בואו תשברו לי את הלב

לפני כמעט שנה השיער של עטר מיינר התחיל לנשור. "זה התחיל מנקודה אחת, ולאט־לאט נהיו לי קרחות בראש ובזקן. די מהר היה ברור שמשהו לא בסדר. הייתי בטירוף של עבודה. כל העולם נכנס לי לחיים, אחרי שנים שאף אחד לא היה שם. לא הייתה לי חברה רצינית אף פעם, לא האכלתי את עצמי יותר מדי טוב אף פעם, לא עניין אותי לצאת. לא פינקתי את עצמי, לא טסתי לחו"ל. גרתי בדרום תל־אביב, חייתי על בירה ופיצה, הקלטות ותקלוטים לתוך הלילה. עבדתי בשביל משהו, והגיוני שזה יתפרק מתישהו. והייתה גם מערכת יחסים שהסתיימה".

מכל אלה ברח מיינר לירושלים, והכניס את עצמו לסגר עוד לפני שזה נהיה באופנה. שם הספיק להצמיח בחזרה את השיער, לטפל בעצמו וגם להקליט את אלבומו השני - 'ל י ל ה ט ו ב'. אלבום שנפתח בסמפול של הרב קרליבך, ממשיך בשירים על סקס, עובר בחוויות סמים ואלכוהול, וצולל לתהומות של דיכאון. 'דה וויקנד' בבית הכנסת.

שנתיים אחרי שהוציא אלבום בכורה שזכה לשבחים מכל עבר ועורר ציפיות גבוהות, ההבטחה מתגשמת במלואה. מהמועדונים האפלוליים מיינר הולך ומתקרב למיינסטרים עם הסינגל 'להתעורר' שהצליח לחדור לפלייליסט של גלגלצ, ועם כמה שירים בסדרות כמו 'תאג"ד' ובעיקר 'הטבח', שמיינר יצר לה את הפסקול. "הסדרות מביאות אנשים", הוא אומר. "נגיד השיר 'את', אחד הראשונים שהוצאתי, פתאום נפתח. זה עובר מפה לאוזן. לאט, אבל זה זז".

יש עכשיו דיבור מוגבר עליך. זה הרגע שלך. אתה מרגיש את זה?

"כן, זה מדהים. הייתה לי תחושה שזה הולך להיות ככה".

הסגנון שלו משלב בטבעיות בין פופ אלקטרוני לדבּקה ערבית, בין מוזיקה שחורה לניגונים חסידיים. גם הכתיבה שלו מייצרת מפגש לא צפוי בין המנוני אמונה בקב"ה ובין טקסטים אישיים וחשופים, מלאי ביקורת חברתית. את כל אלה מהדק סטנדרט יוצא דופן של הפקה, שמיינר אחראי לה.

סימן ההיכר שלו הוא הקול המתכתי מעט שעובר דרך פילטר אוטו־טיון. "כשאומרים לי 'קניה ווסט הישראלי', אני לא אגיד שזה הדבר שאני הכי אוהב. האוטו־טיון מאפשר לי לשיר משוחרר, ולנסות לתפוס את הטייק הראשון. כי בפעם הראשונה אתה מתכוון לזה, ואחריה אתה לא מצליח לחזור על זה. בגלל זה האודישנים בתוכניות הריאליטי כל כך מדהימים. זה חשמל. הם באים טובים והורסים אותם, אומרים להם, 'לא, זמרת צריכה לעשות ככה'".

אז לא היית הולך לאודישן בריאליטי מוזיקה?

"לא, אני לא זמר מקצועי. מה, הייתי בא עם האוטו־טיון?"

נטע ברזילי באה עם הלופּר.

"אני לא הייתי עובר את האודישנים. וגם האופי שלי לא היה שורד את זה".

היית רוצה לייצר מגה־להיט, נניח לסטטיק ובן־אל?

"בטח. אני אוהב את סטטיק ובן־אל. כשהם רק התחילו, ואף אחד בעיר לא הכיר אותם, הייתי בטירוף על זה, הולך וצועק על אנשים 'איפה אתם!' אני מרגיש חיבור חזק למיינסטרים. הדברים שאני עושה זה לא אינדי ממש, הם די נגישים. הייתי שמח גם להפיק שיר לעומר אדם. לאביתר בנאי. לעשות משהו עם אביב גפן".

אומרים שאתה מזכיר אותו בשירה.

"אני עדיין חושב שהוא גדול. אני לא קשור אליו במסרים יותר מדי, אבל אני משתדל לשמור חסד. אם עשו מספיק שירים טובים לא תשמע אותי אומר שהשיט החדש שלהם גרוע. אביב גפן הוציא לפחות חמישה אלבומי מופת. זה המון".

אז אדם וגפן בינתיים לא, אבל שיתוף פעולה שעשה השנה ודווקא לא נכנס לאלבום, היה עם לא אחר מיובל שם טוב - יובל המבולבל בשבילכם. "ראיתי ראיון איתו והתאהבתי בו קצת. אף אחד לא רצה אותו בגלל איך שהוא נראה, הוא הרי לא דץ ודצה, הוא נחשב ערסי. ובסוף הילדים בחרו אותו כי הם לא רואים מה שהמבוגרים רואים. המבוגרים זה חארטה, למה שמים לילדים כוסית בלונדינית? הלכתי למופע שלו, והצעתי לו לבצע יחד את 'הדרך שלי', שיר פגז".

