כסף קטן

צר לי, אבל עם כל המפלגות החדשות, והפרשנויות שהן מעוררות, והסקרים הלא־נלאים: כמה מנדטים תקבל המאוחדת אם ציפי לבני תעמוד בראש בל"ד? וכמה תומכים ברוטציה של ניסנקורן וחולדאי אם גנץ יחבור לירון זליכה? ואם יפוח היום וינוסו הצללים, כמה יפצירו באשכנזי לחזור בו? אתייחס, ברשותכם, לחדשות ברורות וסדורות, ולא פחות מעניינות.

ובכן, לפני כמה ימים קראתי על אשת חיל אחת - אני כותב זאת במלוא הרצינות וההערכה - ענבל בוסיבא שמה, אשר הקימה מיזם חינוכי־כלכלי ששמו "האוצר האבוד". במסגרת המיזם הזה יביאו ילדים לגני החובה ולבתי הספר מטבעות של עשר אגורות שהצטברו בבתיהם, ואלו ייאספו, יופקדו וישמשו למטרות טובות.

מדובר בממון רב, והיוזמה חכמה ומבורכת, אבל אני מטיל ספק בהיתכנותה, מהסיבה הפשוטה שרוב המטבעות של עשר אגורות, שממשלות ישראל לדורותיהן טבעו, לא נמצאים בבתיהם של כל מיני ילדים אלא בבית שלי. במשך השנים התמלאו אצלי צנצנות, קערות, סירים, שקיות, חביות וקופסאות במטבעות של עשר אגורות, שאיש לא מוכן לקבל ולי לא נעים לזרוק. למעשה, יש לי כל כך הרבה מהן, עד שאני יכול לרכוש במקצתן משאית כדי להעביר בה את מיליארד השקלים הנוספים שיש לי במטבעות של עשר אגורות, לכל מקום ולכל מטרה שענבל בוסיבא תורה לי.

עד כאן הכל טוב ויפה, אבל מאחורי התופעה החיובית הזאת מסתתרת אמת מצערת, והיא שמדינת ישראל לא מכבדת את הכסף שהיא עצמה טובעת. בארצות־הברית, כשאתה רוכש משהו שמחירו 4.99 דולרים ומשלם בשטר של חמישה דולר, אתה מקבל עודף בדמות מטבע אחד של סנט. גם בישראל יש מוצרים שמחיריהם מסתיימים ב־99. אבל אם תבקש את האגורה שמגיעה לך כעודף - במקרה הטוב יצחקו עליך. ואם תתחכם ותנסה לקנות ביצים וחלב במטבעות של עשר אגורות - יזרקו אותך מהחנות, כי אם המדינה לא מכבדת את המטבעות שלה - אין סיבה לדרוש זאת מבעל המכולת.

כשמדינה מתייחסת בביטול כזה לכסף שלה עצמה, אין סיבה שהיא תתייחס ברצינות לכל עניין אחר שהיא מחויבת לו. ואכן, כך נראה גם הסגר שאנחנו שרויים בו בימים אלה, אשר אין יאה לו יותר משם התואר "דמיקולו" - ("חצי תחת", למי שלא יודע לדינו), וכך נראית המשטרה שלנו (החצי השני של אותו התחת), וכאלה הן כל מיני החלטות דמיקולו שמשתנות שלוש פעמים בשבוע, כמו הפיאסקו האחרון מבית מדרשם של אדלשטיין ונתניהו: המלוניות שהשבים מחו"ל נשלחו אליהן, וכשהתחילו להתנגד ולצעוק, התבטלו כהרף עין. כמו שממשלת חצאי התחת וסגני חצאי התחת שלנו לא מעיזה להתמודד עם החתונות הערביות וההלוויות החרדיות וחוגגי המסיבות ועם השבים מדובאי, עמוסים בווירוסים, בברזים ובמגבות - היא הבינה שגם לאסירי המלוניות יש כוח והוא מצטלם טוב בתקשורת, ולמה לה בעיות?

