דרושים: משקפיים

על פי כל כללי הטקס התייצב משה (בוגי) יעלון מול יונית לוי לכבוד השקת מפלגתו, תל"ם, בנפרד מיש עתיד של יאיר לפיד. כל המעמד הזה הוא בגדר הצגה, כיוון שגם למראיינת וגם למרואיין ברור כי מפלגת תל"ם לא תוכל לרוץ עד הסוף בלי להעלות באש קולות של מצביעי מרכז וכי אין לה שום סיכוי אמיתי לעבור את אחוז החסימה. כשהשאלה עלתה לאוויר, מתוקף הנימוס, ניפנף אותה יעלון בחשיבות עצמית ששמורה לרמטכ"לים בדימוס, ושב וחזר על כך שהוא בעד חיבורים. השאלה שלא נשאלה היא מי ירצה להתחבר איתו ואיזה ערך אלקטורלי הוא בעצם מציג לבוחריו?

התשובה העגומה היא שהערך היחיד שיעלון אוחז בו כבר תקופה ארוכה הוא ביביזם מז'אנר חדש. "רק לא ביבי" כתפיסת עולם יחידה ועליונה, כזו שיכולה לאגד תחתיה איש ימין כמו יעלון, את גונן בן־יצחק מראשי מחאת בלפור ואת פרופ' חגי לוין שעד לפני רגע עוד ישב באולפנים כמומחה לבריאות הציבור ותקף כל מדיניות שהממשלה הציגה, ולא משנה מה טיבה. הנזק האיום של תפיסת העולם הזו הוא לא רק התרסקות מפוארת על אחוז החסימה, אלא בעיקר ליקוי מאורות ערכי. האם אין למדינת ישראל עוד בעיות וסוגיות בהן ראוי לגבש עמדה? למשל, תחלואה גוברת, כלכלה קורסת או מדיניות חוץ וביטחון. גם מילים כמו יושר וטוהר המידות שעלו שוב ושוב בראיון הפכו לריקות מתוכן כאשר ברשימתו של יעלון ניתן למצוא מועמד חשוד בשוחד. למרות ההכחשה בזמן השידור, לעת לילה המועמד נפלט מהרשימה באלגנטיות של פיל. גם צירופו של שר המדע יזהר שי, עד לאחרונה חבר כחול לבן, תמוה ביותר בהתחשב בביקורת הנוקבת שהאחרון מתח על יעלון פעם אחר פעם. מה אם כן מאגד את החבורה המשונה הזו מלבד השנאה לראש הממשלה?

הנינוחות של יעלון בראיון, שלא היה קל, לא מעידה על מראיין משופשף או שועל פוליטי. להפך, היא מחזקת את ההבנה שמדובר באדם עם בעיה רצינית ביותר בקריאת המפה ותפיסת המציאות, כזה הזקוק בדחיפות למשקפיים. אחרת אין הסבר לאמירה הזחוחה (והלא נכונה) לפיה בזכות החיבור שלו עם בני גנץ כחול לבן זינקה ב־12 מנדטים. גם נקמת הארכיון, שעימתה אותו עם הראיון המביך בו טען שאיזנקוט ישמש לו כמספר שתיים, לא גרמה לו לנוע במבוכה. רגע לפני הבחירות הרביעיות, הלוואי על כולנו כזו שלוות נפש וביטחון עצמי. גם אם התוצאות יתפוצצו לנו בפרצוף, לפחות נהנה מהדרך.

שלל הסברים על דו־חיים, ציפורים וחולות נודדים. הילדים בבית צפו בהתלהבות ובסקרנות, אבל כמו מבקרי טלוויזיה מיומנים, בסוף הפרק הם הכריזו שזה לא מספיק טוב. מדוע? כי זה לא מוצלח כמו "להציל את חיות הבר" (גם כן של החינוכית, בשיתוף הספארי ברמת־גן).
ואכן, כמעט בלתי אפשרי להתחרות בהפקה המרשימה והמושקעת של להציל את חיות הבר, שהצליחה להפוך וטרינרים לגיבורי־על. אולי עדיף לוותר על המומחים לאילניות ולהתמקד בגיבורים קבועים שיכולים למסור סיפור שלם ומרגש שהופך את הטבע לפצצת רייטינג.