"37 זה גיל מחבק שמאפשר לך להתאהב בעצמך"
לרגל המחצית השנייה של שנות ה־30 להיווסדה, נטלי דדון עושה את המעבר המתבקש מיפהפייה במשרה מלאה לאשת עסקים רב־זרועית, עם מותג ביגוד ואביזרי פנאי, קליניקות לחיטוב ולמיצוק, סוכנות לייצוג אמנים, ועכשיו גם מיזם לטיולי העצמת נשים בדובאי (!). בחיים הפרטיים, כמה מרשים, דדון יצירתית לא פחות, כשהיא ועמית פרליס מתרגלים זוגיות מזן חדש, בדירות נפרדות, כולל הסדרי ראייה מתוחכמים לריף בן הארבע. לא נעים להודות, אבל 2020 הייתה ממש טובה אליה
700 אלף העוקבים של נטלי דדון משפשפים את עיניהם בתימהון. מה עובר עליה בזמן האחרון? לצד התמונות הזוהרות כתמיד היא מעלה את תפרחת הפצעונים שפשתה בלחייה, את סימני המתיחה שנותרו בבטנה (השטוחה!) ואפילו החלק האחורי שלה נחשף פעמיים. עם ריטוש יסודי ובלעדיו. כן, גם לה יש צלוליט. הנה ההוכחה.
"ברור שזה לא מקרי", היא אומרת. "במשך שנים הייתי הדוגמנית המושלמת, תמיד טיפ טופ, ובמקביל, בטקסטים שכתבתי, הייתי חשופה ואותנטית ולא התביישתי לשתף בעצב ובחולשות. המדיה, שהיא סוג של מטפלת, עזרה לי לראות את הפער שבין המילים לתמונות והתחלתי לקבל את הפגמים שלי. כן, אני לא רק גלאם. אני בת 37, ובעיניי זה גיל מחבק שמאפשר לך להתאהב בעצמך. זאת אני, על הטוב והרע, טייק איט אור ליב איט, זה מה שיש. בתובנה הזאת יש משהו משחרר. במיוחד עבורי. אחרי תחרות מלכת היופי, היה סוכן שאמר לי, 'אם את רוצה להצליח כדוגמנית את חייבת לעשות שני דברים ‑ למצוא שם משפחה יותר טוב מ'דדון' ולהגדיל את הציצים'. ואני, בת 19 מהקריות, התנהגתי כמו חיילת צייתנית ופשוט מילאתי את ההוראות. שיניתי את שם המשפחה ל'דורון', זה לא תפס, והכנסתי שתלים לחזה, שאותם הוצאתי בעקבות ההנקה של..."
בחיוך קורן היא מצביעה על הכורסה שבה מתכרבל עולל בן ארבע הנושא ארבעה שמות. ריף רפאל דדון פרליס. היום הוא לא הלך לגן בגלל מיחושים בגרון. צעירה מנתניה שעובדת בביתה נכשלת במאמציה להרחיק אותו לחמש דקות מאמו. "היא לא המטפלת", מעירה דדון, "ויקי היא העוזרת האישית שלי, יש לה משרד בקומה השנייה והיא דואגת לכל הניירת העסקית שאני לא מסוגלת להתמודד איתה בגלל הדיסלקציה. ברגע זה אני עדיין מרוכזת, אבל עוד מעט ההשפעה של הריטלין תעבור".
הכל בסדר, נוכחותו של ריף לא מפריעה לי.
