתו. כל הזמן חיפשנו מה לעשות כדי להפריד ביניהם. זה לא שסגרנו את העיניים. אנחנו יודעים שהיא הייתה מכורה.

"הורים צריכים להתרגש מכל ג'וינט. ומאוד חשוב עם מי מסתובבים. כל הזמן לעקוב. אנשים לא יודעים מה עברנו ומה עשינו. הם לא יודעים את הסיפור שלנו. יולי לא רצתה למות. עכשיו אנחנו מחכים שהמשטרה תחזיר לנו את הטלפונים שלנו. אולי היא התקשרה אלינו ברגעים האחרונים לבקש עזרה?"

ירדן קפטן, קרובת משפחתה של יולי, כואבת את לכתה, ומבקשת רק שכולם יכירו את יולי כפי שהייתה לפני שהכירה את איליה. "יולי הייתה רוצה שתדעו שהיא הייתה הרבה יותר מ'הצעירה שמתה ממנת יתר'. היו לה מלא שאיפות ורצונות ותחביבים. ילדה מלאת אור, קסם, נוכחות. אם היית מחזירה אותי ארבע שנים אחורה ואומרת לי שזה מה שהולך לקרות, הייתי צוחקת לך בפרצוף. לא יולי. יולי הייתה תלמידה מצטיינת, חנונית. מעולה במתמטיקה, במחשבים, בטכנולוגיה. לפני השנים הקשות בחייה, היו ליולי 15 שנים מדהימות. היא באמת רצתה להיגמל. היא באמת רצתה לצאת מזה. היא עזבה את איליה כמה פעמים. באמת שהיא ניסתה.

"נחשפתי בימים האחרונים להרבה התכתבויות ביניהם, ראיתי כמה יולי הייתה נתונה למניפולציות רגשיות. כשהיא נכנסה לגמילה הוא היה מתמרן אותה לצאת. הוא היה מבקש ממנה לעשות בלגן ב'רטורנו' כדי שיעיפו אותה משם והיא תוכל לחזור הביתה. גם כשהייתה נקייה הוא הצליח להכניע אותה. ידענו על מקרה אחד שהיא התלוננה נגדו על אלימות. הוצא צו הרחקה הדדי לשניהם ובסוף יולי מצאה את עצמה שוב אצלו בבית – כי אין אכיפה.

"אז כן, הייתה אלימות, והיו הרבה ניסיונות לצאת מהקשר הזה, אבל איליה היה הסם הכי חזק שהיא צרכה. יש לנו המון חומרים שמסרנו למשטרה, כמו ההקלטה שיולי בקולה מספרת שאיליה דירדר אותה לסמים. הוא לקח אותה כשהייתה בת 16 והפך אותה למה שהיא היום".

בקולה של ירדן אפשר לשמוע את הכאב העצום לצד הכעס הגדול. "איליה עוד יוכל לשקם את החיים שלו ולחיות חיים מלאים אבל יולי לנצח תהיה באדמה, בת 18 וחצי. אם הוא היה מרים טלפון למד"א במקום לצלם אותה, ומזמין לה אמבולנס, יכול להיות שיולי הייתה פה היום. גם המונח הזה 'המתה בקלות דעת', מרתיח. זה הרבה יותר מזה. זו הפקרה.

"יולי עברה בשלוש השנים האחרונות כל כך הרבה תהומות שהיא לא הייתה צריכה להגיע אליהן. דברים שהיו יכולים להיעצר ממש בהתחלה כשהוגשו תלונות במשטרה, על שידול קטינה, אבל היו עוצרים אותו ל־24 שעות ומשחררים אותו. את יודעת כמה פעמים ריקרדו ביקר במשטרה? הוגשו המון תלונות, המון פניות לרווחה, לבית המשפט. התייחסו אליה בגיל 18 כאל בגירה, אבל בחורה שמגיל 15 מכורה לסמים, איזה שיקול דעת בוגר ואחראי יש לה? להפנות אצבע מאשימה רק לאיליה זו טעות כי היו הרבה גורמים שהפקירו אותה עוד קודם".

ש', חבר ילדות, היה לצד יולי גם בשנים הקשות. "הרבה חברים לא יכלו להכיל את הסמים והתרחקו ממנה, אבל היו לה כמה חברים שנשארו וכל הזמן אמרנו לה, 'תתרחקי ממנו. הוא לא עושה לך טוב. אי־אפשר להפסיק עם הסמים ולא להתרחק ממי שעושה סמים'. הוא הרחיק אותה מכל החברים כך שלא יכולנו לדבר איתה. יום אחד, בתקופה של הגמילה, היא הגיעה לבית של ההורים שלי וראו שהיא הרגישה נבוכה. היא אמרה לי: אני מתביישת. לא יכולה להסתכל להורים שלך בעיניים.

"לפני כמה חודשים היא סיפרה לי שאיליה בגד בה ואמרה: אני לא מאמינה שבגללו עשיתי את כל הדברים האלו והוא פאקינג בגד בי. ואחרי שבועיים היא חזרה אליו. תמיד אמרתי לה: את בחורה יפה, הרבה בחורים ירצו אותך. ניסיתי להגיד לה: זה לא את. והיא רק אמרה: אני מכורה אליו".

* * *

ממחלקת הרווחה בעיריית בת־ים נמסר בתגובה: "אנו כואבים את האירוע הטרגי, ומשתתפים בצער המשפחה. הצעירה הייתה מטופלת במחלקת הרווחה במשך שנים וניהלה קשר קרוב עם העובדות הסוציאליות, בשיתוף משפחתה שליוו ועשו את המקסימום כדי לעזור ולסייע".

תגובת בא-כוחו של איליה שקון מטעם הסנגוריה הציבורית, עו"ד אלעד רט: "ממסת הראיות שהצטברו אצלנו במהלך השבוע האחרון עולה תמונה שונה לחלוטין מזו שמשפחת המנוחה ומקורביה מנסים, מטעמים מובנים, להציג.

"אין בכוונתנו לנהל את הגנת החשוד בתקשורת, ואנו סמוכים ובטוחים שהמשטרה תבצע את מלאכתה נאמנה ותגיע לחקר האמת. אנו מצרים על הניסיונות של גורמים שונים לזהם ולשבש את החקירה באמצעות העברת מידע חלקי, שקרי ומגמתי לאמצעי התקשורת ולמשטרה לצד השמדת ראיות המסייעות באופן מובהק לחיזוק טענותיו של איליה.

"איליה היה אחד היחידים שנשארו לתמוך במנוחה בשעותיה הקשות וניסה לגמול אותה ולטפל בה. לטענות שנהג כלפיה באלימות אין כל יסוד.

"גם למשטרה ברור היום שלא איליה הוא זה שסיפק סמים למנוחה, ולא הוא זה שדרדר אותה לסמים. לפי המידע שברשותנו, המבוסס על עדויות וראיות כתובות, ובכלל זה דברים שנכתבו על-ידי המנוחה בעצמה, עולה שהיו לה דרכים משלה להשיג סמים. מטעמים של צנעת הפרט וכבוד המנוחה איננו מרחיבים בנושא.

"איננו שופטים את משפחת המנוחה בשעת צערה, אך מן הראיות שברשותנו עולה כי המנוחה מימנה את הסמים שצרכה בין היתר גם באמצעות כספים שקיבלה מהוריה, שבוודאי היו מודעים למצבה ההתמכרותי הקשה".  

ממשטרת ישראל נמסר: "מדובר במקרה טרגי ומצער. מטבע הדברים, איננו מוסרים פרטים על חקירות מתנהלות".