"מחפשים את הנכדים מבננו המת"

מעט לפני גיוסו של יפתח רוזמן, בשנת 1992, גונבה לאוזניה של אמו שמועה שלפיה יפתח וחבריו בני ה־18, שהתגוררו כולם ביישוב גבעת אלה שבצפון, מגייסים דמי כיס באופן מקורי ביותר: תרומות זרע בבתי חולים שונים בצפון הארץ. "אני זוכרת שצעקתי עליו", נזכרת האמא, חנה, "אמרתי לו: 'שלא תעז לעשות אותי סבתא מבלי שאכיר את נכדיי'. הוא צחק, אבל לא ויתר על העניין".

מספר חודשים אחר כך התגייסו הנערים, ומאז לא עלה הנושא. יפתח, שלדברי אמו היה "שובבניק, חמד של בחור, ילד מדהים", התגייס לחיל הים, ולאחר השחרור גר בתל־אביב. בגיל 23 טס לטוקיו שביפן כדי לעבוד בעגלות ולטייל. שם גם למד לרכוב על אופנוע. "התחננתי בפניו שלא יעלה על האופנוע", משחזרת האם, "אבל הוא הרגיע אותי ואמר שזה בסך הכל כלי שקל להתנייד בו".

בשנת 1998, אחרי שנתיים וחצי, החליט יפתח שדי לו מיפן. הוא נרשם ללימודי משפטים וכבר עמד לחזור לארץ, כשקרה האסון. "זה היה לפני סוכות", משחזרת האם, "היינו באמצע טיול בהונגריה כשצילצלתי לבתי הגדולה ושמעתי שהיא בוכה. לא הבנתי מה קרה. אחרי לא מעט גמגומים נדב, הבן האחר שלנו, לקח את הטלפון ואמר באופן ישיר: 'יפתח נהרג'. אני ובעלי, דוד, התמוטטנו. ממש נשכבנו על הרצפה של תא הטלפון וצעקנו 'למה, למה'. אחר כך התברר לנו שיפתח רכב על אופנועו כשמישהו עשה יו־טרן במקום אסור. הוא התנגש ברכב עם האופנוע שלו, ונהרג בגיל 25 וחצי".

חנה מספרת שלא יכלה לצאת מהמיטה במשך שלושה חודשים, וגם אחר כך התקשתה לתפקד. המידע לגבי תרומות הזרע של בנה המנוח נשכח ממנה, עד שיום אחד, לפני 15 שנה, קיבלה שיחת טלפון מאחותה. "היא התקשרה מבועתת כולה ואמרה: 'ראיתי עכשיו במרכז הכרמל בחור שדומה ליפתח שתי טיפות מים, וכמעט התעלפתי'. לא הגבתי או התייחסתי. לא האמנתי שמהתרומה הזו מפעם באמת יצא משהו".

צילום: באדיבות המשפחה

ואז, לפני חמש שנים, חברת משפחה שחקרה את העניין אמרה לה: "תקשיבי. יש כנראה עשרה צאצאים מבית חולים אחד, והוא כנראה תרם בשלושה". הפעם החליטה חנה שהיא לא מרפה, ומאז נרתמה כל המשפחה כדי למצוא לסבא ולסבתא את הנכדים האבודים, שיתווספו ל־11 הנכדים שנולדו להם מארבעת ילדיהם החיים - עבדת, נעמה, נדב ורעות. המשפחה פנתה לקבוצה "אחאים" בפייסבוק, בהנהלת הילה חי, שהפנתה אותם למעבדה מיוחדת בארצות־הברית אשר מתמחה בבדיקות דנ"א ומרכזת את הבדיקות דווקא עבור הצד השני - הילדים שמחפשים את האחאים שלהם, כדי להימנע מגילוי עריות.

בינתיים לא נמצא אף צאצא של יפתח, אך משפחתו בטוחה שזו רק שאלה של זמן. "אני מאמינה שאני יכולה למצוא את הילדים האלו, שצריכים להיות היום בני 30 ומטה", אומרת חנה, "אני רוצה לחבק את כולם, את כל הנכדים והנכדות שלי, שהם חלק מאיתנו. יש לנו משפחה מורחבת ומקסימה, הילדים שלי הם דודים מדהימים, ומגיע להם להכיר את האחיינים שלהם. אני כל כך רוצה לספר לילדים שלו על האבא המיוחד שלהם, כמה הוא אהב את שלמה ארצי ודני רובס, כמה הוא אהב לשיר ואיזה מנהיג הוא היה באישיות שלו".

"כשנתנו את דגימות הדנ"א", מוסיפה רעות קלעי, אחותו של יפתח ז"ל, "היינו אופטימיים. מאוד ציפינו להצלבה. היינו בטוחים שכל רגע הילדים יגיעו. הייתה אכזבה כשזה לא קרה, אבל אנחנו עדיין מחכים. לא יכול להיות שאף אחד לא יפנה אלינו מתוך כל כך הרבה ילדים".

המידע שידוע לגבי יפתח: הוא תרם ברמב"ם, בבית חולים העמק בעפולה ובעוד בתי חולים באזור חיפה בין השנים 1991־1992. אמו ממוצא מצרי, אביו רומני־הונגרי. גובהו: 1.78־1.80. צבע עיניים: חום דבש. צבע שיער: חום. מבנה גוף: רזה. סוג דם: o+.

יש לציין כי משפחת רוזמן אינה היחידה במצב זה. לפי הערכות, יש כעשר משפחות שילדיהן תרמו זרע ואז נהרגו בצבא או בתאונות, ומנסות לאתר את צאצאיהם.

תמונות של יפתח משלבים שונים בחייו. "אהב לשיר והיה מנהיג" | צילומים: באדיבות המשפחה