ערק והשראה בגליל

בשנת 1952, ארבע שנים אחרי מלחמת העצמאות, ומתוך חשש גדול שייאלץ לעזוב את בית משפחתו, החליט איליה עארף להסתיר את הסוד הגדול שעבר במשפחה במשך דורות - העובדה שמתחת לבתי המשפחה העתיקים בכפר מעיליא בגליל העליון יש פסיפסים נדירים ביופיים. החשש העיקרי שלו היה שהכפר יפונה מתושביו כמו שקרה לכפרים ערבים אחרים בסמוך למלחמת העצמאות או שגורמים בממשל, אם יידעו שמתחת לבית מסתתרים עתיקות ארכיאולוגיות, יאלצו אותו לעזוב, ולכן החליט לכסות את הממצאים. אבל כדי לא לפגוע בעתיקות הוא לא כיסה את הפסיפסים במלט, שהיה קובר אותם לתמיד, אלא באדמה שעליה בנה בית נוסף. את הסוד הזה הוא שמר עשרות שנים. בני המשפחה ואנשים בכפר זכרו שיש משהו מתחת לבית העתיק אבל שמרו את סודה של משפחת עארף, עד שבתחילת שנות האלפיים נפטר האב. אשתו וילדיו, שזכרו את מה שניסה אביהם להסתיר, החליטו שהגיע הזמן לחשוף מה מסתתר מתחת לבית העתיק וקראו לאינדיאנה ג'ונס המקומי, ד"ר רביע חמיסה, ארכיאולוג בן הכפר שבמשך שנים, וללא עזרה מהרשויות, חושף, פיסה אחר פיסה את סודות הכפר הנוצרי. חמיסה, חבר מכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, בן 43, הפך את חשיפת הסודות של מעיליא למשימת חייו והוא מגייס לכך את התושבים שמשקיעים את כספם בחפירות ובחשיפת העתיקות.

בסיור שערכנו עם יועץ התיירות גיא מלל, שמענו שבבית, שנבנה בתקופת המנדט הבריטי בצמוד לבית עות'מאני עתיק של המשפחה, גרה עד לאחרונה אחותו של איליה עארף, ובמעשה אצילות היא החליטה לעזוב את המקום ואיפשרה לד"ר חמיסה לחפור מתחת לרצפת החדרים. תוך זמן קצר הבין ד"ר חמיסה שמדובר באוצר: פסיפסים יפהפיים שמורים היטב בני 1,500 שנה, שהיו שייכים לכנסייה ביזנטית עתיקה, התגלו וגרמו להתרגשות בכפר ובקרב הארכיאולוגים. "ידענו שהבית הצמוד הוא מהתקופה העות'מאנית, בערך מ־1875, וכשמצאנו את הפסיפסים ואת העמודים העתיקים הבנו שהבית יושב על כנסייה עתיקה ומפוארת. רובה נמצא מתחת לבית העות'מאני ושלושה רבעים שלה התגלו". לד"ר חמיסה ולמשפחה אין כוונה להרוס את הבית העות'מאני, אבל המשך החפירה תתבע כנראה את הרס החצר הקסומה של הבית שגם מתחתיה נמצאת הכנסייה העתיקה. במקום מתוכננים מסלול ותערוכה, שתציג את המוצגים שנמצאו ואת הפסיפסים הנפלאים, וגם ביקור בבית העות'מאני היפהפה ששמרה המשפחה ושימש אותה כמקום לאירוח חברים ומשפחה וכיום מאפשר הצצה לחיים בתקופה אחרת.

זה רק אחד מהסודות של הכפר שבימים אלו מתמרק לקראת כריסמס - הרחובות מקושטים במנורות, ועצי אשוח כבר נמצאים בכל פינה וברחבה המרכזית בסמוך למצודה ולכנסייה הגדולה. וזו הזדמנות מצוינת להגיע ולגלות בעצמכם את הסודות מאחורי הבתים והאבנים העתיקים של מעיליא וליהנות מהאווירה החגיגית.

