בין שהתכוון לכך ובין אם לאו, בחירתו של בנימין נתניהו בד' להחליף את יוסי כהן בתפקיד ראש המוסד היא סוג של הכרעה בין שתי גישות בארגון, ובמאבק יוקרה מתמשך בין האגפים שלו.
גישה אחת דוגלת בפעולה שקטה, מתמשכת, בפרופיל נמוך, שעיקרה השגת מידע והכנת תשתיות למקרי חירום קשים שבהם תזדקק המדינה לפעולות הגורמות נזק משמעותי ליריב.
גישה שנייה דוגלת בכמה שיותר פעולות שיש להן סוף ברור, שיש להן Touchdown, שמסתיימות בנזק משמעותי ליריב, גם בעיתות שאינן מצב חירום. הגישה הזו, "סכין בין השיניים", כפי שניסח אותה אריאל שרון כשהפקיד את המוסד בידי מאיר דגן, איפיינה את ימיו שלו ואפיינה מאוד גם את יוסי כהן. שניהם דיברו על "סדרת מבצעים טקטיים שמולידים תוצאה אסטרטגית".
די בבחינת שורת הפעולות שבוצעו בידי המוסד בשנים האחרונות, או שיוחסו לו בתקשורת הבינלאומית, כדי להבין מה טיבה של הגישה הזו. דוגמה מצוינת שאפשר לדבר עליה, כי ישראל קיבלה עליה אחריות, היא גניבת ארכיון הגרעין בידי סוכני המוסד, חשיפת המבצע בידי נתניהו והפצת עותקי המסמכים למעצמות ולאו"ם, שגרמה לאיראן נזק תדמיתי, כלכלי ופוליטי גדול מאוד.
הנזק הזה לא היה נגרם בצורה אחרת, וחלקו נובע מההחלטה לחשוף את המבצע. חסידי הגישה השמרנית יגידו שקיום המבצע חשף או סיכן יכולות של המוסד שהיו צריכות להישמר לעיתות חירום, ושהחשיפה היא כמו אצבע בעין של האיראנים – לא רק לקחנו, גם השווצנו בזה.
ד' שייך לאסכולה של דגן וכהן, עם סכין בין השיניים, משחר למגע ומחפש Touchdown.
המינוי שלו הוא גם ניצחון אגפי: בפעם השנייה בתולדות המוסד ממונה אדם שבילה את רוב הקריירה שלו באגף "צומת", האגף לגיוס והפעלת סוכנים. כשד' התגייס למוסד שונתה תוכנית ההכשרה ומשימות הסיום שלה והתרגום המעשי נקבעו לביצוע "על רטוב", בשטח. הוא קיבל את ההסמכה המבצעית בפעילות שהמפקד שלה היה דוד מידן. עם ההסמכה יוסי כהן, שהיה אז בתפקיד אחר, משך אליו את ד' והוא הוצב בתפקיד המבצעי הראשון שלו במוסד.
הקרבה בין השניים, מאז שכהן חנך אותו ואילך, עומדת בייסוד המינוי של ד' לתפקיד. אתמול, לאחר היוודע דבר המינוי, שוחחתי עם שורת אנשי מוסד. התוצאה הייתה 100% מול אפס. נתניהו הצליח הפעם למנות אדם שאין חולק על התאמתו לתפקיד ראש המוסד ושזוכה לקונצנזוס של שבחים מקיר לקיר. כהונתו גם כסגן ראש אגף "קשת", שעוסק במעקבים, פריצות ופעולות בארצות בסיס, מדינות שיש לישראל קשרים דיפלומטיים עימן, איפשר לו התחככות במבצעים מסוג אחר וחשוב מאוד למוסד.
כהונתו כסגן של כהן, אחרי הסגן הקודם, א', שסיים לפני כשנתיים ושלא זכה בתפקיד, העבירה אותו קורס עמוס מאוד במה כולל התפקיד.
בפני ד' עומדים כמה אתגרים עיקריים שהראשון בהם הוא המשך המלחמה באויב המרכזי ושלוחותיו – איראן. המוסד בימי ביידן יקבל הרבה פחות יד חופשית מהממשל האמריקאי.
השני הוא שמירה על מערך הקשרים של המוסד במזרח התיכון, שעמד בבסיס היכולת לחתום על שורת הסכמי השלום. חתימה זה דבר אחד. שמירה וטיפוח זה משהו שונה. היחסים הללו שבריריים ויכולים להימצא בסיכון עמוק בגלל, למשל, התפרצות אלימה עם הפלסטינים.
אתגר שלישי הוא המשך בניית הכוח ומציאת פתרון לאגפים שהיו בעבר בקדמת העשייה של המוסד ומסיבות שונות נפגע כוחם – בעיקר אגף "קיסריה" למבצעים מיוחדים.
האתגר הרביעי הוא הכניסה לנעליו הגדולות של כהן, שיש לו עוד כחצי שנה בתפקיד ושבוודאי שמח גם על המינוי הזה שהוא ההמלצה שלו, גם על כך שווידא שהראש הבא יהיה איש מתוך המוסד ולא אלוף ש"הוצנח" מבחוץ, וגם על כך שהוא לא "ייתקע" בארגון – אחרי שכבר האריך את כהונתו בו בחצי שנה – במקרה שתהיה ממשלת מעבר.
