העברית היא טעם חיינו

כל עם קורא לגביע העולם בכדורגל בשפתו.

האנגלים אומרים "וורלד קאפ" (גביע העולם באנגלית). הצרפתים אומרים "קופ דו מונד" (גביע העולם בצרפתית). הרוסים אומרים "צ'מפיונאט מירה" (אליפות העולם ברוסית).

הגרמנים – "וולטמייסטרשאפט" (אליפות העולם בגרמנית). ורק אצלנו אומרים "מונדיאל" ולא "גביע העולם". מדוע? "מונדיאל" זו מילה ששייכת לברזיל, ארגנטינה, ספרד. אולי נלמד קודם כל להבקיע שער, לפני שאנחנו מחקים את הדיבור שלהם.

לפני 32 שנה, כשעדיין הייתה ברית־המועצות האדירה, שלח ראש הממשלה יצחק שמיר את חבריי ואותי ללמד עברית במוסקבה, במשך חודש, יומם ולילה. התלמיד המצטיין היה בחור בן 18 מחרקוב, אוקראינה: זאב אלקין.

יום אחד ביקשני יצחק שמיר להרצות בפני רוסים שאינם יהודים ב"בית האתאיזם המדעי". אבל מה אגיד להם? נכנסתי לאולם. שטיחים אדומים, וילונות אדומים, כורסאות אדומות. שאלתי: "איך אתם קוראים לספרייה על שם לנין במוסקבה?"

ענו לי: "ביביליותקה".

אמרתי: "נהדר, סימן שמוסכם עליכם שהבסיס לתרבות שלכם, לביביליותקה, הוא הבייבל, הביבליה, התנ"ך שלנו!"

המשכתי: "איך אתם קוראים ליצור האנושי הראשון בעולם?"

אמרו לי: "אדם".

הגבתי: "נפלא! סימן שמוסכם עליכם שהבורא ברא את העולם בעברית! רק בעברית 'אדם' עשוי מ'אדמה'. ברוסית, אדמה היא 'זמליה'. ואי אפשר לומר ש'אדם' עשוי מ'זמליה', נכון?"

גם בארה"ב – אנחנו היסוד לתרבותם!

מייקל ג'ורדן הוא גדול כדורסלני תבל. ומה זה ג'ורדן? הירדן. מדוע לא מיסיסיפי או הדסון? כי אנחנו היסוד לתרבותם.

על סמלי האוניברסיטאות בארה"ב יש אותיות עבריות רבות יותר מאשר על סמלי האוניברסיטאות שלנו: על סמל אוניברסיטת ייל – "אורים ותומים"; על סמל אוניברסיטת קולומביה "אוריאל" וגם "י ה ו ה". בניין "ווטרגייט" בוושינגטון – הוא קרוי על שם שער המים של בית המקדש!

בין מייסדי ארה"ב היה דיון נוקב: איזו שפה ידברו שם. אנגלית? אנחנו נלחמים נגד אנגליה. הולנדית? כמו ניו אמסטרדם? אולי נחיה את הלטינית, כמו הרומאים, כמו הסנאט?

ואולי נחיה את העברית, השפה של ה"הולי בייבל", התנ"ך?

כמעט היה רוב להצעה שידברו שם עברית! ואולי, אילו החליטו מייסדי ארצות־הברית ששם ידברו עברית, היינו זוכים לראות היום בתל־אביב יותר שלטים בעברית...

קצת גאווה, רבותיי. אנחנו היסוד לתרבות העולם. את סדר הא"ב הם אינם מכנים "איי־בי־סי אורדר", אלא "אלפאביתיק אורדר". לשנת שבתון אין הם קוראים "סאטרדיי ייר" אלא "סבתיקל ייר" (מהמילה שבת). הם מכבדים אותנו. אולי גם אנחנו נכבד אותנו?

בימי בית המקדש השני, בהיותנו בארץ ישראל, עזבנו את העברית. חכמינו שינו את שם הגוף העליון מ"הכנסת הגדולה" לשם יווני, "סנהדרין". זה כאילו שהיום הכנסת תשנה את שמה ל"פרלמנט".

אנחנו מדליקים נרות בחנוכה לכבוד מתתיהו החשמונאי ובניו, יהודה המכבי והבכור יוחנן. אבל כעבור שני דורות קמו לנו יוחנן הורקנוס ויהודה אריסטובולוס. אם נשתמש במושגי כדורסל, "מכבי" נעשו "אולימפיאקוס".

מפני חטאיהם גלינו מארצנו. ורק אחרי שחזרנו לדבר עברית – זכינו לשוב לארץ ישראל.

מסקנה: העברית היא טעם החיים של עם ישראל!