ארכיאולוג הבית

אינדיאנה ג’ונס המקומי. ד”ר רביע חמיסה עם הפסיפסים שהתגלו מתחת לבית משפחת עארף

"אין הרבה יישובים בישראל שיש להם ארכיאולוג הבית", אומר ד"ר חמיסה, שאבא שלו הוא הרופא המסורתי של הכפר ומומחה בצמחים ומרקחות ותושבי הכפר עולים אליו לרגל כדי לקבל מצמחי המרפא שהוא מפיק. חמיסה הפך במשך השנים לאיש הקשר של האנשים בכפר עם רשות העתיקות, שלא תמיד ממהרת לסייע ולכן נאלצים התושבים לא פעם להשקיע מכספם כדי לשמר את העתיקות בנות מאות השנים ולחשוף פיסות ארכיאולוגיה נדירות. "אני חופר עכשיו במצודה שבראש הכפר. המדינה לא שמה גרוש ואת המועצה זה לא מעניין. המצודה היא הסמל של היישוב והיא הולכת ומתפוררת והתושבים מבינים שזה המורשת של המקום והם שמים כסף כדי לשמר אותה"

ד"ר חמיסה לקח את הפרויקט על עצמו ובמשך ארבעה־חמישה חודשים עבר בית־בית בכפר, דיבר עם האנשים, הסביר וניסה לשכנע וכך אסף 300 אלף שקל לשיפוץ ולשימור של אחד מקירות המצודה.

"מצאתי פה אתרים פרהיסטוריים שלא ידענו עליהם. זה אומר שהייתה פה התיישבות לפני 10,000 שנה. בכל אתר שאני חופר בו אני לא רק עובד כארכיאולוג, אלא גם מנסה להנגיש את זה לציבור. אני רוצה שהציבור יראה את זה ואנשים ייחשפו לזה. בכל חפירה אני רוצה שתהיה תערוכה של המוצגים. ואני חופר בבתים פה בכפר כי התושבים מבינים שהם יושבים על היסטוריה ומבקשים ממני לעשות את זה והם שמים את הכסף וזו השקעה לא קטנה", הוא אומר.

ההתיישבות במעיליא החלה כבר לפני 10,000 שנה ונמשכה לכל אורך ההיסטוריה לסירוגין, אך הכפר הנוכחי נוסד בסביבות 1750 כשהשליט הבדואי דאהר אל־עומר ביצע חילופי אוכלוסין והביא לכפר נוצרים מלבנון ומסוריה והעביר את תושבי מעיליא המוסלמים ליישוב הסמוך תרשיחא ומאז הכפר הוא נוצרי, יווני־קתולי. כשהנוצרים הגיעו לכאן בתקופה הזאת, הכפר היה נטוש אבל בראש ההר עדיין עמדה המצודה, שנבנתה בסביבות שנת 1,150 בתקופת המלך בלדווין השלישי, והכפר החל להתפתח סביב המצודה. בתקופת המנדט הבריטי התגוררו בכפר 900 משפחות שעסקו בגידולים חקלאיים, בעיקר זיתים וטבק.

חליל ליוס. סוויטה בבית של המוכתר

3,000 איש גרים כאן היום ובהם 11 ארכיאולוגים - כנראה שיא עולמי ביחס לכמות האוכלוסייה. גם אחוז האקדמאים פה הוא מהגבוהים בארץ והאנשים מחוברים לאדמה, לטבע ולהיסטוריה.

"אנשים מזמינים אותי לבוא ולחשוף את ההיסטוריה ששוכבת מתחת לבתים שלהם. על חשבונם. זה דבר שלא קורה בארץ. פה המדינה לא מתערבת, לא דוחפת ולא שמה כסף. כאן זה יוזמה פרטית של האנשים שלפעמים מוותרים על הבית וצריכים לעזוב וגם לשלם כסף על החפירה. זה מטורף לגמרי כי הם מבינים שיש משהו שגדול מהם", אומר ד"ר חמיסה, שלוקח אותנו בהתרגשות אל אחד הגילויים המסעירים שלו - גת יין צלבנית, מהגדולות בעולם, שנמצאה מתחת לביתה של סלמה עסאף.

המבצר של סלמה עסאף

הבית העתיק של משפחת עסאף נבנה לפני 400 שנה וחלקים ממנו ננטשו במהלך השנים והפכו למבנים מסוכנים, אבל כשמועצת מעיליא דרשה להרוס אותו סלמה החליטה שזה לא בא בחשבון והתחילה לשפץ. היא לא תיארה לעצמה שזה יימשך 17 שנים ושבמהלכן תתגלה הגת הצלבנית הכי גדולה בעולם.

