מה עושים היעלים בלילות
בשבועיים האחרונים טורדת את מנוחתם של תושבי מצפה־רמון תופעה מטרידה: שלוש גופות יעלים התגלו ביישוב השקט, ולאחר מכן נמצאו גם גופת אייל וגופת תן. האם למישהו מהמקומיים נמאס מהחיות המסתובבות חופשי ביישוב, או שמדובר בהרעלת מזון ללא כוונת זדון? כתבתנו הצטרפה לפקחי החברה להגנת הטבע בניסיון להבין מה עלה בגורלם של בעלי החיים האהובים, ועל הדרך שמעה מהתושבים ההמומים מה קורה כשהטבע מתערבב בחיי העיר
הפגר הראשון היה של יעל צעירה בשטח שליד הבריכה במלון "בראשית" במצפה־רמון. מצאו אותה ממש בהתחלה, כאילו רק התמוטטה. בזירת האירוע לא נמצא שום דבר חשוד, למעט הפרשות שנראו זולגות מפיה של היעל. אבל הכאב הגיע שעות ספורות אחרי, בנתיחת הגופה. "מצאנו בבטנה של היעל שני עוברים שהיו אמורים להיוולד בחודש הקרוב", אומר עמיר בלבן, מנהל תחום טבע עירוני בחברה להגנת הטבע.
דבר לא הכין את בלבן ועמיתיו למה שיתגלה ביום המחרת. פגר שני של יעל נמצא, קצת יותר מבוגרת בגילה מהקודמת. הפקחים הגיעו, בדיקות נעשו, אבל גם מסביבה לא היה שום דבר מחשיד, לא נמצאו עקבות של רעל או סימנים של מאבק. רק הפרשות מעטות מסביב לחלל הפה. ומה שהתחיל בשני יעלים המשיך במגפה של ממש, כזאת שמתחוללת בקצב מסחרר: אחר־הצהריים נמצא פגר שלישי בכניסה למלון בראשית. היה זה יעל בריא, ותיק, עם קרניים מבריקות ויפהפיות, שרוע על האדמה ללא רוח חיים. גם באירוע הזה לא נמצאו כל סימנים מחשידים בזירת המוות.
שלושה יעלים שמתו זה לאחר זה בדיוק באותו מקום התחילו לטרוד את מנוחתם של תושבי מצפה־רמון. יריעות המדבר צהובות וגרגירי החול נישאים ברוח. ועל מה יסתמכו תושבי העיר המנותקים כל כך אם לא על החיה האצילית והיפהפייה שגם מהווה מקור לתיירים רבים ופרנסה. תוסיפו לזה את העובדה ששבוע ממציאת הפגר הראשון נמצאה בפארק משחקים גם גופת אייל, שרועה באמצע הדשא, כשמסביבה, בדיוק כמו במקרה של היעלים, לא נמצא אף סימן מחשיד — ויש לכם סדרת מתח לבינג' הבא.
את השקט והדממה שאופפים את מצפה־רמון, במיוחד בחודשים האחרונים בתקופת הקורונה כשאין אף תייר, קטעה תעלומת מוות נדירה שלא זכורה בהיסטוריה של המקום. "ארבעה יעלים מתו במכה, זה מעלה חשד מאוד רציני להרעלה", מכריז בלבן.
יצאנו למצפה־רמון כדי לחקור את תעלומת המוות. עוד איתנו בצוות — הגשש של החברה, אורי, וחברו הטוב ביותר של בלבן למסעות — אריק הכלב. "ההשערה היא הרעלה בזדון או הרעלה לא מכוונת מפסולת רעילה שהם אכלו", אומר בלבן.
איפה היעלים יכולים להיתקל בפסולת כזו?
"בכל מקום. ככל שיש פחות דשא וירק ועשבים במצפה, אין להם ברירה והם אוכלים פסולת מפחים פתוחים כדוגמת שקיות זבל וקרטונים".
ולמה שמישהו ירצה לפגוע בהם בזדון?
