הביאו לנו כבוד

אחרי סדרת הופעות חלשות, דני אבדיה ניצל את ההיעדרות של ווסטברוק וביל כדי להוכיח שהוא עשוי מהחומרים של הגדולים באמת והציג את המשחק הכי טוב שלו ב־NBA: 20 נקודות, 5 אסיסטים, 5 ריבאונדים ורצף שלשות אדיר • זה אמנם נגמר בהפסד של הוויזארדס, אבל גם בהצהרת כוונות של הישראלי: הנני כאן

36 שניות בגן עדן. 1:54 דקות לסיום המשחק בין וושינגטון למיאמי אתמול לפנות בוקר, דני אבדיה עשה דבר שעוד לא ראינו אותו מבצע ב־NBA: כידרר על השומר שלו, ביצע הטעיה קטנה ואז נעץ שלשה בצעד לאחור. זה הספיק כדי לצמצם למינוס 11 בלבד, אבל הוא לא סיים שם. תוך שתי התקפות מהירות החברים מצאו את היד החמה של אבדיה, שצלף שתי שלשות נוספות, ובסך הכל שלוש כאלה תוך 36 שניות!

זו הייתה שירת הברבור של הוויזארדס. אחרי שאבדיה חתך לבדו לפער של חמש נקודות, להרכב המחליפים לא נשאר אוויר והקבוצה ספגה הפסד שמיני השנה מעשרה משחקים, 128:124 ליריבה ששיחק בעונה שעברה בגמר הפלייאוף. כך שאי־אפשר לומר במאה אחוז שמדובר בגן עדן, אבל מצד שני, גם לא מדובר רק ב־36 שניות.

לקח אחריות

אחרי סדרת שלושת המשחקים החלשים ביותר שלו ב־NBA, כולל אפס נקודות ב־14 דקות בשישי בלילה מול בוסטון, אבדיה הראה שיש לו את היכולת להשאיר מאחור יום רע ולבוא כמו חדש. ובעצם, בליגה של לו"ז קדחתני בה אין שנייה לחשוב, זו אחת התכונות החשובות ביותר. שני הכוכבים של הקבוצה, ראסל ווסטברוק ובראדלי ביל, נעדרו מהמשחק (ביל בגלל קרבה לחולה מאומת מבוסטון, ג'ייסון טייטום, איתו נשאר לשוחח אחרי המפגש בין הקבוצות – עוד על נוהלי הקורונה ב־NBA במסגרת מימין), והסנטר המשמעותי תומאס בראיינט נפצע ממש בפתיחה וגמר את העונה בגלל קרע ברצועה בברך. בהרכב החסר אבדיה הרגיש נוח לקחת אחריות ולהיות אחד השחקנים המובילים של וושינגטון בקרב הצמוד.

חזר לעצמו. זהבי חוגג באמסטרדם על חשבון גראבנברך ואיאקס | צילום: גטי אימג'ס

זה הסתכם ב־20 נקודות (5 מ־9 משלוש), כולל חדירות חזקות לסל שהיו חסרות לו מאוד עד כה, חמישה ריבאונדים, חמישה אסיסטים, שתי חטיפות, אפס איבודים ו־32 דקות, יותר מכל שחקן אחר בקבוצה. בזמן ששחקנים מנוסים יותר, ובעיקר דאוויס ברטאנס וראול נטו, לא עשו יותר מדי בדקות שקיבלו, אבדיה ידע לדבר עם החברים, לכוון במספר התקפות ולקחת על עצמו הכל בדקות הסיום. זה לא היה משחק מושלם שלו – שוב היו דקות בהן נעלם, וליי־אפים שהיו צריכים להיכנס – אבל מי מצפה לשלמות משחקן בן 20 בהופעה העשירית שלו בליגה?