הוא הבין מה אתה רוצה ממנו?

"הוא כזה חמוד, פשוט אמר כן. והוא גם בא להופעה שלי בבארבי במרץ. זה היה מטורף, כולם שרו איתו. ואז הגיעה הקורונה".

× × ×

הוא נולד לפני 29 שנה בעמוקה, מצפה זעיר בגליל. בן לאמנית ומסגר, שגרים שם בבית שבנו במו ידיהם, אח למעצב האופנה המוערך הד מיינר (הגרוש של ריף כהן, שלה עטר הפיק אלבום השנה), ולשקד, שחזר בתשובה והקים את 'ופרצת', ישיבה בירושלים לחוזרים בתשובה. בגיל 16 התחיל להקליט בחדר. "כל התיכון שלי זה החוויות שאני שר עליהן. הטרמפים בלילות, המסיבות טבע, ההיפיאדה מסביב".

ומההיפיאדה, לצה"ל. היה לך ברור שתתגייס?

"כן. למדתי בקיבוץ ושם מאוד מובילים אותך לזה. ידעתי שיהיו לי ייסורי מצפּון הרגשתי שאם לא אלך לצבא, אני בוגד בכל מי שמת ובכל עם ישראל. שלחו אותי לגדוד שריון והיה לי קשה מאוד. גדלתי בוויילד, היה לי עולם פנימי חזק, הייתי בצלילות כאילו, ופתאום שמים אותי שמה. הקב"ן העביר אותי משם והדברים השתפרו, אבל אף פעם לא השלמתי לגמרי עם להיות חייל".

כמו שאתה שר "הייתי ילד עם עולם משלי, המדינה לקחה את זה ממני".

"כן, מש"קית החינוך הייתה נקודת האור היחידה בבסיס, אבל הרס"ר לא נתן לי לדבר איתה. רק גברים זה נורא, זה ג'ונגל, כולם פאקינג מטורפים, הכל קרחנה. וזה היה טו מאץ'. כבר לא יכולתי יותר. פעם אמרו לי שאם אתה שם שום כתוש על כף הרגל, מדביק תחבושת וישן עם זה, אתה קם עם כווייה, ומקבל גימ"לים. יצאתי הביתה ואני מנסה את זה בחמישי, לא עובד. בשישי, לא עובד. בשבת אני מבקש מחבר להרתיח מים ולשפוך לי על הרגל. והוא זרם, הרתיח מים, ושפך אותם עליי. וישר אני מבין איזו טעות עשיתי. כל הרגל התנפחה, שלפוחית־על. משהו זוועה. הגענו למיון, ובאמת קיבלתי גימ"לים לחודש, אבל כל החודש צלעתי. זה סיפור שלא סיפרתי כמעט, כי מי דה פאק עושה דבר כזה לעצמו. כאילו אתה פיס אוף שיט. זה אומר משהו על הערך העצמי שלך. גם על כמה אתה מחופף".

אחד השירים הבולטים באלבום, דואט עם יסמין מועלם תחת השם העגמומי 'זמן לדיכאון', מבטא את הניסיון שלו להילחם במה שמלווה אותו כל חייו. "הבנתי שלהיות עצוב זה לא מגניב, ומה שמעניין אותי עכשיו זה לחיות. שמחה זה לא אקסטזות וחשמולים ובריחה. זה הסרט שלנו שאנחנו חייבים להתחרמן מכל דבר".

בשירים אחרים אתה כן מנסה למצוא את האקסטזה. את הבריחה, האלכוהול והסמים.

"כשהייתי מתקלט הייתי בסאטלה. אני עדיין עושה וויד ואלכוהול, אבל פחות. בצבא עשיתי פטריות פעם אחת ואמ־די, ושניהם עלו טוב וירדו לא טוב, ואז החלטתי שאני לא נכנס לזה, כי אני לא סופר־יציב. אתה יודע שככל שאתה יותר סאחי, ככה זה עובר לך יותר טוב? מי שמתפלפ זה מי שיש לו איזו טראומה בשק או שממילא פתוח לו יותר מדי. היו לי חברים שאכלו אותה עם סמים במסיבות טבע, וכשהמסיבה נגמרת, כשהמידברן נגמר, מי אוסף את הפצועים? כולכם 'אהבה, שלום' מזיינים ת'מוח! גם בתל־אביב רואים את זה. בסצנת המסיבות זיכרונה לברכה".

למה זיכרונה לברכה? היא לא תחזור?

"היה מלא שקר וחארטה בלילה, אני לא רואה את זה חוזר. תחשוב על אנשים שחיו את הקלאב. האשליה הזאת, זו הדחקה רצינית. עם הקורונה, בלי הסמים וכל התפאורה, אתה נשאר רק עם עצמך, ואתה מגלה שלא היה שם הרבה. זה לא עולם של חברוּת. הכי עולם של כִּיפִים. וכולם נעלמים. איזו בדידות, באמא".