"כשהיעלים רעבים הם מעצבנים – נכנסים לגינות, מטפסים על רכבים כדי לאכול מהעצים. בן אדם שיוצא בבוקר ויש לו עקבות על גג האוטו וסימנים של בוץ, מכופפים לו את הבגאז', יכול להתעצבן מהם בקלות ולנסות אולי לפגוע".
אבל זו עיר שהתיירות בה מסתמכת על היעלים האלה.
"לגמרי, זה מושך תיירות בטירוף, אנשים מתלהבים מהם ואוהבים אותם, אבל מי שלא מעוניין בתיירות, ההתנהגות שלהם יכולה לעצבן אותו מאוד. יעל לא רואה ממטר כשהוא רעב. עושה מה שבא לו. לא מפחד. הם פותחים את הזבל, מפזרים את השקיות. זו אחת החיות הכי קשוחות בעולם".
היא דווקא נראית עדינה.
"ממש לא. תחשבו מה זה לגור בתנאי מדבר קיצוניים בלי מים, קור מטורף בחורף וחום מטורף בקיץ. על מצוקים. חיה מאוד קשוחה וחכמה שיודעת לנצל הזדמנויות ולהסתדר, ולכן הן מזגזגות בין שדה בוקר, מצפה ואילת ומחפשות אוכל ומקום מפלט".
אוכלים מכל הבא ליד
בשטח גבוה בכניסה למצפה, בלבן מוציא את המשקפת, אורי הגשש מתחיל לחפש עקבות בין סלעים, ואריק הכלב מרחרח. צוות לעניין. הם קולטים עדר של יעלים, עשרה לפחות, מתרוצצים במרכז אילן רמון. אנחנו רצים לתוך הרכב ומתחילים בתנועה. "זה כבר אמצע הבוקר שלהם", מסביר בלבן וחונה רחוק מהם כדי לא לעצבן אף אחד. "את הלילה הם מעבירים במצוקים כי הכי בטוח שם מבחינתם, אין טורפים כמו נמר וזאב, כי אלה לא מסוגלים לטפס לשם. בזריחה הם מתחילים לנוע, ולאט־לאט מסיירים בשטח ונכנסים למצפה".
מי האויב הכי גדול של היעל?
"אין ליעל היום אויבים טבעיים כמעט. בני האדם הם האויבים הכי גדולים שלהם, או כי הם נדרסים או כי הם מורעלים".
היעלים עוצרים את בלבן במין מבט חד ומתחילים לנוע לכיווננו. "הנה, תשימי לב - עכשיו תשומת הלב שלהם אלינו כי הם חושבים שנביא להם סנדוויץ' כמו כל תייר. הם לא מפחדים מאיתנו. להפך, רוצים בחברתנו, וזה הכי מסוכן כי אין להם פחד".
אחרי שהבינו שלא מאיתנו תבוא הישועה, העדר ממשיך לכיוון מלון בראשית, בצעדים קטנים ובהובלת הנקבות שנמצאות כרגע בעונת ההיריון שלהן ומשום כך הן גם מנהיגות את העדר. "היעל הוא קרוב של העז", מפרט בלבן, "זקן וקרניים דומים, יש להם עיניים כמו של עז, אישוני חריץ אופקיים. כשיעל מוריד את הראש החריץ נשאר אופקי ועדיין אפשר לראות הכל. יש להם רגליים קצרות ושריריות, מה שמאפשר להם לדלג ולטפס מעל כל מכשול. אפשר לראות מי זכר לפי הקרניים - של הנקבה עדינות ושל הזכר ענקיות וגסות. אנשים חושבים שהקרניים זה לצורך התגוננות, אבל זה בעיקר בשביל להתגרד".