המאמן סקוט ברוקס סיכם: "דני מספיק טוב כדי לשחק ב־NBA. היה לו רצף משחקים לא טובים, וזה חלק מתהליך ההתבגרות שלו. הוא צריך להבין שהוא יהיה חייב להתמודד עם זה ולנסות ליהנות. זה קשה, תסמכו עליי, הייתי שם".

ומה עכשיו?

אבל איך מתקדמים מפה? זו שאלה קשה. הקונצנזוס בארה"ב הוא שאבדיה עושה עבודה מצוינת העונה, למרות שעדיין לא התאקלם לגמרי ומתקשה לפעמים לבוא לידי ביטוי. זו הייתה תצוגה שהוכיחה למה הוא מסוגל, אבל צריך לזכור ששני משחקיו הטובים ביותר הגיעו כשווסטברוק נעדר, והפעם גם ביל היה בחוץ. שני הסוליסטים מקשים מאוד על שמות אחרים בקבוצה לפרוץ מבחינה התקפית, וכנראה שברגע שיחזרו, גם אבדיה יילחם לקבל זריקה יותר מאוכלוסייה בסיכון שעומדת בתור במתקן חיסונים. זה יימשך למרות ההיעדרות של בראיינט, שהיה השחקן היחיד שבלט עד כה בוושינגטון, פרט לווסטברוק וביל. זו תהיה הסוגיה המרכזית שתלווה אותו כל העונה, וגם ברוקס יידרש לטפל בה: אבדיה הוא שחקן NBA לגיטימי כשיש לו חופש לשחק, אבל איך מתרגמים את זה להצלחה גם לצד סופרסטארים שלא מקלים על התפתחות של שחקן צעיר?

האירוניה היא שביל הוא מלך הסלים של הליגה (35 נקודות לערב), בעוד ווסטברוק הוא מוסר האסיסטים המוביל (11.3 למשחק, ראשון יחד עם ג'יימס הארדן). על הנייר, אפשר היה לחשוב שזה מתכון לריצה לאליפות, אבל האמת היא שמדובר בחרב פיפיות: מדובר בשני גארדים מעולים, מהטופ של הכדורסל, שכל מועדון רוצה אצלו, אבל הקבוצה לא מרוויחה מכך בינתיים, בגלל שהם ריכוזיים מדי והמאמן לא למד איך לגרום להם ולשאר השחקנים להוציא את המיטב אלה מאלה. וזה לא רק אבדיה שסובל – גם הכישרון הגדול רוי האצ'ימורה, בעונתו השנייה, עובר עונה חסרת יציבות בינתיים, ובלי שני הכוכבים על המגרש הרגיש נוח יותר וקלע 17 מול מיאמי.

זה היה ערב של ילדים. לאמלו בול משארלוט הפך בגיל 19 לצעיר בתולדות ה־NBA שמשיג טריפל־דאבל ותפס את הכותרות, אבל מבחינת וושינגטון – וגם ישראל – קיבלנו הדגמה חיה של מה שאפשר לקבל מדני אבדיה כאשר לא מחביאים אותו בצד.

ממריא 2

וזה לא רק אבדיה • סימן שאלה לגבי המשך דרכו במועדון? הצחקתם את ערן זהבי, שהתפוצץ על המגרש עם צמד ב־2:2 של איינדהובן מול איאקס במשחק העונה, ועשה בדיוק את מה שרצה: השתיק את כל המבקרים

לאן שלא ילך, ערן זהבי יחורר רשתות. חזרה למכבי ת"א? עזיבה מרירה אחרי חצי עונה בלבד בהולנד? תשכחו מכל אלה. בגיל 33, זהבי נמצא בדיוק איפה שהוא צריך להיות: סקורר לא נורמלי במועדון פאר אירופי.

