ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: טל עבודי
    7 לילות • 29.12.2020
    גולדן בוי
    אחרי שרשרת להיטים שהפכה אותו לסופרסטאר, ישראל נעשתה קצת קטנה על יהונתן מרגי. אבל אז הקורונה עצרה את הפריצה לאמריקה והתוכניות השתנו. עכשיו הוא מככב בסדרת הטלוויזיה PPS, ומספר על הפגישה המוזרה שלו עם נועה קירל לפני שהתפרסמו, איך מנהלים זוגיות למרות התחרות ולמה אי־אפשר לקנות אותו ללאנץ' ב־60 אלף שקל
    גבי בר־חיים

    יהונתן מרגי זוכר בדיוק מתי הוא הרגיש כמו רובוט, רק תלחצו פליי והוא ימשיך משם. רק תשלמו והוא שלכם. "למשל, מישהו הציע לי 60 אלף שקל כדי שאני אשב עם הילדה שלו לארוחה במסעדה", הוא נבוך גם עכשיו. "מה עניתי?! שברור שלא. זה מעוות".

      

     

    אתה נמצא בסיטואציה קיצונית. אולי היא מביאה איתה עוד סיטואציות קיצוניות.

     

    "בפסטיגל ילדה התעלפה כשהיא ראתה אותי, סבבה? היה צריך לעבור למאחורי הקלעים דרך הקהל, כשהאנשים לא מצפים לזה. הם מופתעים. וזה מה שקרה לילדה. פתאום היא ראתה אותי עובר לידה, והיא התעלפה. מה שהכי מצחיק, וזה הפאנץ', זה שבהפקה מישהו חכם הכניס אותה לשרוול של השחקנים כדי שתתאושש, אבל אז חזרתי חזרה, ובום, היא התעלפה שוב! נשבע לך".

     

    מה עשו לך שלוש השנים מאז התפרסמת?

     

    "זה משפיע על הבריאות הנפשית שלך, וזה להתעסק ברעש לבן במקום במה שבאמת חשוב, שזה המוזיקה. כשאתה הופך מאנונימי למישהו שכולם מכירים, אתה חסר מודעות. הייתי נורא תמים. היום למשל אני יודע בדיוק איך אני יוצא כשמצלמים אותי. יש רגעים שאתה יותר מדי מודע. ועדיין, כל מה שקרה היה צריך לקרות. בלי זה לא הייתי יודע ממה אני צריך להימנע".

     

    ממה היית נמנע?

     

    "היה לי קשה שמצלמים אותי אוכל במסעדה, או כשאני עם המשפחה. נגיד, היינו במסעדה ואנשים חיכו בחוץ. אנחנו מנסים לצאת מאחור ומתגלים. ניסינו לצאת מהמטבח, אבל אנשים כבר חיכו גם שם. אז אתה חוזר קדימה. יש כמות של אנשים שרוצים נתח ממך. היום, לא תהיה לי בעיה לעמוד מולם ולהגיד, אני מאוד מעריך את האהבה, אבל אני ממש־ממש רוצה להגיע לאוטו".

     

    ובקריירה היה משהו שעשית שהיום אתה אומר, לא הייתי צריך לעשות?

     

    "בסופו של דבר הכל עשה לי טוב, אבל יש דברים שהיום לא הייתי עושה. למשל את 'הכוכב הבא', אבל מה לעשות שזה מה שפירסם אותי. כשאתה מפורסם יש תחושה שככל שאתה עושה יותר דברים, יש יותר כיף, וזה יותר טוב. אצלי מכל מיני סיבות זה לא עבד ככה. אוקיי, יש כסף ויש פרסום, אבל לא טוב לי. זה לא מה שחיפשתי. חיפשתי את הסיפוק מעצמי".

     

     

    × × ×

     

    שלוש שנים מאז הגיח לחיינו בסלטה ב'כוכב הבא לאירוויזיון', מרגי מוכיח שמי שסיים במקום שני זוכה במבחן הזמן במקום הראשון. כך, בזמן שנטע ברזילי נכנסה ללופ בתוך הלופר, מרגי הפך למותג מניב. בגרסה יותר בוגרת ומפוכחת של עצמו, והוא רק בן 20, מרגי הוא מולטי־טאלנט ששולח זרועות תמנוניות לכל עבר: הוא שר, רוקד, ועכשיו גם משחק. בסדרה החדשה PPS, ראשי תיבות של Personal Pop Star (משודרת בימי ראשון עד חמישי בערוץ טין־ניק רק לצופי yes), מרגי מגלם רובוט ששר ורוקד וחתיך רצח. בהמשך יתברר שלבוט מרגי יש אינטליגנציה רגשית יותר מלכל בני האנוש שסובבים אותו. על הדרך הוא שר כמו אלוהים וזז כמו ג'אגר.