אנחנו ממשיכים להתחקות אחר היעלים. ממלון בראשית אנחנו הולכים בכביש העוקף של מצפה ונכנסים לתוך היישוב. לאט־לאט ובזהירות היעלים חגים סביב פחי הזבל ומחפשים אחרי אוכל. העדר שלנו כנראה מאוד רעב, שכן בלי חשש הם נכנסים לתוך פח ציבורי שנמצא באמצע שכונת מגורים ומתחילים במלאכת המאכל — קרטונים, שקיות זבל, אורז שזרוק על הרצפה, מזלגות מפלסטיק, כל מה שבא לפה. אחרי שסיימו לברור מהפח הם נכנסים לתוך שכונת המגורים, עוברים בין בניינים, מטיילים להנאתם. את השכנים שנמצאים מסביב זה לא נראה מטריד כלל, לא יוצא דופן שעשרה איילים עוברים במגרש המשחקים, והמחזה אפילו לא גורר סיבוב ראש.
על מדרגות הבניין אנחנו נתקלים בשתי תושבות המקום שיושבות בצהרי היום לעשן סיגריה: ויקי קנפו, הפעילה החברתית שהלכה ממצפה עד לירושלים במהלך המאבק לזכויות האמהות החד־הוריות, ואחותה פנינה. הן מתגוררות במצפה כבר עשרות שנים וגם אותן תעלומת מות היעלים מטרידה. "שמענו ואנחנו מאוד כאובות", פותחת ויקי ומסתכלת לעבר העדר שנמצא מאחוריה. "הלוואי שהייתי יכולה שייכנסו אליי הביתה. הייתי שומרת עליהם. הם עושים כיף, לא מפריעים לאף אחד".
אז מי לדעתך עשה את זה?
"אני חושבת ששמו רעל לחתולים ולכלבים והם אכלו את זה כי הם נכנסים לפחים ואוכלים".
יש סיכוי שאחד השכנים עשה את זה בזדון כי התעצבן ממשהו?
"לא, אין סיכוי. יש פה עשרות יעלים והם לא מפריעים לאף אחד".
קנפו מספרת שתקופת הקורונה שינתה לגמרי את התנהגות היעלים ביישוב. "בסגר הראשון הם הבינו שאין אף אחד בעולם ומאז הם צצו בכמויות. פעם זה לא היה ככה, לא היו רואים כמויות כאלה. עכשיו יש מאות והם נכנסים לתוך השכונות, לא מפחדים בכלל. אף אחד לא מפריע להם והם השתלטו על היישוב, שזה מדהים. אנחנו אוהבות אותם".
מה לדעתך הפתרון?
"רשות הטבע חייבת לעשות משהו, לרכז נקודת חלוקת מזון. הם רגילים לבני אדם, חיות סופר־חכמות, הם יודעים שאני זורקת להם אוכל בשעה מסוימת אז הם עומדים כל פעם באותה שעה ומסתכלים על החלון שלי, כל פעם אותה קבוצה. אבל הם לא אוכלים הכל. גיליתי שהם טבעונים. עשיתי חמין גדול, ואף אחד לא אכל, אז שמתי להם ונשאר רק הבשר, נגעו בהכל חוץ מבבשר".
מצאו אשפה בבטן
אחרי שהסתובבו בתוך השכונה, הם ממשיכים למטרה הבאה — מרכז העיר. עולים על הכיכרות ואוכלים מהדשא, מטפסים על הגדרות ומגרדים את הגב, קופצים גבוה כדי לזלול עוד עלה מהעץ ולבסוף שותים מהמזרקה של מרכז הקניות. בין לבין אזרחים זורקים להם אוכל שנשאר להם, נהג אוטובוס פיתות והעובדת של חנות המילקשייקים הפינתית מפנקת אותם בתפוחים שנשארו מסוף היום.
אנחנו פוגשים את סלים, שעובד בניקיון במצפה כבר עשרים שנה. הוא הראשון שהגיע לזירה ומצא את היעלים מתים. הן הורעלו, הוא קובע, אבל לא בכוונה. "אני חושב שהם אכלו או שתו ממקור מורעל כלשהו. הם אוכלים הכל. זה לא מפריע לציבור אבל מאוד מפריע לעובדי הניקיון".
מפריע עד כדי לפגוע בהם?
