מפיקים תועלת
הם היו אחראים על אירועי תרבות גדולים ועל אלפי עובדים שהרימו פסטיבלים, ובבת אחת הכל קרס | אבל דווקא מתוך מצוקת הקורונה התאוששו בני הזוג מירי סיני וניר נובק, ועכשיו הם עומדים מאחורי הפקה בסדר גודל שונה לגמרי: ארגון מתחמי החיסונים העצומים, עם כל אמצעי הזהירות והמהירות, וגם מאהלים לבדיקות המוניות | "זו סגירת מעגל", אומרת סיני. "במקום אירועים שבוטלו, אנחנו כאן באותו מתחם, בחזית המלחמה"
"ההלם הראשון היה עם ביטול מרתון ירושלים", מספרת מירי סיני, מנכ"לית ושותפה בחברת ההפקות טרגט מרקט. "זה אירוע ענק ומורכב שאנחנו מפיקים כבר שנים. הכל כבר היה מוכן, כולל ההקמה בשטח, ואז עוד לפני שיצאה הודעה רשמית, היו פרסומים בתקשורת שהמרתון יבוטל. ביררנו וגילינו שזה נכון. חשבנו שמישהו השתגע".
"זה היה כמו מגדל קלפים, אירוע אחרי אירוע, כנס אחרי כנס התבטלו", מספר ניר נובק, מנכ"ל ושותף בחברה ובן הזוג של מירי. "תוך שבוע מצאנו את עצמנו משיא של עבודה, למצב שרק עשרה אחוזים מפעילות החברה המשיכו להתקיים".
באותו שבוע דרמטי בוטלו מאות אירועים שהייתה החברה אמורה להפיק בחודשים לאחר מכן, החל מאירועי ענק, כמו כנס בינלאומי שעל הכנתו עמלים כשנה מראש, ועד אירועים קטנים ומקומיים יותר, כגון פסטיבלים ברשויות מקומיות. לצד 120 עובדי המטה, מעסיקה החברה בכל זמן נתון בין אלף ל־4,000 עובדים בפרויקטים שונים בשטח, כמו למשל טקס המשואות המרכזי ביום העצמאות שאותו הם מפיקים. הפעילות הכלכלית של החברה, שבימים כתיקונם עומדת על היקף מכירות של 1.2 מיליארד שקל בשנה, דעכה כמעט לגמרי. בתוך שבועות אחדים, אחרי שהבינו שהקורונה לא מתכננת לצאת מחיינו מהר, אספו מנהלי החברה את העובדים על גג משרדי החברה בפתח־תקווה. "אמרנו לעובדים שאין לנו מושג לאן זה הולך, ושנעשה כל מאמץ לעבור את המשבר הזה יחד. ביקשנו מהם לצאת לחל"ת של חודשיים והבטחנו להחזיר אותם כמה שיותר מהר", משחזר ניר.
"לאלה שלא קיבלו דמי אבטלה מהמדינה דאגנו לשלם, כי היה לנו חשוב מאוד שאף עובד שלנו לא ייפול כלכלית", אומרת מירי. "אבל הדבר הכי חשוב שעשינו היה להשאיר כמה עובדי מטה, כצוות חשיבה, כדי שהם ינסו לייצר משהו בתוך הכלום הזה".
"באותם ימים הגענו למשרדים מוקדם בבוקר ויצאנו מאוחר, למרות שלא הייתה עבודה, רק כי שברנו את הראש, איך נוכל לייצר ערך דווקא מתוך המשבר הזה. היה לנו הרבה יותר קל אם היינו פשוט סוגרים ומחכים לימים טובים יותר, אבל בחרנו אחרת", אומר ניר. "חברים ובני משפחה התקשרו לברר שהכל בסדר אצלנו".
ואז, לפני חמישה חודשים, הגיע הרעיון למיזם חדש שיוכל להציל את החברה, דווקא בימי קורונה.
פסטיבל המטוש
מירי וניר נותנים קרדיט לאחד הסמנכ"לים בחברה, בחור צעיר, בשם ואדים נימורובסקי, עורך דין בהכשרתו. "ואדים קרא איזה מאמר על בדיקות סרולוגיות לאיתור נוגדנים לקורונה בבדיקת דם, אצל אנשים שלא ידעו בכלל שנדבקו בנגיף", מספר ניר. "הוא הציע שנפנה לחברות גדולות ונערוך בדיקות סרולוגיות לכל העובדים, וכך החברה תוכל לדעת איזה עובדים כבר חלו ולא מסכנים אחרים".
