עלי אקספרס של חצות
ג'ק מא היה נער הזהב של סין, מורה לאנגלית בלי ראש מתמטי שהקים את אימפריית הרשת עליבאבא ועמד להפוך לאחד מחמשת עשירי העולם | ואז, רגע לפני ההנפקה, ואחרי נאום תוכחה בצמרת הכלכלית הסינית, נעלם בלי להותיר עקבות | בזמן שבעולם מנסים לנחש אם נעצר, נרצח או סתם החליט להוריד פרופיל בעיר הולדתו, בעיתונות הסינית כבר התחילו לסכם: "אין דבר כזה 'עידן מא', יש עידן שמא חי בו"
כאשר פתחה רשת קנטאקי פרייד צ'יקן האמריקאית סניף נוטף שומן בעיר האנגג'ואו שבסין, אי שם בשנות ה־80, ניסה ג'ק מא הצעיר להתקבל לעבודה. אחד מעשרות מועמדים. כולם התקבלו, חוץ ממנו. זה סיפור שמא אוהב לספר, חלק מהאגדה העצומה שלו, של האיש הפשוט שגדל להיות אחד האנשים העשירים בעולם וגאווה לאומית ממש. לא סתם טייקון, אלא טייקון כוכב רוק שאוהב להתלבש כמו מייקל ג'קסון וכיכב בסרט קונג פו, שר עם כוכבות פופ סיניות ויצר אמנות עם טובי האמנים בסין. לא במקרה הוא קיבל את הכינוי "אבא מא", עבור הצעירים השאפתניים של סין הוא היה מודל לחיקוי. אבל כבר חודשיים שאף אחד לא ראה את אבא מא. הוא פשוט נעלם.
ב־24 באוקטובר נשא ג'ק מא נאום בכינוס כלכלי בשנחאי. האיש שהקים לפני 20 שנה את עליבאבא עם 15 עובדים מהדירה הקטנה שלו בהאנז'או, הפך אותה למפלצת שהניבה אשתקד מכירות בשווי 74 מיליארד דולר. בקהל הייתה צמרת הממסד הפיננסי, הרגולטורי והפוליטי של סין, יחד עם עוד הרבה מאוד בעלי עוצמה מהעולם. בגיל 56, כשהוא במעמד חסר תקדים ושוויו האישי עומד על 48.2 מיליארד דולר, הרגיש מא בטוח מספיק לומר את שעל ליבו.
מא כנראה פיספס את המזכר שפירסם הממשל הקומוניסטי רק חודש קודם לגבי "האופן שבו חברות פרטיות אמורות לעזור למדינה, בעקבות הגידול המשמעותי של הסיכונים מצד הכלכלה הפרטית המתרחבת". אז הוא דיבר על כך שצריך לבצע רפורמות, ואמר כי הבנקים הסיניים סובלים ממנטליות של בית משכון. "אנחנו צריכים לבנות מערכת פיננסית בריאה שתיקח סיכונים", אמר מא, "אין בעולם חדשנות ללא סיכונים". את שיטת הרגולציה שבה משתמשת סין הוא כינה בפני הקהל ההמום "מועדון זקנים".
אם מא לא הבין באותו רגע כי חצה קו אדום מאוד, הוא הבין את זה שבוע אחר כך, כשהוזמן לחקירה על ידי הרשויות הסיניות. למחרת, בוטלה הנפקה בסך 34.5 מיליארד דולר של Ant Group, הזרוע הפיננסית האדירה שייצר מא מתוך עליבאבא, וכבר קיבלה אישור מהרשות לניירות ערך בסין. ההנפקה אמורה הייתה להקפיץ את ערכו של מא לאזור ה־70 מיליארד דולר, ולהכניס אותו לחמישייה הראשונה של עשירי העולם. אבל בתוך 24 שעות חברת Ant Group הואשמה פתאום בפגיעה בזכויות צרכנים ונדרשה לסדר את הניירות שלה מחדש. לפי דיווח ב"וול סטריט ג'ורנל", נשיא סין שי ג'ינפינג הורה בעצמו על ביטול ההנפקה.
