"אני בוכה מלא, אני רק מדבר על אמא שלי ומזיל דמעה. הקשר שלי איתה הוא משהו אחר"

גור שלף, נשוי פלוס שלושה, נולד ב־1974 וגדל בתל־אביב. אביו, עמי, היה שחקן הנבחרת והפועל תל־אביב. שלף החל את הקריירה בהפועל תל־אביב בגיל שבע ובהמשך עבר להפועל גבעתיים. את ההופעה הראשונה בבוגרים עשה ב־1992 בהפועל עמק יזרעאל. שיחק בהמשך במכבי רמת־גן ובהפועל גליל עליון. בשנת 1998 הצטרף למכבי תל־אביב, איתה זכה בשלושה גביעי אירופה והניף שני גביעים כקפטן הקבוצה. ב־2005 עבר לאנטוורפן הבלגית, שבה שיחק שנתיים, עד לפרישה. ב־2008 מונה למנהל המקצועי של מכבי תל־אביב, תפקיד שבו כיהן עד 2013. בימים אלה משמש כפרשן הכדורסל של ערוץ הספורט וחבר בעמותת 'פ.צ ברוריה', שמקדמת נוער בסיכון ואוכלוסייה מוחלשת.

מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

"סביבות כיתה א', דיג עם סבא שלי ליד הנמל בתל־אביב. הוא היה דייג חובב וזה היה הבילוי שלו. הבת שלי חיילת ולא מזמן עשתה שיעור פילאטיס עם אמא שלי, סבתא שלה. זה הדיג של היום".

מתי היית הכי מאושר?

"אליפות אירופה הראשונה עם מכבי, הזכייה בסופרוליג בפריז. זה היה גביע אירופי ראשון לקבוצה אחרי 20 שנה והייתי שותף מלא. לא אשכח את האווירה ואת התמונות של האוהדים מגיעים למגרש בהמוניהם".

והמסירה לשלשה של דרק שארפ בנס ז'לגיריס?

"זה לא היה רגע מאושר, אלא רגע מדהים. כשהמהלך קרה, התחושה הייתה של הקלה כי הפיינל פור היה אמור להיות בארץ. זה היה די מטורף, אבל מישהו חשב שאחרי 16 שנה נדבר על זה? בדיעבד, הרגע הזה הביא בהמשך לשתי אליפויות אירופה".

וזכייה באליפויות בארץ?

"אליפויות עם מכבי הן יותר הקלה, לא אושר. דורון שפר הסביר את זה יפה כשאמר: 'במכבי אתה יותר מבסוט מזה שאתה לא מפסיד אליפות, לא מזה שאתה זוכה. אם אתה לא זוכה באליפות, מתאכזבים. אם אתה זוכה, זה מובן מאליו'".

מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?

"אני צריך לשנן שלא תמיד צריך לענות ולפעמים עדיף לסגור את הפה. אני אוהב להגיד את המילה האחרונה ועדיין עובד על זה. זה יכול להיות גם מול האנשים הכי אהובים עליי".

מה החופשה הכי גרועה שהייתה לך?

"לפני שנה נסענו עם המשפחה לסיישל, היינו על ספינת נופש מפנקת. אלא שהיה ים קשה, כולם היו גמורים ממחלת ים, הקאנו, הדלתות נטרקו כמו בסרטי אימה. אשתי שירה במיטה, שוכבת, בוכה, הבת שלי ואני בתוך האסלה. רק הקטן ישן כאילו כלום. אחרי כמה שעות שירה אמרה: 'אנחנו לא נשארים פה'. ביקשנו שיורידו אותנו באי הכי קרוב, ומשם הכל היה מושלם".

מה ההחמצה הגדולה של חייך?

"שלא הלכתי לשחק בקולג' בארצות־הברית. הייתה לי אפשרות, אבל לא רציתי לעזוב את החברה שלי החיילת, היום אשתי. אני עדיין מרגיש פספוס".

דעתך על דני אבדיה?