מונה חמיד. ממשיכה את מסורת המתוקים של יאסר מדאח

"היו פה שלושה בתים, אחוזה משפחתית. בעלי גדל פה וכשהתחתנו הבית הזה היה במצב רע ואנחנו עזבנו לבית ליד והחלק הזה של הבית נשאר נטוש. כשאבן נפלה בחצר של השכן הבנו שיכול לקרות אסון והיינו צריכים להחליט - להרוס או לשפץ. הרס של מקום כזה יכול לעלות חצי מהבנייה בגלל שזו בנייה עתיקה באבנים עם קירות של מטר", מספרת סלמה, שהחליטה להפוך את זה למפעל חיים ושום דבר לא עצר אותה. "17 שנה עבדתי כדי לשפץ את הבית, לפי הקצב של הבנאי שהיה עסוק בפרויקטים אחרים וכשהיה מתפנה היה מגיע לעזור לי. התחלנו לשפץ ב־2002 ובינתיים בעלי נפטר. היינו צריכים לשחזר את כל הקשתות ולקחנו את אותן אבנים שנפלו ובנינו את הקשתות מחדש. תיכננו להפוך את המבנה למסעדה אבל אז ד"ר חמיסה, הארכיאולוג, גילה פה אבן מיוחדת ואמר לי - יש פה גת יין. כמו שרלוק הולמס, הוא כבר הבין מה יכול להיות שמסתתר כאן למטה. אז קיבלנו החלטה להתחיל לחפור ולחשוף את מה שמסתתר מתחת למבנה ותוך כדי התהליך נדהמנו לגלות יקב נדיר מהתקופה הצלבנית, כשהביאו את שיטת ייצור היין מאירופה, יקב מלפני אלף שנה".

התגלית עוררה התרגשות בקרב החוקרים והארכיאולוגים, שעלו לרגל אל הבית של סלמה. במקום התגלה גם בור אגירה ענק שבו ככל הנראה שמרו את חביות היין, ושני משטחי דריכה על ענבים עם האבנים המקוריות שעליהן דרכו לפני אלף שנה תושבי הכפר הקדומים בתהליך ייצור היין.

סלמה והבנים שלה השקיעו בסביבות מיליון שקל בחפירה ובשימור ולפני כשנה וחצי פתחו במבנה, מעל הגת העתיקה, את מסעדת שאטו דה רואה וכן מלון בוטיק קטן עם חדרים מהממים הצופים אל נוף מהפנט. אל המסעדה היא גייסה את השף אליאן ליוס, בן המקום שלמד ועבד באיטליה והיום מכין את האוכל שלו במקום מעורר ההשראה הזה. התפריט איטלקי עם נגיעות מזרח תיכוניות והתחושה היא של ארוחה במבצר אבירים קדום אל מול הנוף המרהיב של הר מירון.

• שאטו דה רואה (מבצר המלך) 04-8850088

נביל חנא. אוכל לבנוני מסורתי ומעודן במסעדת מרוש

הפסיפסים של ח’ליל ליוס

ביקור במעיליא הוא כמו חפירה ארכיאולוגית. צריך להסתובב בסמטאות, להיכנס, להציץ, לדבר עם האנשים, לגרד מעט מההשכבה החיצונית ולגלות אוצרות. כך מצאנו את ח’ליל ליוס, אמן פסיפסים שמתחת לבית שלו בנה בשתי ידיו שני חדרי אירוח פשוטים ומקסימים ועשויים בטוב טעם עם חצר קטנה. עכשיו הוא עובד על סוויטה משפחתית יפהפייה במבנה אבן עתיק שהיה הבית של סבא שלו, ששימש כמוכתר הכפר. הסטודיו שלו נמצא בסמוך, שם הוא עובד וכבר הספיק לרצף חצי רחוב בפסיפסים המרהיבים שלו. מסביב תוכלו לראות בתי אבן וגינות פורחות שמזכירות כפרים באירופה.

כששואלים את ליוס על מקור השם המוזר הוא מסביר שזה בעצם שם הונגרי. ליוש היה אחד מהאבירים שהגיעו לכן במסגרת מלחמות הצלבנים במוסלמים והשתקע כאן וצאצאיו עדיין חיים בכפר.

• מתחם האירוח של אמן הפסיפס ח'ליל ליוס 052-3294938

בית במעיליא. מתחת לבתים מסתתרים אוצרות עתיקים

הערק של באסל קסיס

משם המשכנו למזקקת הערק של באסל קסיס, שמייצר את המשקה האלכוהולי מענבי דבוקי המגיעים מאזור חברון ובתוספת אניס משובח מסוריה שטעמו חזק ומורגש. את המזקקה פתח קסיס בבית הטבק, ששימש את המשפחה במשך עשרות שנים לייצור טבק. אשכולות טבק עדיין משתלשלים מהתקרה ומספרים את סיפור החקלאות הקדום של הכפר. הבית נבנה ב־1914, והמשפחה גידלה שדות טבק עד שנת 1990, אז הוא חדל להיות מקור פרנסה עיקרי עבורם. כיום מעיליא היא אימפריית ערק. כמעט בכל בית מייצרים ערק מקומי ויין. תהליך העשייה במזקקה מסורתי לחלוטין. אפשר להגיע, לשמוע את סיפור חקלאות הטבק של מעיליא, וכן לטעום ולקנות את הערק שקסיס מזקק במקום (120 שקלים לבקבוק).