שבוע נוסף אחרי, אמור היה מא להופיע כשופט בגמר הגרסה הסינית של תוכנית הריאליטי 'הכרישים'. הוא הוחלף ברגע האחרון. ההודעה הרשמית של עליבאבא אמרה כי "ג'ק מא נאלץ להחמיץ את הגמר בגלל התנגשויות של לוחות זמנים". מאז, חודשיים, הוא לא נראה וקולו לא נשמע, לא מול מצלמות ולא ברשתות החברתיות. לצד הודעות אנונימיות של "מקורבים" שהוא רק מוריד פרופיל, הניחושים לגבי גורלו כמובן מכסים את כל האפשרויות שבין חיים למוות.
"אם רוצים לקבל את הקו הרשמי של סין", אומר אהרן שי, פרופסור בכיר ללימודי סין באוניברסיטת תל־אביב, "אז לא נאמר שג'ק מא נעלם, אלא פשוט נגיד שהוא הוריד פרופיל כי הבין שפגע בהוראות רגולציה וחצה קווים אדומים של 'רשות התחרות' (הגבלים עסקיים). כאשר טייקון צובר כוח כזה, הוא מתחיל לאיים על הסדר הטוב, כפי שהסינים רואים אותו כמובן. הוא עלול פתאום להיות חזק יותר משר או מראש ממשלה".
מ–9 בבוקר עד 9 בערב
עד לפני חודשיים עדיין נחשב ג'ק מא למי שאי־אפשר לגעת בו. מיליארדר שבנה עצמו לקיסר טכנולוגי מבלי שאפילו יידע לקודד, בזכות מוסר עבודה כמעט לא אנושי ויכולת מולדת לחזות מגמות. הוא נולד בשם יון מא, ואף פעם לא היה טוב במתמטיקה. הוא כן אהב את השפה האנגלית ומתברר שזה עזר לו הרבה יותר בחיים. במשך תשע שנים רכב מא על אופניו במסלול קבוע בן 27 ק"מ והוביל תיירים כדי לתרגל את האנגלית שלו. אחד מהם הפך לחבר והעניק לו את הכינוי 'ג'ק'. ג'ק התקבל למכללת הוראה רק בניסיון השלישי ואחר כך לימד אנגלית. ב־1994 הקים את החברה הראשונה שלו, סוכנות שסיפקה תרגומים במדינה שבה מעטים מאוד ידעו את השפה.
שנה אחר כך נסע מא לטיול בארה"ב ופגש את האינטרנט, שאפילו באמריקה עדיין היה רק עולל. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. כשחזר לסין הקים מא את China Yellow Pages, חברה שייצרה אתרים לעסקים, והייתה אחת מהראשונות בתחומה בסין. הוא עבד קצת בממשלה בבייג'ינג, אבל ב־1999 החליט לחזור להאנגג'ואו עם צוות קטנטן, ומדירתו שם שינה את העולם כשהקים אתר אינטרנט עם השם הנהדר עליבאבא - סופרמרקט וירטואלי אדיר שמיליארד סינים התנפלו עליו. הישראלים מכירים אותו כמובן בעיקר דרך האתר "עלי אקספרס" שהושק בשנת 2010, ומושתת ברובו מעסקים סיניים קטנים ששולחים מוצרים לכל העולם בזיל הזול.
ב־2005 קנתה קבוצת יאהו 40 אחוז מהחברה, וכעבור שנתיים גייסה עליבאבא 1.7 מיליארד דולר בהנפקה הראשונית שלה בסין. ב־2014 הגיעה לבורסה בניו־יורק והפכה להנפקה הגדולה ביותר אי פעם בארה"ב, עם שווי שוק של 168 מיליארד דולר.
עליבאבא הוא הדבר הכי דומה לאמזון בעולם, בגודל וברווחים, אבל בסין מא הוא סיפור גדול עוד יותר: מתוך עליבאבא נוצרה גם Ant Group, וואן־סטופ־שופ לכל הצרכים הכלכליים של הסיני הממוצע. היהלום בכתר של Ant הוא אפליקציית התשלומים AliPay, אותה בכלל יצר מא כפרויקט צדדי. לפני Ant, האופציה היחידה עבור הסיני הממוצע הייתה בנקים ממשלתיים לא יעילים ושירות לקוחות לקוי. Ant ומוצריה שלה העניקו לו אלטרנטיבה מפתה ומודרנית, ועל הדרך פגעו בבנקים הממשלתיים.