"באמת?" היא נאנחת בהקלה. "האהבה העצמית, שבעבר לא הייתה חלק ממני, החלה עם הכניסה שלי לאמהות, כשהזזתי את עצמי הצידה וקיבלתי אחריות על ילד. בזכות ריפריף חוויתי את ילדותי השנייה ממקום של תיקון. מצד אחד למדתי לא לקחת את עצמי יותר מדי ברצינות, ומצד שני, דווקא מפני שהוא נולד בתקופה של אפס עשייה ועלייה קיצונית במשקל, החלטתי להיכנס בשיא הרצינות לעולם העסקים כדי שיותר לא אהיה תלויה בהופעה החיצונית שלי ובמחמאות שכן או לא אקבל ביום הצילומים הבא. הוא זה שנותן לי את האומץ והכוח לחשוף גם צילומים שהלוואי והייתי רואה בנערותי, כשסבלתי מאקנה ופחדתי שבגלל החצ'קונים לא אמצא עבודה כדוגמנית. כן, גם לי יש ימים רעים. ולא, כבר לא מעניין אותי לפרסם פייק, כל הפעילות שלי בשנה האחרונה עוסקת בצורות שונות של העצמה נשית".
2020 הייתה טובה אלייך?
"אי־אפשר להגדיר אותה כטובה בגלל הקורונה, אבל בשנה הזאת עשיתי התקדמות גדולה בביזנס. מאז שהוצאתי את השתלים אנשי עסקים מסתכלים לי בעיניים. לא שם".
לא קיווית שב־2020 תעמדי, בשמלה לבנה, לצד אביו של ריף?
"לא! את יודעת כמה שמלות לבנות לבשתי לקטלוגים ולתצוגות? לא הייתי רוצה להפוך את סיכום השנה שלי להיסטוריה הרומנטית שלי עם עמית פרליס, בן זוגי, מפני ששנינו נכווינו. עוד לא נולד העיתונאי שתיאר אותה מבלי לנקוט עמדה. תמיד יצא שעמית הוא הרע, זה שנטש אותי בעודי בהיריון, ואילו אני המסכנה. ומי שניסה להאיר את הצד שלי פגע, בשוגג, בשני ילדיו של עמית מנישואיו הראשונים, אז למה לחזור על טעויות העבר? השנה התחלתי לומר שעמית (45, איש עסקים) ואני המצאנו פורמט חדש. זוגיות הפוכה. רוב הזוגות מתחילים בחתונה שאחריה מביאים ילד ואצלנו זה להפך, התחלנו עם ילד והזוגיות התפתחה אחריו. ברור שעמית היה נוכח בברית המילה של ריף, הוא לא הביא מעטפה מפני שלא היה על תקן אורח, ועכשיו אנחנו בתקופה הכי יציבה שלנו, אבל גרים בשני בתים".
למה?
"מפני שזה מה שמתאים לנו. בבית שלי יש הרבה תנועה ואקשן, ולפעמים עמית מעדיף את השקט שלו בסוף יום העבודה. מי קבע שאמא ואבא חייבים לגור תחת אותה קורת גג? בילדותי, לא תמיד רציתי לחיות עם שני הוריי באותו הבית, ואילו הם היו מתגרשים הרבה קודם יכול להיות שהייתי גדלה עם פחות לחץ. בנוסף, שילבנו בזוגיות שלנו את הסדרי הראייה של גרושים. פעמיים בשבוע, בשני וברביעי, עמית אוסף את ריף מהגן ואני עובדת עד מאוחר, והוא גם לוקח אותו בכל שבת שנייה. בשבילנו זה מושלם, טפו־טפו, מרוקו", היא מקישה על השולחן. "אנחנו גם יחד וגם לחוד, הקסם לא מתפוגג ואני ממליצה על זה לכל אחד".
הסידור הזה יחזיק מעמד גם כשתהיו הורים לשניים?
"אני רוצה ילד שני, לעמית כבר יש שלושה, בנושא הזה הדעות שלנו חלוקות, אבל אני כבר לא לחוצה מפני שהתחלתי תהליך של הקפאת ביציות. יש אנשים שיראו בזה צעד של שבירת מוסכמות. בעיניי זה לצאת מחוץ לקופסה. מספיק שנים הינדסו אותי ונאלצתי ללכת בתלם. עכשיו אני בוחרת במה שטוב לי ולתא המשפחתי שלנו כאישה עצמאית שלא תלויה באף אחד. לא בא לי שמישהו ישיר לי 'בלעדייך אני חצי בן אדם'. אף אדם הוא לא חצי בן אדם".
