גומרים לזלול קציצוף, משרוולים בזריזות, מסיימים למגף ורצים למורידית – אחרת ניתקע בפקקים ולא נגיע בזמן לגן כי בחוץ משליג.
לכבוד "יום העברית", אותו מציינים היום, יזם משרד החינוך את פעילות "המילון העברי השלם – גרסת הגן", שאותו רק ילדים קטנים באמת מבינים. במסגרת התוכנית המציאו ילדים מהגנים בכל רחבי הארץ מילים חדשות, המבוססות על החוויות שמיוחדות רק להם ועל הדרך שבה הם שומעים את מה שמבוגרים אומרים להם. כל גן הפיק בסיום מילון משלו, ורשימה של מיטב "הפנינים" הועברה למשרד החינוך – וממנו לאקדמיה ללשון עברית, שתחליט אם היא רוצה לאמץ חלק מההמצאות.
צוף, הלומד בגן דרור בקיבוץ טללים, המציא את אחת המילים שנשלחו לעיון האקדמיה: "קציצוף". הרקע? "קציצות העוף של סבתא אליס הכי טעימות בעולם", הוא מודיע, "אז מגיעה להן מילה מיוחדת. חיברתי קציצות ועוף ויוצא קציצוף". הגננת שלו, איריס הברקורן, מתמוגגת: "אומרים שהילדים הם התסריטאים הכי טובים, ואני חווה את זה יום־יום בגן. הם מאוד אוהבים להתפלפל עם מילים. אנחנו ממציאים פעלים, קיצורי ביטויים, חיבורים בין מילים שהופכים אותן למילה אחת ודברים דומים".
גם ילדי גן שבתאי בקריית־ים המציאו אוצר חדש של מילים. "קראנו סיפור על מכשפה, ואז בא לי רעיון למילה חדשה: פכשפה. זה קיצור של פחד ממכשפה. נכון זו מילה יפה?" אומר אופיר אוליאר. חברו, גיא אורצ'ה, מוסיף: "אתם יודעים מה זה דרנון – זה ענן בצורת דרקון. תקחו משקפת ותחפשו בשמיים דרקונים, הם שם". חברתם ליה ברזני אחראית לחידוש שאין ספק כי מקומו בשפה העברית הרשמית: "ניסיתי לנעול יום אחד מגפיים ולא כל כך הצלחתי. אז באתי לעדי, הגננת שלנו, ואמרתי לה: 'תמגפי לי בבקשה את המגפיים'. נכון שזה מצחיק?".
הגננת, עדי ארזי, מאוד מרוצה מהפעילות ומתוצריה. "יצירת מילים חדשות מעשירה את היכולת השפתית ואת ההבנה של מבנה המילים, מפתחת את הדמיון ואת יכולת התכנון, וחשוב מכל – יוצרת אצל ילדי הגן תחושת שייכות", היא אומרת. "במסגרת הפעילות הכרנו את אליעזר בן־יהודה – מחיה השפה העברית, ראינו כיצד הוא המציא מילים, הילדים גילו סקרנות רבה, ואז הם המציאו את המילון שלהם".
איזה עוד מילים ומושגים המציאו הילדים? "פיצה רונה" – שמגיעה בשליחות כי יש קורונה; "יש לי דמעות של זיעה"; "אין נסיכים בשעת הסעודה"; ואת שמו המחודש של המשורר הלאומי: חיים נחמדיאליק.
"הילדים המציאו מילים נפלאות, המעידות על כך שהעברית מופנמת עמוק בתוך מוחם", אמרה בהתלהבות המזכירה המדעית של האקדמיה ללשון העברית רונית גדיש. "הם מתמחים בלגזור פעלים משמות, למשל לשַׁרְוֵול, כי מי יותר מילדים רכים מבין שצריך מילה מיוחדת כדי לתאר את האתגר של הכנסת היד לשרוול. אהבתי גם את 'מורידית' – מעלית שנוסעת למטה. אנחנו, המבוגרים, מסתפקים במילה אחת, מעלית, אבל באמת אין סיבה שהם לא יוסיפו מילה משלהם. אנחנו מודים לכל הילדים על היצירות המקוריות שהוסיפו לשפתנו האהובה".
