מי שטען שהקורונה אינה נישאת באוויר לא ביקר לאחרונה בנתב"ג. המחדל הממשלתי בטיפול ביבוא הפרוע והמתמשך של הנגיף יירשם כאחד ההזויים והחמורים בתולדות המדינה. בתחילת המגפה ראש הממשלה התפאר בסגירת השמיים המוקדמת, שהאטה לתקופה את התפשטות הנגיף, אבל הרכבת הנגיפית האווירית שעושה דרכה ארצה בשבועות האחרונים, בחסות המדינה, יכולה לזכות אותו ואת חבריו לממשלת החלם הנוכחית בפרס האיוולת העולמי. בראש ובראשונה משום שהם פשוט מתעקשים לא ללמוד מהניסיון.

כבר בתחילת ההתפרצות, אי־אז בחודש מארס, התברר שבנמל התעופה הלאומי שלנו טרודים יותר מהחשש שנבריח לארץ סיגריות או וודקה מאשר שנתפלח עם קורונה. מקור מרבית מקרי התחלואה הראשונים בישראל היה באיטליה, שהייתה אז בעיצומו של הגל הראשון והקטלני של המחלה. איחור גורלי בסגירת הגבולות מארה"ב, מסיבות דיפלומטיות ופוליטיות, הביא לכניסת מאות חולים מידבקים ששבו מאמריקה.

אחרי שהלקח הראשון נלמד בדרך הקשה, הפנימה הממשלה באיחור אופייני את הבעייתיות הכרוכה בתנועה מארצות אדומות – וסגרה את השמיים. אבל לאחרונה, מסנוורת מה"הצלחה" במלחמה בקורונה, אישרה הממשלה לשוב ולחדש את תנועת הנוסעים לחו"ל. וכך לא זו בלבד שהקפדנו להתיר יציאת מטיילים באופן חופשי למדינות מוכות תחלואה, כמו טורקיה, יוון ולאחרונה גם דובאי - כדי לוודא ששום נגיף לא נשכח בטעות בחו"ל אף מצאנו לנכון לעודד חברות תעופה ישראליות, כמו ישראייר, לקיים את לוח הטיסות המתוכנן לחודש דצמבר במלואו. בזמן שמדינות אירופה נכנסות בזו אחר זו לסגרים מלאים, עקב תחלואה ותמותה חסרות תקדים, עמישראל חוגג בקניונים ובמלונות באמירויות.

למרות שישראל אינה מדינת אי, העובדה שיש לה רק שער כניסה מרכזי אחד הייתה צפויה להקל עלינו מאוד במניעת כניסה של חולי קורונה לארץ. אבל מה שהבינו בפלאו, מדינה זעירה באוקיינוס השקט, שסגרה את נמל התעופה שלה במארס ופתחה אותו מאז רק למטיילים ששוהים שבועיים בבידוד, ולכן עד היום עוד לא התגלה בה אפילו חולה קורונה אחד, עוד לא הפנימו באומת ההיי־טק גם אחרי תשעה חודשים של מלחמה כושלת במגפה.

בכל השבועות הללו גבולות המדינה פרוצים לקורונה, כפי שנחשף ב"ידיעות אחרונות" לפני שבוע. מערך הבדיקות המשומן שהוקם עבור הנוסעים היוצאים לא משמש כמעט את הנוסעים החוזרים; יותר משני שלישים מהנוסעים ששבים ממדינות אדומות מבריזים מהבידוד; ועד היום לא הוקצו מלוניות לקבל את החוזרים מרצון ממדינות אלה. עד לגילויה של המוטציה הבריטית של הנגיף, שמשמעותה לבריאות הציבור עדיין לא ברורה, אפילו תמונות הצפיפות השערורייתית באולמות הנוסעים לא הזיזו לאיש ממקבלי ההחלטות. "במשך שבועות ארוכים התרעתי שוב ושוב בפני הנהלת משרד הבריאות על המחדלים האדירים בכניסה לישראל, אבל נעניתי שאין מה לעשות", סיפר לי השבוע בכיר בנמל התעופה.

על פי נתוני רשות שדות התעופה, בחודש נובמבר עברו בנתב"ג יותר מ־150 אלף נוסעים, בהם 82 אלף נכנסים. שיעור החולים המתגלים בקרב נוסעים שחזרו ממדינות אדומות, כך נטען, עומד על 0.8 אחוז בממוצע בלבד – מאות חולים בחודש בהערכה זהירה. אולם צריך לזכור שמדובר בנתונים חלקיים ביותר, משום שרוב הנוסעים החוזרים כלל אינם נבדקים. למרות הצורך הדחוף, והקל יחסית ליישום, לסגור את השמיים, וההתרעות החוזרות של קבינט המומחים, העדיפו בממשלה להעלים עין מההפקרות המתמשכת הזו.

הפארסה שהתנהלה אתמול בנמל התעופה עם החוזרים מלונדון, שהוסעו בעל־כורחם למלון, היא לעג לרש. עם תנועה אינטנסיבית כזו של מטיילים, רוב הסיכויים שהמוטציה האנגלית המדאיגה כבר מזמן מסתובבת בינינו.

אבל למקרה שעוד לא לגמרי השתכנענו שחלם זה כאן, הצטרפה למצעד האיוולת הלאומי גם מועצת החלמאים, הלא היא קבינט הקורונה, שאל מול תחזיות פסימיות ביותר של תחלואה ותמותה החליט, כהרגלו בקודש, שלא להחליט. מתחת ידיהם של חברי הקבינט יצאה הבטחה עמומה לקיים "דיון נוסף" בהמשך השבוע. וכך, כשעשרות יישובים נצבעים מחדש באדום, וישראל עומדת כבר עם רגל וחצי בתוך הסגר הבא, ממשלת ישראל שוב לא עושה דבר כדי למנוע מהתחלואה להרקיע שחקים, תרתי משמע, ולנחות משם היישר במסוף הטיסות הנכנסות.