"אם אתה גר בסין, אתה תיגע בחברות שג'ק הקים כמעט כל יום", אמר ל"רויטרס" דאנקן קלארק, מחבר הספר "עליבאבא: הבית שג'ק מא בנה". "AliPay היא יותר מסתם אפליקציית תשלומים. מספר עצום של סינים משייך את המוצרים האלה לעשר השנים האחרונות של שגשוג לאומי, יש בזה אלמנט רגשי". אם גם לכם זה מזכיר את סטיב ג'ובס, אתם לא לבד.
עם ההצלחה הגיע גם מעמד פוליטי בכיר מאוד. מא היה לחבר במפלגה, הופיע בקביעות לצד צמרת הממשל ואפילו הפך למעין שגריר לא רשמי. הוא היה איש הציבור הזר הראשון שפגש בדונלד טראמפ אחרי בחירתו, עוד לפני שזה נכנס לבית הלבן בינואר 2017, והבטיח לעזור לו לייצר מיליון משרות בארה"ב. "ג'ק ואני הולכים לעשות דברים נהדרים", אמר אז טראמפ לעיתונאים.
ממשלת סין אהבה להשתמש במא כל עוד זה היה לה נוח. הוא היה נער הפוסטר של התדמית המודרנית והמשגשגת של סין, אדם ש־1.3 מיליארד איש ברחבי העולם משתמשים באפליקציית Alipay שלו. אבל לכל זה היה תמיד גבול. לנשיא, שי ג'ינפינג, יש מעט מאוד סבלנות לביקורת פומבית, אפילו מילד הזהב הסיני. "אין דבר כזה 'עידן מא'", נכתב לאחרונה באחד העיתונים המשמשים שופר לממשל, "יש רק עידן שיש בו את מא".
בשנה האחרונה, לנוכח ההאטה בכלכלה הסינית והשפעתה של הקורונה, יש בסין מגמה של הסתגרות חזרה ואפילו נוסטלגיה לכלכלה קומוניסטית. במקביל נוצר מה שתמיד היה צפוי לקרות: תגובת נגד לג'ק מא. הוא הפך גדול מדי לטעמם של הסינים. במקום אבא, התחילו לקרוא לו "בן" או "נכד". אחרי שהגן על תרבות העבודה הדרקונית "996" של סין - מ־9 בבוקר עד 9 בערב, שישה ימים בשבוע - הודבקו לו כינויים כמו "מוצץ דם קפיטליסט", "רשע", "נבל" דווקא מהקהל המקומי. יותר ויותר סינים מרגישים שההזדמנויות שהיו לג'ק מא כבר לא קיימות. לפי ה"ניו יורק טיימס", כ־600 מיליון סינים מרוויחים 150 דולר לחודש או פחות. בוגרי אוניברסיטאות חוזרים הביתה למעט מאוד הזדמנויות בעבודות צווארון לבן מכניסות. מחירי הדיור בערים הגדולות הפכו יקרים עבור משפחות צעירות, ומאות מיליונים שלוקחים הלוואות מבנקים מקוונים, ובהן גם Ant של מא, נכנסו לחובות ענק. טינה ארוכת שנים כלפי עשירים מתחילה לצאת החוצה, והמפלגה הקומוניסטית שמחה להוסיף את מא למדורה.
"ג'ק מא היה מאוד אהוב בסין", אומר פרופ' שי, "אבל קרה תהליך שאנחנו מכירים - קנאה וביקורת ותחושת ניצול מוגזם של הקפיטליזם. מאז תחילת מדיניות "הדלת הפתוחה" של סין, נפתחה אפשרות לפעילות כלכלית חופשית. הדמוקרטיה כמובן לא הותרה בסין, אבל ניתן לומר שהקפיטליזם עזר להוציא הרבה מאוד סינים ממצב של עוני. הייתה עלייה ברמת החיים, כשהוא פופולרי, רבים מאמינים שבעזרת השיטה הפתוחה גם הם יכולים להצליח, זה נותן תקווה, אבל לפעמים הקפיטליזם עובר גבול מסוים. למרות שג'ק מא דווקא סייע לצעירים ועודד אותם, ותרם ליחידים ולארגונים לא מעטים".
אז מה קרה?
