על סדר היום
סלפי בלי חולצה בדיוּנות הזהובות, תמונות של הבורג' ח'ליפה מכל זווית אפשרית, מסיבות בריכה עם עומר אדם - הישראלים גילו את דובאי, ונראה שמדובר בשידוך משמיים. אלא שמאחורי העושר המופלג והפאר הבלתי־נתפס מתחילים לעלות הסיפורים: על הסחר בנשים, היחס ללהט"בים, וכמובן תנאי ההעסקה המחרידים של העובדים בדובאי, כולם מהגרים ממדינות נחשלות שהפכו לעבדים מודרניים. את האמת מאחורי הניקיון המלאכותי באמירויות גילה גיבור 'הכלב' של ג'וזף אוניל, עורך דין ניו־יורקי שעבר לדובאי ולמד ממרומי ביתו המצוחצח שאדנות היא תכונה נרכשת:
"הייתה זאת דירה בשירות. 'בשירות' פירושו שהייתי חוזר מהמשרד מדי ערב ומגלה שכל עדות לתחום עיסוקי הועלמה, כאילו מדי יום יצרתי זירת פשע שדורשת ניקוי וסילוק ראיות. כל אחד ואחד מחפצי המועטים הועלם מעין. הכל, עד השוקולד על הכרית, הוחזר למצב הנקי מרבב שבו מצאתי את החדרים כשנכנסתי אליהם לראשונה... אבל מה שהרעיד אותי באמת היה האוכלוסייה הנעלמה של סגל המנקות... מי החבר'ה האלה?... לא הצלחתי למקם את הפרצופים החומים הזרים והמוזרים האלה - איפשהו באסיה? באוקיאניה? ובטח שלא היו לי שום נתונים על העסקאות שלכאורה נסגרו כדי לגרום לחדרי להתנקות ולידיהן להתלכלך. התעמתתי עם דבר מה חדש ומביש בנוגע אליי: לא רציתי לדעת כלום על הנשים האלה. לא רציתי להבדיל בין פרצוף חום אחד למשנהו. לא רציתי לדעת אם הנשים באו מנפאל, מגויאנה, מהודו, מבנגלה דש, מסרי לנקה, מקניה, ממלזיה, מהפיליפינים או מפקיסטן. מה היה עוזר למישהו אם הייתי יודע את ההבדל?... ככל שחלפו השבועות, משהו דוחה החל לקרות. התחלתי להרגיש שאט נפש ופחד מן הממהרות הללו כי הן נהגו להופיע לסירוגין פתאום משום מקום ומתוך חללים חבויים בבניין. ההרגשה הייתה מוכרת באופן חמקמק. בוקר אחד, כשעוד מפגש מקרי פיזר חבורה שלהן למקומות מחבוא, זיהיתי שהסלידה שאני חש כלפי הנשים הללו הייתה הסלידה שמרגישים כלפי רמשים ומזיקים".
הכלב // ג'וזף אוניל - מאנגלית: יואב כ"ץ - סימנים וידיעות ספרים - 2016