"אז עוד בקושי דיברו על בדיקות סרולוגיות, אבל החלטנו ללמוד את הנושא ברצינות ובהמשך החלטנו להשקיע משאבים כדי לפתח את התחום. זה היה ממש עולם הפוך. בתקופה שלא היו לנו רווחים התחלנו להשקיע כספים", מתארת מירי. "ידענו שיש לנו את היכולת הניהולית לפנות אל ארגונים גדולים לשווק ולהפיק אירוע של בדיקה המונית של אלף איש ביום אחד, אבל במקביל הבנו שאנחנו חייבים אוטוריטה רפואית חזקה לצידנו. פנינו לבתי החולים הגדולים בישראל וביקשנו פגישה. לשמחתנו מי שהרים את הכפפה היה פרופ' יצחק קרייס, מנכ"ל בית חולים שיבא.
"התברר שהתפרצנו לדלת פתוחה, ושיבא כבר בעיצומו של מחקר בנושא. אז יצאנו יחד לדרך. לשמחתנו עשרות חברות וארגונים הבינו את החשיבות של בדיקות סרולוגיות, והיום מי שיש לו נוגדנים פטור מבידוד, גם אם נחשף לחולים. יש מפעלים למשל שגילו בבדיקות סרולוגיות שיש להם עשרה אחוזים מהעובדים עם נוגדים, והם אלה שהצילו קווי ייצור, במצבים בהם כל השאר הוכנסו לבידוד".
שיתוף הפעולה עם שיבא התרחב והחברה החלה לפני שלושה שבועות לנהל בנוסף לכך את המערך של דיגום הקורונה באמצעות מטושים ב־50 מוקדים ברחבי הארץ, מקריית־שמונה ועד אילת. בתחילת הדרך, בשל מצב החירום, משרד הבריאות התקשר עם מד"א בלא מכרז והיא זאת שביצעה את דיגומי הקורונה עבור פיקוד העורף. לאחר תקופה הודיע המשרד על פתיחת מכרז, ושיבא יחד עם טרגט מרקט ניגשו אליו. "לפני כחודשים זכינו במכרז, יחד עם עוד כמה גופים. העבודה חולקה בין הזוכים, ואנחנו קיבלנו את הקמת מתחמי הבדיקות מטעם פיקוד העורף, שאליהם כל אזרח יכול להגיע, בלי הפניה ולעבור בדיקת קורונה בחינם. נתנו לנו ארבעה שבועות כדי לבנות את המערך מאפס למאה. ניר לא ישן במשך שבועיים", מספרת מירי.
"האמת היא שמאז ימי הטירונות לא היו לי שבועיים כאלה", מודה ניר. "גם כשכבר היו לי כמה דקות להניח את הראש לא הצלחתי להירדם. המוח כל הזמן עובד. זה אתגר לוגיסטי וניהולי אדיר. לפתוח בבת אחת מערך ארצי כזה, עם מאות עובדים ועם מערכת מחשוב ועיבוד נתונים חדשה שצריכה להיות בקשר בו־זמנית עם 50 מקומות. הכל חייב להיות מדויק ומסודר. נדרשנו תוך ארבעה שבועות לרכוש ציוד רפואי בהיקף של שלושה מיליון שקלים, שחלקו הגיע מחו"ל יומיים לפני היציאה לשטח. חברות טכנולגיית מידע אמרו לנו שצריך שלושה חודשים כדי להקים מערכת כזאת. הבהרנו שיש לנו ארבע שבועות, ושאנחנו חייבים להתאבד על זה. במקביל היינו צריכים לגייס הרבה מאוד כוח אדם".
במוצאי שבת לפני כחודשיים, כינסה החברה את העובדים שעוד היו בחל"ת למפגש בזום. מנהלי החברה בישרו להם שהצליחו לקיים את ההבטחה וביקשו מכל העובדים לשוב לעבודה. "הבהרנו שאמנם זאת לא העבודה שהם היו רגילים, אבל זאת תהיה משימה מאומצת מאוד ועם תחושת של שליחות אדירה, לסייע למדינה להילחם במגפה". נוסף לעובדים ששבו גייסה החברה עוד כ־900 חדשים, מרביתם חובשים בהכשרתם.