יותר מחודש עבר מאז המשחק האחרון שלו במדי איינדהובן, כשנפצע בגרנדה בליגה האירופית. הוא לא רגיל להיות רחוק מהמגרש כל כך הרבה זמן. אבל הנסיבות סידרו לו קאמבק מושלם אתמול: משחק העונה מול איאקס, הקבוצה שאיתה הספיק להסתכסך בזמן החתימה שלו בהולנד. זהבי יצא מלוע של תותח, הבקיע את הראשון בדקה השנייה, והשלים צמד בדקה ה־21. ניצחון היה משגר את הקבוצה למקום הראשון, אבל איאקס חזרה ל־2:2 וממשיכה להוביל בקרב האליפות.

זה בסדר, יש עוד הרבה זמן ומטרות. איינדהובן עדיין באירופה, הפער מאיאקס עומד על נקודה בלבד, ובקבוצה יודעים שיש להם ביד את האיש שמבקיע בדיוק מתי שצריך. אתמול הוא הגיע לחמישה כיבושים ב־11 הופעות בהולנד, לצד שלושה בישולים, וזה קורה בזמן אמת: השער והבישול ב־0:2 בנורווגיה על רוזנבורג שהעלה את איינדהובן לשלב הבתים בליגה האירופית, ההופעה הענקית שלו מול איאקס. אלו עדיין לא המספרים הדמיוניים מסין, אבל זה מישהו שאפשר לצאת איתו למלחמה בחצי השני של העונה.

לאן שלא ילך, ערן זהבי ימשוך אש. אנחנו כבר מכירים את זה היטב מישראל, מהסיפורים בליגה ובנבחרת, אבל מה שעבר זהבי בחודש של הפציעה – וגם מעט לפניו – היה הפגזה חסרת מעצורים. במובן מסוים, הוא הביא את זה על עצמו – סכום ההעברה הגבוה יחסית עבור הליגה ההולנדית, ובטח החוזה היוקרתי שקיבל, הכניסו אותו לפינה: לא היה סיכוי שהתקשורת חולת הכדורגל תרפה ממנו כשהדברים לא ילכו.

וזה לא היה פשוט. הטענה הבסיסית הייתה שזהבי פוגע בקבוצה ולא מקדם אותה. נאמר שהוא לא פופולרי בחדר ההלבשה, שעדיף להעלות במקומו את הכישרונות הצעירים שצמחו במועדון, ששיתוף הפעולה שלו עם השחקנים בחלק הקדמי לא עושה להם טוב. אמרו שהוא לא עומד בציפיות, מתרכז רק במספרים של עצמו ומקבל קרדיט מוגזם בגלל הקשר עם המאמן. ככה זה כשהכדורים מהנקודה הלבנה לא נכנסים, הבצורת מתארכת וכולם מסתכלים על נתונים מליגה חלשה באסיה ומקווים לשכפול.

הכל השתנה אתמול. האתרים התחרו ביניהם בסופרלטיבים אחרי שזהבי השכיח את ההיעדרות של מריו גצה. צעירים? שיתוף פעולה? שני הבישולים היו במהלכים נפלאים של החלוץ השני, דונייל מאלן בן ה־21, שהיה מתואם לגמרי עם זהבי. אתם יודעים, ככה זה עם גולים, יש להם נטייה לרכך הכל.

לאן שלא ילך, ערן זהבי יסבול מההגנה. ברצינות, זו איינדהובן או גוואנגז'ו? איפה שהוא לא משחק, נראה שהסיפור חוזר על עצמו. זה קרה פעם אחר פעם במשחקים בסין, בהם הקבוצה שלו ספגה בצרורות והוא לא הצליח להציל למרות שכבש בלי סוף, זה קורה כל הזמן בנבחרת ישראל, וגם אתמול החברים בהגנה לא הצליחו להחזיק בשבילו יתרון 0:2, בדרך לניצחון שכנראה היה מקרב אותו שני צעדים נוספים לבניית פסל בדמותו באיינדהובן.

סתם את הפה למבקרים כמו שרצה? בהחלט. אבל זהבי בעצמו יודע שאם שוב תחול ירידה ביכולתו, והתוצאות לא יבואו, הוא יחזור להיות המטרה הגדולה ביותר. זה המעמד שהוא חיפש.