     

    PPS, שיצרו יואב צפיר ואורי גרוס, היא התכתבות מקומית עם סדרה כמו 'ווסטוורלד' שעסקה במה קורה כשבינה מלאכותית יוצאת מהגבולות שתחמו עבורה בני־אדם. רק שבמקרה הזה ויתרו על שאלות פילוסופיות לטובת כיף מזוקק. התוצאה היא 'אני רובוט' פינת 'הכוכב הבא' ומהנה מאוד. לא מעט בזכות הסאבטקסט הביקורתי על תעשיית המוזיקה, סימן ההיכר של גרוס וצפיר מאז 'השיר שלנו', אבל גם בגלל מרגי, שעושה בה את ההתחשבנות עם גרסת הבטא שלו, ועם מעמד הפופסטאר שהוא מאייש, עד כדי כך שלרגעים לא ברור מתי PPS נגמר, ומתי מרגי מתחיל. החוויה המשונה הזאת גולשת לתוך המציאות, כשמרגי מפגין שליטה בפרטי הפרטים הקטנים ביותר של הקריירה שלו. הוא הפוסק האחרון לגבי כל קמפיין או שת"פ. השנה, למשל, השתתף כאייקון אופנה בקורס בבצלאל, שבו הסטודנטים עיצבו עבורו בגדים להופעות. גם בסדרה שנתפרה למידותיו הוא היה מעורב עד לרמת בחירת קו העלילה. הוא גם אחראי בעצמו על המדיה החברתית שלו.

     

    זו חשיבה מיצובית שנדירה בישראל, אבל זה גם עניין של גנטיקה: אמו היא הזמרת מיטל טרבלסי (שהפכה סנסציה כשביצעה את 'הו רב חובל') ואביו, פדי מרגי, הוא מומחה למיתוג, עם עבר מוזיקלי כזמר וסאונדמן. כיום הוא משמש גם כמנהלו האישי של הבן יחד עם יואב גרוס ואורון כלפון, האנשים שמנווטים את ביצת הזהב הזאת בנפתולי התעשייה הישראלית, ולאחרונה גם הבינלאומית. שומרים עליו כמה שניתן, כולל נוכחות בראיון.

     

    בניגוד למודלים אחרים של הורים־מנהלים, כמו במקרה של בת זוגו נועה קירל, אבא מרגי מזכיר בגישה את הניהול האינסטרומנטלי של עומר אדם על ידי אביו. כשאני שואלת את מרגי האב איך זה למצוא את עצמך באמצע החיים בתפקיד ציפי רפאלי, הוא מתפלץ. "בניגוד לציפי רפאלי שקמה יום אחד והחליטה שהיא מנהלת, יש לי מקצוע. אני אמן בינלאומי", הוא מודיע. "מה שבטוח הוא שאם הוא לא היה הבן שלי, הייתי מנהל הרבה יותר אסרטיבי".

     

    אבל גם לגבי הבן שלו, העניין הבינלאומי יחכה. הקורונה שמה על הולד את הפלישה של מרגי לארה"ב, עניין שהיה בתכנון אחרי החתימה שלו עם חיים סבן באפריל. על חוזה יוקרתי בשיתוף תאגיד המוזיקה הגדול בארה"ב, יוניברסל.

     

    מרגי, כמה העיכוב הזה מאכזב?

     

    "פה היה אחד הדברים הכי קשים. אתה מנסה ליצור קשר בין־אישי עם מפיקים, וכל הזמן עושים זומים. יכול להיות שהפסדתי הרבה שירים טובים כי אני מתעב את הזום. תחשבי על קבוצת כדורגל שאמורה לעלות למשחק, ושחקן חדש לא מכיר את האחרים בקבוצה. אז אני כותב הרבה מוזיקה באנגלית עם אנשים בארץ".

     

    אין פחד שהמומנטום התפספס?