פאזה הישרדותית
את מסלול החתחתים שעברה היא פותחת ביוזמתה. "אני הבכורה במשפחה נורמטיבית בת שלוש בנות, לאבא הייתה מסעדה מצליחה בצפון והיו לנו שני רכבים בחניה. בחופש הגדול טסנו לפריז כדי לקנות לי ציוד לבית הספר, חס וחלילה שהילקוט שלי יהיה זהה לזה של מישהי מהכיתה. היה לי הכל, והכל היה מובן מאליו, עד שביום אחד, קצת אחרי מסיבת בת המצווה המפוארת שערכו לי, הכל קרס. אבא פשט את הרגל ופתאום יש דפיקות בדלת, הנושים נכנסים ולוקחים ממך את המחשב והטלוויזיה וכל דבר בעל ערך. הנפילה הכלכלית הובילה לקרע בין ההורים, אבא עזב את הבית, לא שמעתי ממנו שנתיים ונשארנו בלי כלום, ברמה של לחם וחמאה. אמא יצאה לארבע עבודות, משק בית ביום ומלצרית בבר בלילות, גידלתי את שתי אחיותיי הקטנות, בשש שנים למדתי בארבעה בתי ספר בגלל שנדדנו בין דירות שכירות, ומאורח חיים נסיכותי עברתי לפאזה הישרדותית. אז נכון, שרדתי, אבל נשארתי תלושה וחסרת ביטחון וזה עצר אותי בכל התחומים".
רק בגיל 23, אחרי שירותה הצבאי כתצפיתנית בגבול בקעת הירדן ("רוב הזמן התרעתי על נגיעות של חזירים בגדר, אבל גם תפסנו כמה מבריחים") היא הגיעה לתל־אביב. "לא היו לי שאיפות גדולות, בטח שלא בתחום העסקים מפני שלא חייתי בעולם של נשים שולטות. חוש היזמות שלי התעורר רק כשפתחתי עם שר פיטנס חברה לאירועים עם ריקודי בטן. במקביל, למדתי הוראת מתמטיקה במכללת אורנים ופרשתי אחרי שלוש שנים כשהבנתי שאם אעסוק בהוראה ‑ המקצוע הכי חשוב והכי לא מתוגמל במדינה ‑ לא תישאר לי אנרגיה לילדיי הפרטיים. גם אז היו רבים שחשבו שאיבדתי בורג. הרי נשארה לי רק עוד שנה אחת לסוף התואר. אבל הרגשתי שאם לא אצא מהקובייה זו תהיה התעללות עצמית".
זה, על קצה המזלג, חלק מההרצאה של דדון שאותה היא תשמיע לראשונה באיחוד האמירויות. "לפני שלוש שנים הזמנתי לביתי נשים מעולמות תוכן שונים, כל אחת מהן שלפה פתק שהתייחס לאחרת וכשהקריאה לה אותו כולן ראו מה הפירוש המעשי של 'העצמה נשית'. רק אישה חזקה באמת יודעת לפרגן, רק אישה שבטוחה בעצמה יודעת שההצלחה של אחרת לא באה על חשבונה. המשכתי לארגן מפגשים בבית, בהמשך הקמתי את 'אישה לאישה מלכה', השנה אינגלשתי את השם ל'דה קווינס קלאב' ובפברואר אני מוציאה טיול בוטיק של נשים בלבד לבית מלון בדובאי. שלושה לילות, ארבעה ימים. נתרגל יחד את המנטרות שלי: אישה לא חייבת להיות ביץ' כדי להצליח והמרפקים שלה יכולים להיות עדינים".
