משרד החינוך איתר מגפה חדשה – גם היא מתפשטת במהירות ופוגעת קודם כל באוכלוסייה המוחלשת: נשירה סמויה. במשרד מעריכים כי 200 אלף תלמידים מכיתות ט'־י"ב ברחבי המדינה מוגדרים כ"נושרים סמויים", בעיקר בשל הפערים והחסכים שהלמידה מרחוק מייצרת. התופעה הזו ניכרת כאמור בעיקר בתיכונים בימי הקורונה, אך במשרד החינוך כבר מזהים את ניצניה גם בחטיבות הביניים.

בתשעת החודשים האחרונים נאלצו התלמידים, ההורים והמורים להתמודד עם יחס לקוי מהמדינה. בתי הספר נפתחים ונסגרים ללא הפקת לקחים מכישלונות העבר, חידוש הלימודים מתבצע באופן לא עקבי ואף מסוכן – והתלמידים נאלצים להתבודד בביתם ולהישען על מערך הלמידה מרחוק, שאינו מתפקד כראוי.

הבדידות והיעדר השגרה המוכרת והיציבה מובילים לנשירה הסמויה שמתבטאת בהיעדרות של תלמידים משיעורים בזום, חוסר תפקוד לימודי (אי־הגשת עבודות ושיעורי בית) ואף הפסקת הקשר הרציף עם המורים ועם חברי הכיתה.

גורמים במערכת החינוך הסבירו אתמול כי "תלמידים פשוט לא נכנסו לזום ולא היה מי שינטר את מצוקתם. הם לא הגישו עבודות שנתבקשו להכין, נכנסו לזום בלי תמונה ושהו במקום אחר, אחרים העדיפו להמשיך לישון ושקעו בחוסר חשק ללמוד".

הסגר השלישי הקשה גם על חלק מההורים להישאר עם אצבע על הדופק באשר לתלמידות של ילדיהם. חלקם הרפו ולא הקפידו על כניסת הילדים לזום. "מעדיפה ילד בריא בנפשו. את הלימודים נשלים אחר כך", אמרה אמא לתלמיד בכיתה י' במרכז הארץ.

שר החינוך יואב גלנט הקים ועדה "לצמצום פערים בחינוך" שאמורה לנטר את תופעת הנשירה הסמויה, לזהות את אוכלוסיית התלמידים שבסיכון לנשור מהלימודים ולבנות מערך סיוע עבורם. גלנט הקצה 100 מיליון שקל לטיפול בתופעה ומשרד החינוך גייס 1.2 מליארד שקל על מנת לצמצם פערים טכנולוגיים ומחשוב בין כל ילדי ישראל.

אלא שספק אם הסכומים האלה יתקנו את הנזקים הנפשיים שנגרמו לרבים מתלמידי ישראל. לפי דוח של עמותת “עלם” שפורסם בתחילת השבוע, במהלך חודשי הקורונה מצבי הסיכון והמצוקות בקרב בני הנוער, הצעירים והצעירות העמיקו, וניכרת עלייה משמעותית כמעט בכל התופעות המסכנות ביחס לשנה שעברה. כך, למשל, השנה חלה עלייה של פי 4.4 אחוזים בדיכאון בקרב בני הנוער ועלייה של פי 3.3 אחוזים באלימות המינית.

ארגון "לתת" פירסם לאחרונה נתונים חדשים ומדאיגים לא פחות. יותר מ־36 אחוז מהמשפחות הנתמכות על ידי הארגון העידו שמאז התפרצות מגפת הקורונה – אחד או יותר מהילדים במשק הבית החסירו ימי לימוד בבית הספר, כי נאלצו לעבוד ולסייע בפרנסת המשפחה, כמעט 74 אחוז העידו שאין ברשותם מחשבים ללמידה מרחוק, בהשוואה לשליש מהאוכלוסייה הכללית שהעידו על כך ו־70 אחוז מהנתמכים העידו שאין באפשרותם לרכוש ציוד לימודי בסיסי לבית הספר.