     

    "לא. ההפך. לא התחלתי את המרוץ, אני עדיין בונה את המכונית. עדיף שתיגמר התקופה המוזרה הזאת. אבל מה שהזוי זה ששום דבר כבר לא נראה מוזר בקורונה. הופעתי עכשיו בהופעה משונה ממש ברמת־השרון, הכי רוח התקופה, לילדת בת־מצווה ושלוש חברות. בחיים לא הופעתי לארבעה אנשים, ותחשבי שעל הבמה היינו יותר אנשים מהן! והבמה הייתה ענקית. הכל היה מוכן ל־300 איש ובאו שלוש. מדי פעם היו מחיאות כפיים דלות. בואי נגיד שזה מסוג ההופעות שאני אזכור עוד עשר שנים".

    × × ×

     

    במפתיע הוא מעיד שבשבילו הקורונה הייתה תקופה מצוינת. מעבר לשירותו בצה"ל במסלול הטאלנט המדובר, מרגי התרכז בשכלול יכולותיו המקצועיות. הוא העלה לרשת פרויקט לייב שבמסגרתו ביצע את השירים שלו בפרשנות חדשה, יותר מתוחכמת ופחות להיטית. הוא צילם קמפיין לקסטרו, לאחר שבעבר הוציא לחברה מכתב התרעה לפני תביעה כשהודיעו לו על ביטול ההתקשרות בגלל משבר הקורונה. "היה דיון חברי, שיחה עסקית בריאה והדברים הסתדרו", הוא מסכם. שכרו, אגב, הוערך במיליון שקל לשנתיים. במקביל, התמסר ללימודי משחק עם המנטור ערן פסח. בשלב הראשון, הוא נשלח לטירונות בחדר כושר "עם הרבה משקולות, כדי לקבל מראה יותר קופסתי, יותר רובוטי". השלב השני היה יותר מורכב: מרגי נדרש לקחת את המודעות האובססיבית שלו למצלמה ולסביבה, ולשלוח אותה לקיבינימט.

     

    זה נשמע כמו תרפיה בשבילך. קצת לצאת מהראש שלך שעבד 24 שעות בנראות.

     

    "יש לזה בטוח חלק בכך שכיום אני לא דואג מכל הדברים שהטרידו אותי בתחילת הדרך. וגם לקורונה יש תפקיד חשוב בזה. 2020 הייתה שנה שקראתי לה אב השטן, ועדיין חלק מהתהליך של לשים בצד את כל מה שהוא לא המוזיקה, הואץ אצלי בגלל הברייק הזה. פתאום אתה יושב וחושב מה נכון לעצמך. פעם הייתי חושב הרבה יותר אם זה להיט. בגלל שאני פרפקציוניסט, הרבה פעמים אין לי את הרגע לעצור ולהגיד וואו, איזה יופי. נועה אמרה לי שזה חבל שאחרי כל העבודה הקשה שאני משקיע בכל פרט, אני לא נהנה מהתהליך. זה היה כמו בום. מאז אני יותר שם לב לדברים האלה. הכי חבל לי על האנשים שעובדים איתי, כי לי יש סבלנות אין־סופית לעצמי. ההבדל בין נודניקיות למקצועיות הוא מאוד דק".

     

    פרפקציוניזם, אגב, לא מוגדר היום כתכונה שקל לחיות איתה.

     

    (צוחק) "אז אני מוגדר מאוד לא טוב".

     

    ב־PPS יש ביקורת על מעמד הפופסטאר, שהוא סוג של אובייקט, רובוט שרק צריך ללחוץ לו על דאנס־מוד כדי שישיר וירקוד.

     

    "בול. זו אחת הסיבות שהתאהבתי בתפקיד. אתה חי תקופות ארוכות עם התחושה שמצפים ממך שבלחיצת כפתור אתה תרקוד ותחייך. נגיד ב'כוכב הבא' הזמינו אותי להופעת אורח בגמר, ובחזרה נפלתי על היד. הביאו רופא והוא אמר שיש לי שבר ואני צריך ללכת מיד למיון. ואני אמור לעלות להופיע!"

     

    נו?

     

    "החלטתי לעלות להופיע".

     

    אתה לא נורמלי.

     

    "וזאת עוד הופעה עם סלטות על היד. הייתה הופעה מטורפת. אף אחד לא הרגיש. הייתי רוצה להגיד שהיו לי כאבים, אבל בגלל האדרנלין לא הרגשתי כלום".

     

    ואחרי?

