כמה מאיתנו זוכרים עד היום, או שמעו בכלל, על הדיפלומט הישראלי הראשון בנסיכויות המפרץ הפרסי? שמו, לכל המתעניינים, הוא ברוס קשדן, והוא פעל מראשית שנות ה־90 באבו־דאבי, בדובאי, בעומאן, ונכנס אפילו לתימן והגיע לסעודיה. אני זוכרת אותו היטב כדיפלומט לא שגרתי. כמעט תמיד ללא חליפה, זקנו מדובלל, לבוש בג'ינס ובחולצות טריקו בדרך כלל. אבל המידע שהביא, כך יעידו לקוחותיו בירושלים ובתל־אביב, היה ערכי, ייחודי ומשובח, ויוכל לסייע גם עכשיו לכל מי שייצאו בקרוב לשליחויות דיפלומטיות ולנסיעות עסקים במפרץ הפרסי. קשדן, שכינויו בשיחות הלא־רשמיות אצלנו היה "לורנס", אמנם יצא ונכנס לנסיכויות בדרכון אחר, אבל הוא לא הסתיר בדרך כלל את אזרחותו. השליטים והבכירים ידעו היטב לאיזו מדינה הוא שייך, ולמי מיועדים דיווחיו.

בעוד שבועיים־שלושה, אחרי שיקבלו את מנת החיסון השנייה וימתינו עשרה ימים נוספים בירושלים, תצא המשלחת הישראלית הרשמית הראשונה לאבו־דאבי. בשלב הראשון זו תהיה משלחת הכנה מצומצמת שתתמקם בדירת נציגות ישראל, בלי בני המשפחות. כעבור מספר חודשים, לפי התכנון, יכריזו בטקס רשמי על חנוכת השגרירות הראשונה של ישראל – במקביל לחנוכת השגרירות של אבו־דאבי בתל־אביב – והצוות יגדל ויכלול דיפלומטים נוספים. לפי התוכנית, ישראל תקים את השגרירות באבו־דאבי ("ירושלים של המפרץ") ותיערך לפתוח במקביל גם קונסוליה בבירת העסקים השכנה, דובאי. כאן הכל מתנהל בקצב מהיר יותר, בין בניינים עצומי קומות. בינתיים אבו־דאבי ודובאי סגורות, בגלל הקורונה, אבל זה ישתנה בקרוב.

לפי כל ההערכות, אופי הפעילות יהיה שונה לחלוטין מהשגרירויות הישראליות הקפואות בקהיר ובעמאן. אין בכלל ויכוח שהנציג הישראלי שיהפוך לשגריר, איתן נאה, יעורר סקרנות עצומה בין המקומיים, ואפילו בקרב הסגל הדיפלומטי הזר. הוא יהיה מוקף מאבטחים, כל תנועותיו יישמרו, וכל משפט שיאמר ימצא את דרכו לתקשורת. אם יכין שיעורי בית ויידע להתמודד עם הרגישויות המקומיות, ייתקל באווירה טובה ובנכונות לעזור. בניגוד למצרים ולירדן, כאן צריך לקחת את הדברים בפרופורציות אחרות: ניתן להבין זאת מאלפי בקשות החברות בפייסבוק שקיבלתי מתושבי נסיכויות המפרץ, ומהבקשות שמגיעות אליי לשלוח ספרים, כתבות וטקסטים על ישראל. כולם, ללא יוצא מהכלל, מתחייבים ש"בקרוב אנחנו מגיעים".

המפגש עם שותפינו החדשים מעורר הזדמנויות לצד אתגרים, אין ספק. כבר קמו אצלנו מומחים לענייני איך־עושים־עסקים־במפרץ־הפרסי, וגם איך־להתנהג־בלי–להעליב־את־בן־שיחך. הקשבתי לארבעה מהם, ויצאתי עם תחושה מוזרה: הם אמנם שופכים מידע, אבל לא טרחו לבקר אפילו פעם אחת במקומות שהם מרחיבים עליהם את הדיבור. אז נכון, מותר לקחת עצות מפה ומשם, כדאי ללמוד מה לובשים (בעיקר, נשים) ומה אסור בשום פנים ואופן לעשות בפגישת עסקים, אבל חשוב לזכור שבכירי הנסיכויות – אנשי ממשל, דיפלומטים ואנשי עסקים – מכירים את העולם הגדול. הם כבר היו בחו"ל, הם יודעים לארח אלפי אמריקאים ואירופאים. עכשיו הם עומדים להתמודד עם החידה הישראלית, והם יפצחו גם אותה. ¿