בכיכר רבין הקימה החברה בתחילת השבוע מאהל ענק, שיריעות הפלסטיק הלבנות שלו מתנפנפות ברוח. למרות הסגר, ביום שני השבוע, הכיכר עמוסה ומנשבת בה אווירה של מעין פסטיבל. בכניסה למאהל, שמגן גם מפני הגשם, כל נבדק מקבל בר־קוד. אחרי המעבר בעמדת הרישום, הקהל, הורים וילדים, מבוגרים וצעירים, זורם אל עמדות הבידוק. אחרי נעיצת המטוש בנחיריים הנבדקים ממשיכים אל פתח היציאה. אין כמעט תור, והעסק רץ.
גם במתחם הדרייב־אין בפתח־תקווה הבדיקות מתבצעות בקצב משביע רצון לטענתם, גם אם כאן נדרשת המתנה ארוכה יותר. אל הבדיקה המתבצעת בלי לרדת מן הרכב מגיעים אנשים שלהם תסמיני קורונה מובהקים או מי שנדרשו לבידוד. גם כאן מי שמופקד על ניהול המתחם הוא מנהל אירועים לשעבר.
"אנחנו עושים כל יום כ־20 אלף בדיקות, מד"א הגיע למספרים כאלה בעבר רק פעמיים. התחלנו לפעול בדיוק בשיאו של הגל השלישי, ובסופו של דבר הצלחנו להקים את המערך הזה מאפס למאה בזמן קצר מאוד. לפני שיצאנו לשטח ידענו שאם יש תקלה, אז אנחנו במהדורת החדשות. לכן חשבנו על כל התרחישים האפשריים מראש ונערכנו אליהם. זה התברר כמוצדק מאוד", אומר ניר.
התקלה הראשונה אכן הגיעה, כבר ביום השני לפעילותם בשטח. מערכת המחשוב המרכזית פשוט קרסה לכמה שעות. מאחר שהם נערכו לכך, בכל מוקד הייתה מוכנה מבעוד מועד ערכת אוף־ליין. עם ההודעה על התקלה, בתוך ארבע דקות בלבד עברו 50 המתחמים ברחבי הארץ לרישום ידני של פרטי הנבדקים. החברה הודיעה מיד על התקלה למשרד הבריאות. אחרי כשלוש שעות המערכת חזרה לפעול, והחברה אספה מכל המוקדים בארץ את הנתונים של 2,000 נבדקים שנרשמו ידנית. "תוך פרק זמן קצר, ועוד ביום שישי, גייסנו 20 קלדניות שהקלידו את הנתונים הללו למערכת הממוחשבת", מסביר ניר. "מאז זה לא קרה שוב. המערכת מתפקדת ובכל זמן נתון אנחנו יכולים לומר היכן נמצאת כל בדיקה, באיזו צידנית אצל איזה נהג או באיזו מעבדה", הוא פותח על המחשב הנייד את המערך ומציג בגאווה את הגרפים והנתונים השונים.
החברה מפעילה גם צוותים קטנים שמגיעים למוקדי התפרצות או לבידוק בבתים פרטים, במקרים שהנבדקים לא יכולים לצאת. בנוסף החברה פונה מדי יום אל כ־4,000 אזרחים ששמם עלה בחקירות האפידמיולוגיות. "אנחנו מבקשים מהם באופן אסרטיבי להגיע להיבדק. אי־אפשר לחייב אבל אפשר לשכנע, ולעקוב אחרי הבדיקות הללו שאחר כך עוזרות למשרד הבריאות במחקרים שונים".
בשבוע האחרון נכנסה החברה לצעקה האחרונה: עולם חיסוני הקורונה. במתחם אקספו תל־אביב, מה שבעבר כונה מרכז הירידים, בביתן מספר 1 הוקם מרכז חיסונים של קופת חולים לאומית בשיתוף בית חולים שיבא. אל המתחם מגיעים מבוגרים מעל גיל 65 שהוזמנו על ידי קופת החולים לקבל את החיסון. הם נרשמים בכניסה, חלקם בליווי צעירים, מגיעים לעמדות התשאול ומשם אל מאחורי עמדות הנראות כמו קלפי. שם נשלפת המחט על ידי האחיות של שיבא. אחרי החיסון הם מתבקשים להמתין כרבע שעה, לבדוק שהכל עבר בשלום.