     

    "הרגשתי אחושרמוטה. תצטטי את זה בבקשה. עוד סיפור זה שעליתי עם 41 חום לשלוש הופעות במשך יומיים בפסטיגל".

     

    אין מחליף?

     

    (בהלם) "יש מחליף למרגי?! יש דאבל לנועה? שאלה מצחיקה. קנו כרטיסים כדי לראות אותנו".

     

    ועדיין לא הגיוני שאסור לך להיות חולה.

     

    "כשאתה על הבמה זה אחרת. האנשים באו לראות אותך. יש לך את היכולת לעניין אותם. הם לא מבינים שאתה בשידור חוזר של עצמך".

     

    אז גם שם צריך להעביר מוד.

     

    "ממש".

     

    כי אתה מוצר. היום ההתייחסות לכוכב ולבנייה שלו היא לגמרי אינסטרומנטלית. יש קוקה קולה, יש מקדונלד'ס ויש ג'סטין טימברלייק. כמה החשיבה עליך הייתה כזאת?

     

    "מההתחלה התייחסתי לעצמי כמותג. מהרגע הראשון כשבאודישן ב'כוכב הבא' שאלו אותי איך קוראים לך, אמרתי 'מרגי'. שאלו 'לא יהונתן?' אמרתי, 'לא, מרגי'. זה בגלל שהמוח שלי עבד בצורה מאוד מיתוגית. מצד שני, בגלל הניסיון שלו, אבא שלי מבין גם איפה צריך לנטרל את זה, ושיש פה בן־אדם. לא רק מותג".

     

    אז מהם ערכי המותג?

     

    "אף פעם לא חשבתי על זה בצורה קרה כזאת. הערכים של המותג הם הערכים שלי, יהונתן: כנות, רגישות לאנשים שאני אוהב".

     

    פדי: "אצל יהונתן אין שום מיתוג. זה לשים אותו באמצע החדר וזהו. זה מאה אחוז כנות".

     

    גם זה מיתוג.

     

    "בהתחלה היה לחץ גדול מהקהל, אבל בשנתיים האחרונות הוא סופר־נאמן לעצמו. מצפים לראות אצל כוכב פופ משהו דביק. לא תראי אותו מתנחמד. הוא הכי לא כזה".

     

    אז מה קרה בהתחלה?

     

    "קצת פיספסו את זה, הלכו על הטיקט של 'הכוכב הבא' או הבן זוג של. אי־אפשר להכניס אותו למגירה. קשה לאנשים להכיל את זה. ביהונתן יש משהו באמת אחר. הוא לא קולב".

     

    מרגי, אבא שלך קורא לך יהונתן. זה נדיר?

     

    "יחסית. תמיד קוראים לי מרגי".

     

    גם נועה?

     

    "לא. כרגע היא קוראת לי בייבי".

     

     

    × × ×

     

    בשנתיים שמרגי וכוכבת הפופ הכי גדולה בישראל יחד הם כבר שמעו על עצמם הכל: שהם שידוך של יח"צ. שנפרדו וחזרו ונפרדו. שהיא מקנאה. שהוא מקנא יותר. בסופ"ש הקודם, התמונה המשותפת שהעלו באינסטגרם ישר מונפה כתגובה שלהם לשמועות על פרידה. "ראיתי שכל מיני אתרים העלו 'הסוף לשמועות על הפרידה! נועה ומרגי ביחד'", הוא אומר. "עכשיו, אני לא ידעתי שיש שמועות על הפרידה! היא הייתה בבידוד, ואחרי זה לא העליתי תמונה כי אני לא עובד בשביל אף אחד. אנחנו לא מתעסקים בזה. יש לנו דברים אחרים להתעסק בהם".

     

    כמו מה?

     

    "כמו פשוט להיות יחד, ולא משנה אם אנחנו במלדיבים או סתם בחדר. המלדיבים זה המקום הכי יפה בעולם. הטיסה נוראית. כשנחתנו, באנו לרדת ואמרו לנו, 'נו, סיט, סיט', ואנחנו רואים אחרים יורדים. מסתבר שיש עצירות ביניים כמו באוטובוס! אני יודע שאין שום דבר רגיל בזוגיות הזאת, אבל אנחנו באמת זוג אוהב רגיל. גם כנראה שלא הייתה לנו ברירה".

     

    תסביר.