בתוך הבדידות הזאת נכנס אלוהים. לאחר שאחיו חזר בתשובה, גם מיינר התקרב ליהדות.

אתה שר בנשימה אחת על אלוהים ועל סקס, על אמונה ועל סמים, באופן די מתריס. בטח ביחס לאמנים אחרים מהגל האמוני.

"בעיניי זה לא מתריס. סקס זה לא דבר זול. אם אני שר על אלוהים ולא מדבר על השאר, אז אני משקר קצת. כולם שמים פורנו ורוצים קצת להאמין וקצת לזיין. זה כמו מה שקורה בישיבות, שלכולם יש סוד. אומרים להם שלאונן זה נורא. לפחות תגידו להם שכולם מאוננים שלא יאכלו סרטים על עצמם, השם ירחם, מסכנים".

× × ×

היום, אחרי שחזר מירושלים למרכז, הוא גר בהוסטל ביפו, ומחפש דירה. בבגדי האוברסייז של אחיו הד, הוא נראה לרגעים כמו ילד. גבוה, בעל הילוך עדין, הוא מעשן הרבה, מדבר מהר ומאבד את חוט המחשבה מדי פעם. אלא אם כן מדובר בבנות, נושא חוזר בשירים שלו. "זה הדבר היחיד שמעניין בעולם", הוא אומר בחיוך. "לא היו לי ממש מערכות יחסים ארוכות. רק ההיא האחרונה ועינאל (שהקדיש לה שיר באלבום הראשון - אב"נ). אבל אני גם לא עושה סטוצים. אני לא מכיר מישהי ושוכב איתה".

למה לא?

"אנחנו דור מלא בשקרים. בזיוני שכל על מערכות יחסים. בתור מתבודד, תמיד חשבתי שהכי קרוב שאתה יכול להגיע לעצמך זה לבד. ואיתה גיליתי שהכי קרוב שאתה יכול להגיע לעצמך זה עם עוד מישהו. פתאום גיליתי בזוגיות את היכולת לבטא את עצמי. וגם הבנתי למה צריך לתת. דרך הסקס הבנתי את זה".

תגלה לי.

"גברים צריכים לבוא לסקס בלי הרצון לגמור. אז הם עושים סקס טוב. כשאנשים באים לשכב בשביל הפאן שלהם, כל האסונות קורים. ככה זה נהיה נורא קר ומנותק רגשית, כי אתה כולך בחוויה שלך, וזה פשוט אנוכי. אתה חייב לשכוח כל מה שראית בפורנו. יצא לי להיות עם בנות ואני קולט שהבן־אדם לא איתי. איזה טרן־אוף".

אני מבין שאתה לא בטינדר.

"הורדתי טינדר לאיזה שבועיים, אפילו היו איזה שני מאצ'ים, אבל אני לא יכול. אני לא יכול לזיין למישהי ת'מוח אם אין שום חיבור".

אתה שר "כל כך קל להתאהב, קשה לאהוב". אתה מתאהב הרבה?

"בקושי. בעינאל התאהבתי ממש, אבל עם האחרונה, אני חושב שזו הייתה האהבה האמיתית הראשונה שלי. אני מאוד רגיש, אבל אני לא מתאהב ונסחף. לא קרה. אמן שיקרה בקרוב".

אתה שר על זה שאתה רוצה להרגיש.

"רק תשברו לי את הלב, בואו תשברו לי את הלב. אני מחכה להרגיש את הדבר הזה שכולם כותבים עליו. רוצה להרגיש מה זה לב שבור".

לא מאחל לך.

"אולי כן תאחל לי את זה. זה להרגיש, לחיות".

אתה שר "אני מניאק והיא יודעת". אתה באמת מניאק?

"לא שעשיתי דברים נוראיים, פשוט יש דברים שלא ראיתי עד שהראו לי אותם. נגיד, כשהגיע 'מי־טו', אני כבר הייתי מוכן לזה".

מוכן באיזה אופן?

"ידידה מספרת לך מה כתבו לה במסנג'ר. אתה אומר, 'מה?! איך הוא מעז?!' ואז אתה מתחיל לקלוט, וואו, מה אני עשיתי גם. כנער וכגבר צעיר הייתי מוזר, קצת נשי, בצבא חשבו שאני גיי, אף פעם לא נראה לי מגניב להיות המאצ'ו, אז אני מוכן לשדרוג, תביאו את העדכון גרסה".

יש גברים שלא מגיבים לשינויים האלה בכזו חדווה כמוך.

"תראה, יש משהו בשיח של הפי־סי שגם הורג קצת את הגבר. מאז שאנחנו ילדים מביאים לנו סקס ותמונות מהאינטרנט ופרסומות. הליברליות נותנת מסרים סותרים, וכמה אפשר להתחרמן? העולם מחרמן אותנו ומחרפן אותנו. גדלנו מאוד דפוקים באופן שבו מגישים לנו את המיניות. הייתי צריך לתקן מלא דברים בנושא, אז זה מבורך מה שקורה. זה תיקון עולם".