הקז'ואל פורח
זה לא המיזם היחיד שלה. לפני חצי שנה היא פתחה עם אפרת נחום סוכנות לייצוג אמנים, "במטרה לקדם אותם בתחומים נוספים, גם זה משהו שלא היה לי בצעירותי, כשנעזרתי רק ב־1.79 מ' שלי. היום, דוגמנית היא לא רק גוף ופרצוף, יש לה עולמות תוכן לקהלים מגוונים". עם שותפה אחרת היא פתחה ברחבי הארץ קליניקות שמציעות מכשירים לחיטוב ולמיצוק, והדובדבן שבקצפת הוא "קאבר מי", שנולד כחברה לשיווק כיסויים למכשירים סלולריים. "פתחתי אותו שלושה שבועות לפני תחילת הקורונה, וכשהרחתי שבקרוב יהיה סגר הרחבתי אותו לעסק שמייצר ומייבא את כל מה שאני אוהבת, כמו מה שאני לובשת עכשיו".
את לובשת טרנינג סגול.
"זה לא טרנינג, זה בגד בית. עד לקורונה גם אני לא ידעתי מה זה להזמין באונליין, העדפתי שופינג, והחוכמה היא להתאים את עצמך למציאות שהשתנתה. בשנה האחרונה אף אישה לא הוציאה אלפי שקלים על שמלת ערב מפני שאין לאן ללכת, אבל הקז'ואל פורח. האתר שלי מציע קטלוג עשיר, ממגבות ועד לצעצועים. לכל עסק חדש אני מחפשת שותפה שתהיה חזקה במה שאני חלשה. לוגיסטיקה, למשל, היא לא הצד החזק שלי. אני מביאה לשולחן רעיונות וקשרים, ופעם בחודש אני מעלה לסטורי המלצות על עסקים קטנים שהקורונה הפילה אותם לקרשים".
זה לא מתיש לחבוש כל כך הרבה כובעים?
"זה לא פשוט, אבל אותי זה מאוד־מאוד מספק. אני כבר לא הנערה המהונדסת שציפו ממנה להביא מאיות ולשטוף כלים ולטפל באחיות, והיא עשתה הכל ‑ חוץ מלחיות. היום אני חיה כל רגע וגם מודה לבורא עולם על קיומו. למרות שלא עושים דילים עם אלוהים, בהיריון הבטחתי לו שאם ייוולד לי ילד בריא אתחיל לשמור שבת. זה לא החזיק הרבה. כשריף גדל הרגשתי שבשבתות אני מענישה אותו. כולם יוצאים לטייל ורק אנחנו תקועים בבית. שאלתי את עצמי, 'מה הכי חשוב לך בחיים, חוץ מריף? הסלולרי שלך? אז שחררי אותו מהדלקת הנרות ועד מוצאי שבת'. על זה אני מקפידה. רק לעיתים נדירות אני מעלה משהו בשבת. וכל יום, בכניסה לבית, יש לי טקס של ריקון הכיסים. מחמש עד שבע בערב אני בלי סלולרי, רק עם ריף ושני החתולים שלנו שהוא קרא להם לב ואהבה, שיא הקיטש".
איזו אמא את?
"אני חולה על בישול, ממש שפית קטנה, ודווקא הילד שלי אוכל רק קוסקוס בלי כלום. פעם ניסיתי עליו הורות הפוכה. אמרתי לו, 'אם תסיים את כל השוקולד תקבל ארוחת בוקר', אבל ריף עלה על הטריק. ילד חכם. אני אמא שבוחרת את המלחמות שלה ובנושא הזה החלטתי להרפות. שיאכל כשיהיה רעב". *
שמלה: בוטיק מיכל ומורן ה׳ באייר 24 ,תל־אביב, שרשרת: zozishine https://www.zozishine.com/collections/new-arrivals https://instagram.com/zozishine?igshid=13p2jjgwrf3jr בשער: שמלה, https://instagram.com/bronxandbanco?igshid=swvqbdrihr3v
לפנייה לכתב/ת 