"מה פתאום. הם טובים למקום, זה מביא תיירות. אף אזרח מעולם לא התלונן על יעלים. לא ראיתי בחיים עימותים. כאב לי מאוד לשמוע על ארבעת היעלים, אני מצאתי אותם יום אחרי יום מתים ומאוד הופתעתי, כאב לי כי אני כבר ממש נקשרתי אליהם, אבל אני לא חושב שיש סיכוי שמישהו עשה את זה בכוונה. עשרים שנה אני עובד פה ובחיים לא ראיתי עימות, רק מצלמים אותם ומצטלמים איתם סלפי".
מנתיחה שערכו הווטרינרים של רשות הטבע והגנים לא נמצא מקור הרעלה נקודתי, רק שקיות זבל וחבלים שהיו בבטנם של ארבעת היעלים המסכנים. בחמישי האחרון נוסף עוד קורבן לרשימה – תן צעיר שנמצא גם הוא מת בשטח מלון בראשית. "התחלנו את הבוקר בסריקות של מחוז דרום של רשות הטבע והגנים יחד עם כלבת הרחה. אין אף ממצא לצערנו", מדווח בכאב ידידיה שמואל, הפקח של מצפה־רמון. "עדיין אין תשובות ברורות או משהו שיוביל אותנו לפתרון התעלומה הזאת. אני עובד פה כבר שמונה שנים ולא נתקלתי בדבר כזה. למצוא גופות כאלה ישר העלה לנו חשד וזרק את הראש לכיוון הרעלה בזדון, זה בהחלט לא משהו רגיל".
מה כן מצאו בנתיחה?
"מצאו אשפה בבטן שלהם, מלא שקיות, כמו בכל יעל שפותחים. אבל זו לא סיבת המוות. כל יעל שמת ואנחנו לוקחים לנתיחה - אנחנו מוצאים לפחות חמישה ק"ג של שקיות וחבלים בתוכו. זה חוסם את המעיים. הם גם מתים מדריסות הרבה פעמים".
מה היחס של התושבים ליעלים?
"האמת שמדהים. בתקופה האחרונה יש הרבה פחות תנועה במרחב וזה משפיע ממש - הם יוצאים ממקומות המסתור שלהם, מתקרבים ליישוב כדי לאכול ולשתות כי יש שפע מזון ושתייה, ובתקופה הזו שאין גשם הם יכולים לשרוד בעיקר פה. תושבי המקום אוהבים את היעלים כי הם חשובים להם מאוד. חלק מהם יודעים שאסור להאכיל יעלים והם באמת שומרים עליהם, אבל חלק אוהבים אותם יותר מדי, מה שגורם להם להאכיל אותם באופן יומיומי בלי לדעת שזה פוגע בהם".
גם אלה שהיעלים הורסים להם את הגינות?
"במובן הזה היעלים לוקחים פרוטקשן", הוא צוחק. "כדי שיעזבו את הגינות תושבים נותנים להם פירות וירקות רק שיעזבו את הגינה, וזה משהו שקורה לאחרונה יותר".
אז מה אתה חושב על התעלומה?
"לפי תחושת הבטן שלי הייתה איזו שלולית שהיו בה חומרים לא טובים והם שתו ממנה, אבל זו ממש רק השערה. לא היה שום דבר יוצא דופן. לפני חודשיים פירסמו במצפה־רמון שיש מישהו שמרעיל בעלי חיים במכוון. המשטרה חקרה, אנחנו חקרנו, נבדקו ממצאים, אבל זה לא הניב אף תוצאה. לא נמצא אף רעל בשטח ולא פגרים עד לאותם יעלים".
"הלקח העיקרי מהסיפור הוא לא להאכיל חיות", מבקש בלבן. "הן שייכות לטבע וצריכות לדעת להסתדר לבד. אנשים חושבים שהם עוזרים להן לשרוד, אבל זה בדיוק ההפך. חיה צריכה לפחד מאיתנו כדי להסתדר בעצמה ולא לחפש מפלט בזבל. תשמרו על הטבע - זה האוצר הכי חשוב שיש לנו, במיוחד בתקופה קשה כזו". •
לפנייה לכתב/ת 
