המפץ הגדול

בצרפת מתווכחים עד היום מי היה האיש שהמציא את המנה האגדית "טורנדו רוסיני" במאה ה־19. ההיסטוריה השאירה בערפל את זהות השף האחראי, ויש אפילו הטוענים שהיא לא נוצרה בשביל המלחין האיטלקי ג'ואקינו רוסיני – אלא שהוא עצמו הגה את הטירוף הזה. מי שזה לא יהיה, מדובר בבחור יצירתי במיוחד: יום אחד, כשנחה עליו הרוח, הוא טיגן בחמאה פילה בקר משובח, הניח אותו על קרוטונים קראנצ'יים, שם למעלה נתח של כבד אווז והעמיס פטריות כמהין שחורות. סביר להניח שהיו בסביבה שלו אנשים שחשבו שהתחרפן, הרי אי־אפשר לחבר את כל הטוב הזה יחד – אבל הניסוי הצליח.

לשף של ה־NBA בשנת 2021 קוראים שון מרקס, והוא הג'נרל־מנג'ר של ברוקלין נטס. האיש שעמד מאחורי הרכבת המנה הכי יומרנית בתולדות הליגה כבר חיבר בעבר בין קווין דוראנט לקיירי ארווינג, וכעת מכר את העתיד של המועדון במטרה לשלוט בליגה בעונות הקרובות כשהביא את ג'יימס הארדן מיוסטון למועדון. האם החיבור של כל המרכיבים היוקרתיים יסתיים באליפות?

ההימור של ברוקלין כפול. אם הוא יצליח, שלושת הכוכבים בגיל מתאים כדי לקחת יותר מאליפות אחת בחמש השנים הקרובות. החמישייה, עם ג'ו האריס ודיאנדרה ג'ורדן, נראית מדהימה, וגם אם הספסל ספג מהלומה, סביר להניח שיהיו ותיקים חופשיים שישמחו להצטרף לקראת הפלייאוף. אבל אם הוא ייכשל, הפגיעה משמעותית. קודם כל, במוקד עסקת הענק המרובעת (לפנות בוקר הצטרפה אליה אינדיאנה, ששלחה את הכוכב ויקטור אולאדיפו ליוסטון תמורת קאריס לברט), ברוקלין ויתרה על שלושה צעירים שכבר תרמו יפה בעונה שעברה: לברט, ג'ארט אלן וטוריאן פרינס. אם הסטייק, כבד האווז ופטריות הכמהין לא ישתלבו על הצלחת, הקבוצה תישאר עם בור בבסיס, שלא לדבר על כך ששלחה עבור הארדן כמות גדולה של בחירות דראפט בסיבוב הראשון, מהן ניתן להתחיל בנייה מחדש.

החלק השני של ההימור נוגע להצלחה המיידית עליה בונים בברוקלין. דוראנט וקיירי שיחקו בהרמוניה כשיצא להם (וזה לא יותר מדי בגלל הפציעות והקורונה), אבל איך לעזאזל משלבים איתם אגואיסט מוחלט בדמות הארדן? מבחינת מרקס אין בעיה. כשנשאל על חלוקת הנטל בהתקפה, הוא אמר שהשלושה פנו אליו ביוזמתם בנושא ואמרו שיעשו הכל כדי לנצח. "הם אמרו לי שהם רוצים לשחק יחד", ציין מרקס, "הם רואים בראש את החיבור. אני חושב שהם מבינים שיהיו משחקים בהם אחד או שניים יהיו חייבים להקריב בשביל השלישי, ומצפים להשלים את המטרה המשותפת".

שרי הטבעות

המטרה הזו – טבעת אליפות – מעלה שאלות רציניות בנוגע לכוח המוגזם שיש בידיים של השחקנים המובילים. כבר ראינו חיבורי כוכבים מסיביים: הקבוצות שבנה לברון ג'יימס סביבו, ההצטרפות של דוראנט לכוח האדיר של גולדן סטייט. אבל זה היה מעט שונה, בעיקר במקרה האחרון, בו קבוצה מעולה נבנתה לאורך שנים דרך בחירות דראפט וניהול נכון, ורק הוסיפה לעצמה סופרסטאר.

ברוקלין היא מוצר מלאכותי. ענקים שסיכמו ביניהם שהם רוצים לשחק יחד ובחרו יעד. והארדן עוד עשה את זה בצורה מכוערת: כיחיד משלושתם שעדיין לא זכה באליפות, הוא יזם שביתה איטלקית ביוסטון, דיבר על אי שביעות הרצון שלו, אמר שהרוקטס "לא טובים מספיק" וחטף אש מדמרקוס קאזנס ששיחק לצידו: "זה חוסר כבוד. כששחקנים מגיעים למעמד כזה, לפעמים הפרידה מכוערת".

ברוקלין היא הדוגמה הטובה ביותר לעידן הנוכחי ב־NBA: המאמן שולי (סטיב נאש יושב בצד בזמן שדוראנט וקיירי מנתחים ומסכמים ביניהם), הבנייה לטווח ארוך לא חשובה, והשליט הוא הסופרסטאר. יאניס אנדטוקומבו, שהאריך חוזה במילווקי למרות שהסיכוי לאליפות נראה קטן, הוא זן נדיר. הארדן, שמעולם לא עשה חשבון לאף אחד, הוא הפנים המזוקנות של תרבות ההישגים בכל מחיר.

הסטייק כבר על האש. עכשיו רק צריך לחכות ולראות איך הניסוי הזה יסתיים.