לתיאום ביקור: באסל קסיס 052-4246691

היין של משפחת עארף

סלמה עסאף. סיפור מעורר השראה על אישה שהיתה נחושה לחשוף את העבר

יקב ג'וליה הוא יקב בוטיק קטן ומקסים בלב הכפר. היקב קרוי על שם ג'וליה, אשתו של ג'ורג עארף, אגרונום בעל תואר שני בחקלאות מהפקולטה ברחובות, שפרש לגמלאות לפני כמה חודשים מחברת הזרע ומגדל כרם גפנים קטן ללא השקיה חיצונית.

עארף הוא מומחה בעל שם עולמי דווקא לעגבניות, ומסביר שההבדל בין גידול עגבניות לענבים לא כזה גדול. לפני כ־13 שנה הוא החליט לייצר לו תעסוקה לפרישה והקים את היקב, שמייצר כ־8,500 בקבוקים בשנה. את היין הנהדר שמפיקים כאן (נסו את הסירה) אפשר למצוא בברים ובמסעדות בצפון וכמובן במקום, והם גם עושים משלוחים. בשישי־שבת מתכננים להפעיל כאן בר יין, אבל גם בתוך המבנה, ביקב הקטן, יש חדר חביות ובר שסביבו יושבים לטעימות מלוות בכיבוד קל.

• יקב ג׳וליה - 0545656281

הכנסייה היוונית

בית משפחת עארף. הסוד שהיה שמור במשך עשרות שנים נחשף

סמוך למצודה שבראש הכפר שוכנת הכנסייה הביזנטית הקדומה, שהוקמה לפני 300 שנה ושופצה ב־1846 לאחר שנחרבה ברעידת אדמה. הכנסייה משרתת את תושבי מעיליא ובראשה עומד הכומר אבונה נדים שקור, איש מקסים שמקבל את הבאים בעברית רהוטה ושמח לספר על תולדות הכנסייה. הכנסייה עטורת איקונין ביזנטיים ערביים מרתקים שצוירו לפני 150 שנה וכל אחד מספר סיפור מסוים מהברית החדשה, והם תלויים על הקיר המפריד בין הכנסייה למזבח .

החצר גדולה ומרוצפת באבנים רחבות, ועכשיו, לקראת חג המולד, מוצב ברחבה עץ מולד עצום ומקושט במסורת החג

כנאפה וקפה איטלקי

באזור התעשייה של מעיליא, מתחת לכפר, מסתתרת כבר יותר מ־30 שנה הקונדיטוריה הקטנה של יאסר מדאח, שממנה יוצאים מאפים מופלאים של ממש. היום מפעילים את המקום מונה, בתו של מדאח ובעלה ראיד חמיד. מונה סיימה תואר במינהל עסקים אבל האהבה הגדולה שלה היא המאפים המתוקים. אם אתם כאן אל תחמיצו את ה"נאמורה", מאפה פילו עם גבינה מותכת, וגם הכנאפה המדהימה.

בקבוקי ערק שמזקק באסל קסיס

אם בא לכם קפה טוב עם הכנאפה - מול המסעדה נמצא בוטיק הקפה של אמיר ליוס, שמייבא את קפה ורו האיטלקי. במקום מבחר מכונות קפה, ובר קפה קטן ואיכותי שבו אפשר לטעום את הטעמים השונים.

• ממתקי יאסר מדאח - אזור תעשייה מעיליא, מול עאסי סנטר. 04-6786539

• קפה ורו - אזור תעשייה מעיליא 04-9978836.

האוכל של נביל

מעיליא במבט על. תקופה מושלמת לגלות את המקום

עוד מקום סודי ונסתר מהעין הוא מסעדת מרוש של נביל חנא, בן דודו של השף יוסף (זוזו) חנא ממסעדת מגדלנה שזכתה לשבחים רבים. המסעדה נחבאת אל הכלים מאחורי תחנת דלק בכניסה ליישוב ויכולה להטעות במראה שלה ולגרום לכם לחשוב שמדובר בעוד מסעדת "על האש" סטנדרטית. אבל חנא מכין כאן אוכל לבנוני המבוסס על חומרי גלם מקומיים עונתיים עם הרבה ירוקים כמו ארוגולה, חובזה, עולש בר וחרדל בר. מנת הדגל, קבב חלאבי של כבש ועגל עם חריפות מעודנת ועגבניות על הגריל, היא פשוט נפלאה. בימים אלו, שהמסעדות סגורות, אפשר להתקשר ולבוא לקחת.

• מסעדת מרוש, 04-9570512, 050-4412051.