"אני חי במעגל שאין דרך לצאת ממנו"

אחרי שנים רוויות מאבקים קיווה עמרם וקנין, ניצול שואה בן 79, שיוכל לחיות בנחת וברווחה. אין לו חלומות גדולים, חוץ מלהזדקן בכבוד. הוא עלה לארץ אחרי ששרד את השואה, שירת כחייל בגולני ונלחם במלחמות ישראל, עבד מבוקר עד ערב, וכיום מנסה לשרוד מצוקה כלכלית קשה.

עמרם נולד ב־1941 בקזבלנקה שבמרוקו, ילד שביעי מתוך שמונה. "סבלנו הרבה במלחמה", הוא מספר, "אני נולדתי למציאות הזו. סיפרו לי שאבא היה משאיר אותנו בכל מיני מקומות והולך לחפש לנו אוכל. היהודים שם סבלו מאוד, במשך חמש שנים ברחנו מעיר לעיר".

ב־1951 עלה עמרם לירושלים עם אימו ואחיו. אביו חלה כמה שנים קודם לכן ונפטר. הוא שירת כאמור בגולני, התחתן עם כוכבה והשניים חיים יחד עד היום. "עבדתי בתעשייה הצבאית”, הוא אומר, “אבל פיטרו אותי לפני הפנסיה. אחר כך עבדתי בכל מיני עבודות כפיים. תמיד היה לנו קשה כלכלית".

לפני יותר משנה עבר עמרם אירוע מוחי. הוא סובל גם מסוכרת ולפני כמה שנים החלים מסרטן. בנוסף, הוא זקוק לטיפול שיניים יקר שאין ביכולתו לשלם. אשתו עברה התקף לב לפני חצי שנה.

"אין לנו ילדים, ואף אחד לא עוזר לנו", עמרם מספר, "יש תרופות שאנחנו צריכים שהן לא בסל וקשה לנו לקנות אותן. מהמיטה לשירותים קשה לי ללכת, אז הליכות לקופת חולים או לסידורים הן כמעט בלתי אפשריות עבורי. הייתי שמח שתהיה לי קלנועית, אבל אני לא יכול להרשות לעצמי".

עמרם ואשתו נקלעו לחובות ואין להם יכולת לשלם חשבונות. "אני חי במעגל שאין דרך לצאת ממנו", הוא אומר, “אין לי כסף ואין מי שיסייע לי. כל האחים שלי נפטרו. אני ואשתי, זה מה שיש". עמרם חי בדירה מוזנחת בדיור הציבורי: "היא נמצאת ליד ביוב ונכנסים אליה חרקים ועכברים”.

לתרומות ולסיוע לוקנין, המלווה על ידי "חסדי נעמי", ניתן לפנות לאתר העמותה או לטלפון 03-6777777 ולציין כי הסיוע מיועד בעבורו.

גולנצ'יקים למען עמרם