תיאוריית הקשר

אם צריך לתאר במילה את הנושא של "אחד על אחד", הסדרה של מתן יאיר ("פיגומים", "בגרות"), היא תהיה "קשר". התרכובת שממלאת את הקיום במשמעות מופיעה כאן בצורות שונות: בין מורה פרטי לתלמידיו; בין בן והאב שנטש אותו; ובין גבר והאישה שהוא מתאהב בה.

שלושת המסלולים הללו מתנקזים לדמותו של הגיבור, מוטי (תומר קאפון), בתקופה שבה הוא מאבד את מעט הקשרים שהחזיקו אותו: אמו נהרגה בתאונת דרכים בבוליביה ואחיו יוני (יפתח קליין) מהגר לארצות־הברית, מה שמהדהד אצל מוטי את טראומת העזיבה של אביו (מרק רוזנבאום). בניסיון למצוא קרקע יציבה, מוטי נכנס למשבצת הגואל של הקליינטים המסובכים שלו: מנער מפונק להחריד דרך טיפוס אקסצנטרי שאחיו יושב בכלא ועד ילד נוגע ללב מבית מפורק. נדמה שהלימוד והכסף לא מעניינים אותו כמו הרצון להיות שם בשבילם, ולא פחות מזה שהם יהיו שם בשבילו.

בדומה ליצירותיו הקודמות, ההישענות של יאיר על אלמנטים אוטוביוגרפיים מוסיפה שכבה של כנות ועוצמה. בסצנה החזקה ביותר בארבעת הפרקים הראשונים, מוטי שואל את אביו אם מזדמן לו להתגעגע מדי פעם לבני האדם שבאו לעולם בגללו. "מה יש להתגעגע? אתם כולכם קיימים" משיב האב בבוז. ויותר מהשורה המטלטלת, שנאמרה במציאות ומופיעה בדוקו של יאיר ("רשום לך בתעודת הזהות שאני אבא שלך"), התגובה האילמת של מוטי ואחיו מעבירה את המסר.

היכולת של קאפון להמחיש במבט את התלישות של מוטי, את הריק שמאיים לאכול אותו, מעניקה ל"אחד על אחד" כריזמה שקטה אך מושכת. בסדרה שרוב הסצנות שלה הן, ובכן, אחד על אחד, הנוכחות של השחקן הראשי חייבת לתפוס נפח מבלי להשתלט לחלוטין על המרחב. קאפון עומד במשימה בצורה מעוררת כבוד, במיוחד בדיאלוגים היפים שלו עם התלמידים.

מנגד, ניכר שהסדרה קצת מאוהבת מדי בנימה העדינה והאווירה המהורהרת. לא היה מזיק לה להגביר קמעה את הקצב ולהדק חלק מהתפרים של התסריט. למשל, מקומה של שושי (שירה גפן), אחותו של מוטי, נותר תמוה וכך גם הצעירה שנמצאת בהודו ואיתה הוא מדבר בסקייפ (ולאחר מכן מתעלם ממנה). בנוסף, הציר שנרקם בין מוטי ומעיין (לליב סיון), לקוחה קבועה בבית הקפה שבו מוטי מחלטר, הוא החלש מכולם.

ובכל זאת "אחד על אחד" שופעת אנושיות ורגישות. ובעיקר היא עוסקת בישראליות אפורה, פריפריאלית במהותה, נטולת סקס־אפיל וכמובן נפוצה מאוד, שלא זוכה לפוקוס גם במסגרת הגל העכשווי והמצליח של הדרמה המקומית. אולי בגלל זה, יש לקוות, הקשר הכי אמיתי של מוטי יהיה עם הצופים.

בקטנה

במהדורות המרכזיות של "קשת" ו"רשת" שודרו אמש אייטמים על גרסת 2020 למסיבות סילבסטר של אנשים שיכולים להרשות לעצמם. בהחלט נוגעת ללב הדאגה לסוגיה, כיצד עשירים יציינו את סופה של השנה האיומה הזאת, ששינתה את רוב מה שהכרנו - מלבד הדי.אן.איי של החדשות בערוצים המסחריים. שם, עושה רושם, רק מוטציה תעזור.