ומה הפלא? זיגזג לא אפשרי של אנוכיות, אינטרסים אישיים, חוסר ערכים וסתם פחדנות מוליך אותנו מהצוללות של נתניהו אל מטוסי ה־F35 שהעניק לאמירויות, ואל יום ההולדת של הגברת אדלשטיין, ואל ליל הסדר של אבנר נתניהו, ואל הכנסת אברכים אמריקאים מאומתים ארצה ועכשיו אל המלוניות. אבל אם חס ושלום תתרגש עלינו מלחמה אמיתית ונתניהו יעמוד בראשנו - תכף ומיד הוא יודיע: הנחיתי את אנשיי לרכוש רובי סער שיורים מטבעות של עשר אגורות, ויכריז שבזכותו יש לנו שפע של תחמושת.

עצי כסף

היום, כשמטבעות של אגורה ושל חמש אגורות פסו מן הכיס, ומטבעות של עשר אגורות נאבקים על הכרה בזכויותיהם, נחמד להיזכר בערכו של הכסף הקטן של פעם.

בשנת 1958, כשמדינת ישראל ואני היינו בני עשר, החליט אבא שלי להתמודד בחידון התנ"ך הראשון, וביקש ממני לסייע לו בהתכוננות לקראתו. הוטל עליי לחבר לו בכל יום (!) עשרים (!) שאלות בתנ"ך. לא היתה זאת אחת ממשאות הנפש שלי, אבל אבי הציע לי שכר משמעותי: אגורה אחת ("גרוש", בעברית המצוחצחת שלו) על כל שאלה שאחוד לו, ושתי אגורות על כל שאלה שלא יידע לענות עליה. בימים ההם היה מחירה של "סוכריה מחליפה צבעים" חמש פרוטות, שהן חצי גרוש, שהיה גם מחירו של קרטיב לימון. על כן נעניתי להצעה, אבל לא הצלחתי לחבר שאלות שהוא לא ידע להשיב עליהן, חוץ מאחת: "כמה פעמים מופיעה בתנ"ך וו ההיפוך?" שעליה הוא סירב לשלם לי.

בירושלים היו אז גם חצאי גרוש של נייר, שלא הודפסו על ידי הממשלה אלא על ידי חברת האוטובוסים "המקשר". היו אלה פתקאות קטנות שאפשר היה לקנות בהן כרטיסי נסיעה, אבל נעשו גם מטבע עובר לסוחר, לצרכניה ולקיוסק.

והיה גם המטבע היפה, הכסוף והגדול של 250 פרוטה. כשהייתי בן שש צברתי לי בעמל רב כמה קוורטרים כאלה, וכיוון שאני נצר למשפחה חקלאית, החלטתי לזרוע אותם, לגדל עצי כסף ולמסוק מטבעות. המעשה הדומה מ"פינוקיו" היה מוכר לי, על כן זרעתי את המטבעות שלי בלילה והשקיתי אותם בחשאי, אך ברוב תמימותי סיפרתי על הערוגה שלי לכמה חברים שבטחתי בהם. המטבעות שלי נחפרו ונגנבו, אך קיבלתי שיעור לחיים שאין דומה לו.

קפיטליזם חזירי

ועוד אני זוכר שהרבה לפני שנוצר הביטוי "קפיטליזם חזירי", ראיתי בביתו של חברי בני - הידוע היום כאינג' ד"ר בנימין בר יוסף - קופת חסכון בדמות חזיר פורצלן, שדרך חריץ בגבו שלשלו לחללו פרוטות ואגורות.

שאלתי: "איך מוציאים את הכסף הזה?" ובני אמר: "אי־אפשר להוציא". שאלתי: "אז בשביל מה זה טוב?" ובני אמר: "כשהחזיר מתמלא אנחנו שוברים אותו, ובכסף אנחנו קונים חזיר חדש". היום קוראים לזה מדיניות כלכלית.