"מגיע הרגע שהצלחת אדם כזה נראית מוגזמת ויש אנשים שאינם אוהבים קשרי הון־שלטון חזקים מדי, זה הרסני. אנחנו רואים את זה גם בארץ, מוכרים או מפריטים את ים המלח, אך כשזה עובר גבול מתחילה ביקורת. במדינה כמו סין יש גם יישור קו פסיכולוגי, ברגע שהממשלה יוצאת נגד מישהו לכאורה בשם האינטרס של המדינה, הציבור מתיישר".
דורכים על נמלה
הלחץ על מא גם מסמל שינוי בצורה שבה סין מתנהלת מול האינטרנט, והצורך שלה בשליטה שהוא מעבר לצנזורה הרגילה. כיום חברות טכנולוגיה כמו עליבאבא ו־Tencent מחזיקות יותר נתונים אישיים בסין מאשר גוגל או פייסבוק בארה"ב. ובדומה לחברות הענק האמריקאיות, גם הקונגלומרטים הסיניים בולעים מתחרים קטנים יותר. כעת גם הממשלה רואה בהן איום גדול.
באופן רשמי, מא פרש מתפקידו כיו"ר עליבאבא ב־2019 ולמעשה לא מכהן בתפקידי דירקטוריון באף אחת מהחברות שהקים. אך הוא עדיין בעל המניות האישי הגדול ביותר בעליבאבא, עם כמעט חמישה אחוזים ששוויים בערך 25 מיליארד דולר. הרגולטורים הסיניים נכנסים עכשיו עמוק מאוד לקרביים של עליבאבא ו־Ant, וה"וול סטריט ג'ורנל" דיווח השבוע כי בייג'ינג רוצה לכווץ את האימפריה של מא ולהשתלט על חלק מהעסקים שלו. לפי העיתון, הרגולטורים מנסים לגרום למא לשתף עם הממשלה נתוני אשראי של צרכנים.
"אני חושב שאמרו לו להוריד פרופיל", אמר ל"רויטרס" קלארק, "זהו מצב די ייחודי, המקושר יותר לגודל העצום של Ant". ז'יו צ'ן, כלכלן בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת הונג־קונג, אמר ל"ניו יורק טיימס" כי לדעתו "בסופו של דבר Ant תצטרך להיות בשליטת המדינה".
היעדרותו של מא עושה רעש גדול בטוויטר ובפייסבוק החסומות בסין, אבל לא ברור עד כמה הסינים עצמם יודעים בכלל שהוא נעלם. על פניו, מא התמסר בשנה האחרונה לפילנתרופיה והקרן שלו שלחה ציוד למאבק בקורונה ל־150 מדינות, כולל חצי מיליון ערכות בדיקה ומיליון מסכות לארה"ב. אבל עכשיו, איש אינו יודע היכן הוא. לפי העיתונאי דיוויד פאבר מ־CNBC, מא פשוט "הוריד פרופיל", חזר לעיר הולדתו האנגג'ואו והחליט לא להופיע בציבור בתקופה הקרובה מסיבות עלומות. פאבר לא דיבר איתו, אלא קיבל את המידע מ"אדם המכיר את הנושא", דבר שרק מוסיף לכל מעטה המסתורין.
"זו לא הפעם הראשונה שאנשים נעלמים בסין", אומר פרופ' שי, "גם זרים נעלמים שם לפעמים מסיבות כלכליות".
לדוגמה?
"הסינים מחזיקים עכשיו שני קנדים הנאשמים בריגול, במה שהיא כנראה פעולת תגמול על כך שקנדה עצרה בכירה מחברת וואווי הסינית. היא הואשמה על ידי ארה"ב בהונאת בנקים והסתרה של שיתוף פעולה עם איראן תחת הסנקציות, אז עכשיו שני קנדים עצורים בסין ואין לדעת עד מתי".
יכול להיות שג'ק מא גם פשוט עצור איפשהו ואין לדעת עד מתי?
"לסין חוקים משלה והם אינם תואמים את רוח חוקי המערב. לשיטתם יש לכאורה למעצרים האלה כיסוי חוקי. נאשם עומד למשפט שאינו פומבי ברוב המקרים, וכך אנו יכולים יום אחד ללמוד שאדם נשפט ל־18 שנות מאסר ואיש לא יודע על מה ולמה".
לפנייה לכתב/ת 