     

    "כאילו היינו חייבים להיפגש. היו לנו רגעים שאין לי הסבר להם חוץ מקארמה. נפגשנו עוד לפני שהכרנו. כשהייתי בן 14 היא והחברות שלה עשו סרטון באירוע, ובדיעבד אני נכנסתי להן לסרטון. חברות שלה שלחו לה את זה פתאום! אחר כך כשהיינו קצת מוכרים והופענו, שמו אותנו באותו חדר. דיברנו ענייני, אבל כן הייתה תחושה שהיא מגניבה. בפסטיגל אני זוכר שנכנסתי לחדר חזרות וראיתי אותה מהחלון. הוואו היה היא. נפגשנו כל כך הרבה בחיים, אז אין לנו ברירה (צוחק). יש דברים שחייבים לקרות".

     

    אגב, נועה משחקת בעצמה בסדרה 'כפולה'. היו לה טיפים בשבילך?

     

    "אנחנו לא נותנים טיפים אחד לשני. כל פעם שאני אומר את זה אני חושב: זה מוציא אותה לא מנוסה? היא לא עוזרת לי להתכונן. זה לא קרה".

     

    בסדרה אתה מתנשק עם ריף נאמן, חברתה הטובה. ניסו לעשות מזה סיפור מול נועה.

     

    "זו לא המציאות, ולא הייתי צריך להסביר את זה לנועה. שואלים אותי אם היה כיף להתנשק עם ריף בסדרה. איזה כיף? זה עבודה. זה לעשות תפקיד. אבל מה שמצחיק זה שגם הנשיקה הראשונה שלי ושל נועה הייתה בתסריט".

     

    סליחה, מה?

     

    "של הפסטיגל. (צוחק) זה מה שנקרא ניסוי וטעייה. הייתה סצנה שהיינו אמורים להתנשק, אבל זה כבר היה טעון בינינו".

     

    ואיך זה היה?

     

    "מבלבל. כי החיים האמיתיים והדבר המתוסרט נפגשו. אבל אנשים בכו מאחורי המוניטור בנשיקה שלנו. הם הרגישו שיש פה משהו אמיתי".

     

    ואתם?

     

    "זה היה מאוד מבלבל. כי מאוד הפרדנו מההתחלה את העבודה ממה שקרה בינינו. אולי זה מה שגרם לאנשים לתהות אם זה אמיתי".

     

    מה זה לתהות? קראו לזה יח"צ.

     

    "אני מאוד לקחתי את זה ללב. זה לא פייר. היום פחות אכפת לי מה אנשים חושבים כי אני מרגיש יותר בטוח במקום שלי. אני ונועה זה אהבה סופר־כנה ואמיתית, ויצא שבגלל שאנחנו סופר־מוכרים, אנשים הרשו לעצמם להגיד מה שהם רוצים. אבל בסוף זה שני אנשים שמתאהבים".

     

    ומספרים את זה לעולם בסטורי.

     

    "אפילו לא סיפרנו. העלינו סטורי שאנחנו יחד. אנחנו עושים מה שאנשים עושים".

     

    די נו.

     

    "נשבע לך. הזוגיות שלנו לא קשורה לעבודה בשום צורה. וזה חוסר ההבנה שהיה קיים לגבינו. היום ברור לכולם שאהבה הזאת היא אמיתית. אנשים יודעים שאין לי שלדים בארון".

     

    כמה זה קשה להיות עם מישהו שבאותו מקצוע? זה שני אגואים עצומים שצריך לתחזק.

     

    "בואי נתחיל בזה שאנחנו מודעים לזה ויודעים להתמודד עם זה. באופי אנחנו לא דומים בכלל, והיין והיאנג הזה עושים את הזוגיות. אני יותר קפדן ממנה. אני חייב שדברים יהיו בדרך שלי. היא יותר פרגמטית בגישה".

     

    בראיון שנועה נתנה כאן השנה לרז שכניק היא סיפרה שהמו"מ שלה עם 'אטלנטיק רקורדס' לגבי קריירה בארה"ב נשמר כל כך בסוד שהיא לא סיפרה אפילו לך.

     

    "נכון. זה מגיע ממקום של לא לנחס (מנאחס). כשיש משהו מדהים אתה לא רץ מהר לספר".

     

    אבל היא בת הזוג שלך!

     

    "היא סיפרה לי. פשוט אחרי שבוע־שבועיים. אני לא סיפרתי על החוזה הרבה זמן כי לא קרה כלום. לנפנף בחוזה זה סתם. כשיש משהו להתגאות בו, אז רואים אותו. לא צריך לדבר עליו".