"אמרתי כבר לפני שנתיים שהוא אחד בדור. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי תהיה לו קריירה נהדרת. הוא יהיה הרבה יותר טוב ממה שעכשיו. הוא משחק בוושינגטון, עם שחקנים שלא ממש מוסרים, אבל אולי זה שהקבוצה לא טובה יאפשר לו להתבלט ואז לעבור לקבוצה ברמה גבוהה יותר. כרגע אני לא רואה אותו נשאר שם. שחקן ברמה שלו ירצה להגיע לקבוצה מנצחת".

מתי בכית לאחרונה?

"אני בוכה מלא, אדם מאוד רגיש, לילדים שלי, לילדים קטנים בכלל, לטרגדיות של אנשים. כל היום מזיל דמעה. אני רק מדבר על אמא שלי ומזיל דמעה. הקשר שלי איתה הוא משהו אחר. מגיל 15 יש לי רק אמא, ובגיל 47 אני עדיין הולך לאכול צהריים אצלה והולך לישון לפעמים שם. כשהייתי מנהל מכבי והקבוצה הייתה נערכת במלון, שמעון מזרחי היה שואל: "מה, אתה לא נשאר בהילטון?' הייתי אומר לו, 'אני הולך לאמא שלי'. גם היום, כמעט לפני כל שידור, אני ישן אצלה צהריים. אני יכול שלוש שעות לא לשמוע מאמא ואז אני בלחץ ויכול להזיל דמעה. קיבלנו כמה מכות במשפחה. אבי עמי הלך לעולמו כשהייתי בן 15. אחי אורי נפטר ב־2015, הלך לישון ולא קם, דום לב".

מה הרגע הכי מביך שהיה לך?

"אמרתי דברים לא טובים על מאמן שאני אוהב כשהמיקרופון פתוח ולא ידעתי. לא התכוונתי לזה, ואני ביחסים טובים עם האיש. לצערי, זה הגיע אליו, התנצלתי, והוא קיבל. בכל פעם שאני רואה אותו, אני מתנצל שוב. איך נפלתי".

מי צריך לבקש ממך סליחה ולמה?

"חלק מאנשי מכבי תל־אביב לא התנהגו כלפיי כמו שצריך מאז הפרישה שלי, למרות שאני לא נוטר טינה ולא מצפה מאף אחד שיבקש סליחה. מי שצריך, יודע. גם אוהדים ביציעים של כמה קבוצות, שקיללו אותי ואת המשפחה שלי, צריכים לבקש סליחה".

במכבי החליטו להחליף אותך בתפקיד המנהל המקצועי ב־2013. יש לזה קשר?

"ממש לא. אף אחד לא אוהב להיות מפוטר, אבל לקבוצה מותר לעשות שינויים".

ממי אתה צריך לבקש סליחה ולמה?

"אם יש דבר בקריירה שאני מצטער עליו זה שכיבות הסמיכה באוסישקין בזמן פסק הזמן של הפועל בדרבי, כשהייתי שחקן. זה היה לא לעניין ולא ספורטיבי".

וכשעלית להכות אוהד הפועל ת"א ביציע, אחרי שקילל את משפחתך?

"כל מה שאין לו קשר לספורט - אני מצטער עליו".

מה הדבר היחיד שחסר לך כדי לשפר את איכות חייך?

"אבא, אח וגב. פרשתי בגלל הבעיות בגב".

מה הדבר הכי גרוע שכתבו או אמרו עליך?

"כשהתמניתי לקפטן הנבחרת, אמר אחד השחקנים לכתב: 'להוביל נבחרת? הוא לא יכול להוביל את המשפחה שלו'".

מה הריח האהוב עליך?

"של אחרי הגשם".

מה נשים לא מבינות לגבי גברים?

"אני לא מבין בנשים, אני מבין באישה אחת".

מה הגילטי פלז'ר שלך?

"שוקולד. אוכל כמה שיש. וזה עוד כשאני משתדל לשמור".

מה האלבום הראשון שקנית?

"דייר סטרייטס, 'אחים לנשק'".

מה התספורת הכי גרועה שהייתה לך אי פעם?

"אחרי האליפות בסופרוליג חימצנו כולנו את השיער. אדיר כמה שזה היה גרוע".