בצד הביתן, קודש הקודשים, חדר הרוקחות: בשני מקררים מיוחדים נשמרים החיסונים שמיועדים לשימוש באותו יום בטמפרטורה של עד שמונה מעלות. את המקרר מותר לפתוח רק ארבע פעמים בשעה, וכל פתיחת דלת נרשמת. החיסונים נמהלים בדייקנות במקום עצמו ומרגע שהחיסונים הוכנו יש להשתמש בהם תוך שעתיים, אחרת הם נזרקים לפח.
"מבחינתנו ההגעה למרכז הירידים היא סוג של סגירת מעגל", אומרת מירי. "אירועים שלנו שהיו אמורים להתקיים במתחם הזה בוטלו בגלל הקורונה. והנה אנחנו שוב כאן, לוקחים חלק במלחמה. אתמול כשהגיעו המחוסנים הראשונים, ממש התרגשתי. זה היה רגע של אושר. עמדתי בכניסה ובירכתי אותם אחד־אחד. גם הם התרגשו. כבר כל כך רצו שידקרו אותם. סוף כל סוף הם מתחילים לראות את האור ולצאת מהבידוד הממושך שנגזר עליהם".
מחכים לצעד הבא
הם הכירו במקום העבודה, שניהם עובדים צעירים שלקחו חלק בצוות ההקמה של מה שאז הייתה חברה קטנה. לצידם יש היום שני שותפים נוספים, נדב שרעבי ויחיאל יחילצ'וק, והארבעה מנהלים יחד את החברה.
"רק אחרי חמש שנים של עבודה משותפת האהבה ניצתה", מספרת מירי וחיוך שמאיר את פניה מסלק לרגע את הרשמיות הייצוגית שעוטפת אותה באופן טבעי. "אנחנו מגיעים מדיסציפלינות שונות: ניר מפיננסים ויזמות, אני מעולם של שיווק, תוכן וניהול. יצאנו לנו לעבוד המון יחד והסתדרנו מצוין. השלמנו אחד את השנייה. במשך כמה שנים זה היה רק מקצועי. היום אנחנו כבר 20 שנה יחד".
יש להם שלושה ילדים משותפים, יואב (13), עמית (11) ועברי (5). ולמירי בן נוסף, עמרי (23) מנישואים קודמים, שגם אותו הם מגדלים יחד כבר הרבה שנים בביתם ברמת־השרון. "אפשר לומר שהחינוך בבית הצליח מאוד. אנחנו מאוד מחונכים ועושים בדיוק את מה שהילדים רוצים", צוחק ניר.
הם עצמם עוד לא התחסנו, אבל בקרוב זה יקרה יחד עם כל הצוות של מוקד החיסונים. בדיקות קורונה, לעומת זאת, עשו למכביר. "אני דגמתי את עצמי לפחות 15 פעמים", מספר ניר. "כחלק מכל הפיילוטים שהרצנו, אז גם הילדים וגם מירי נבדקו המון. עשינו גם בדיקות סרולוגיות, אבל לאכזבתנו יצאנו שליליים".
ומה יהיה עם החברה אחרי שהנגיף יוכרע?
ניר: "אנחנו תמיד שואלים את עצמנו מה הצעד הבא. אני מאמין שנמשיך לנהל אירועים ופרויקטים רגילים מהעולם הקודם של הטרום־קורונה, אבל בהחלט ניכנס לעולם הרפואי ונמשיך את שיתוף הפעולה עם שיבא, אולי בפרויקטים אחרים, כמו למשל, חיסונים בבתי ספר או ליווי רפואי של טיולים ומשלחות".
מירי: "אין ספק שניקח את ההישגים והעולמות החדשים שנפתחו לנו ונמשיך להתפתח בתחום הרפואי. אני לא יודעת אם נזכה בעוד אתגר גדול ומורכב כזה שיש בו כזאת תחושת שליחות אדירה, אבל אנחנו נמצא את הדרך למצוא ולהמציא לחברה ערך בכל מצב".
לפנייה לכתב/ת 