     

    כששיתפתם פעולה ב'אמבולנס', השיר לא התפוצץ כמו הלהיטים של כל אחד מכם. זה היה אמור להיות גדול פי שניים, לא?

     

    "אולי ציפו מאיתנו למשהו יותר אישי כזוג. פעם היו בי איזה 70 אחוז של הצורך לרצות את הקהל. זה לא המקום הכי טוב מבחינה אמנותית להיות בו. מה שהיה נחמד זה שאנחנו יזמנו את זה. זה היה שלנו. רק כשהמנהלים הגיעו זה התחיל להסתבך".

     

    לה יש סדרה, וגם לך. התגייסת למסלול טאלנט, גם היא. היא חותמת בארה"ב, עכשיו אתה.

     

    "מדהים, לא? ומה שיותר מטורף זה שזה לא מתוכנן. אין פה הרבה כוכבי פופ, וברגע ששנינו כאלה הגיוני שמה שאנחנו חווים יהיה דומה. עדיין, מזל שבצבא לכל אחד יש את המופע שלו. זה היה טו מאץ' אם גם היינו מופיעים יחד בצבא".

     

    וכמה תחרות יש ביניכם?

     

    "בטח שיש. אבל אני לא קורא לזה תחרות".

     

    מה עם קנאה?

     

    "לא קורא לזה קנאה. אני קורא לזה דרבון. כשהיא עושה משהו גדול ומעורר השראה, אני מאוד שמח בשבילה ואני גם רוצה להרגיש את זה. אנחנו מזינים אחד את השני במקום הזה, אבל הוא באמת קטן ביחס לזוגיות שלנו".

     

    אז במי אתה מקנא? באמת מקנא.

     

    "ראיתי את הדוקו של שון מנדס והרגשתי קנאה טהורה ביכולת לעשות רק את הדבר שהנפש שלך הכי כמהה לו וזהו. הוא יכול פשוט להיות".

     

     

    × × ×

     

    הוא לעומת זאת צריך לשרת בצבא. ישתחרר עוד עשרה חודשים, ועד אז טוחן עבודה. לפני שבועיים הופיע במחנה 80, הבסיס שבו עשה את הטירונות. "בקהל זיהיתי את החייל שאמר לי כשניקיתי במטבח עם סמרטוט 'מרגי, נקה נקה'. לראות אותו שם הייתה סגירת מעגל". מסלול הטאלנט על התנאים המשופרים, היח"צ האגרסיבי ובעיקר התחושה שצבא העם התחיל להתאים את עצמו לחייל, ולא להפך, עוררו את חמתם של לא מעטים. "זה התפקיד הכי טוב שהייתי יכול לקבל מבחינת יכול התרומה שלי לצבא", הוא מנסה להיות דיפלומטי. "אנשים לא הבינו כמה אני לוקח את התפקיד שלי ברצינות. לשמח חיילים ולתת להם הפוגה זה דבר חשוב לנפש".

     

    חוויות מיוחדות? הופעה על איזה הר עם ארבעה חיילים ונגמ"ש?

     

    "אתה יכול להופיע, ובאמצע השיר נפסק. למה? כי יש הפסקת חשמל. כי הגנרטור נפל. היום אני יודע איך לצאת מסיטואציות כאלה, אבל אז נתתי להם לשיר את השיר וכשנראה שהגנרטור לא הולך לחזור, אמרתי להם שהיה לי כיף והם הבינו. כשהיינו בדרך חזרה ואמרו לנו שהגנרטור חזר, חזרתי ועשיתי את ההופעה. הכל סוג של אלתור. יש לי שלוש־ארבע הופעות בשבוע, אז מזל שבגלל הצבא עוד יש לי קשר עם הקהל".

     

    יש לך עדיין את החשש הטיפה־פרנואידי שמתקרבים אליך כי אתה מפורסם?

     

    "בטח. זה כמו שפחד הוא מנגנון הגנה. כמעט כל אדם שנפגש איתי כיום רוצה ממני משהו".

     

    אפשר בכלל להתקרב אליך?

     

    "בטח. אבל צריך לעבור סינון".

     

    למה? יש מישהו שאיכזב אותך?

     

    "בינתיים מערכת הסינון שלי טובה. אבל אתה כל הזמן מכין את עצמך לרגע שתבוא המכה".

     

     

     


    פרסום ראשון: 29.12.20 , 15:00