בימים כתיקונם נשיא ארצות הברית החדש יורד עם רעייתו מבמת ההשבעה ונבלע בקאדילק השחור, המשוריין, שיסיע אותו אל ביתו החדש. הנסיעה איטית, לאורך שדרות פנסילבניה. ההמון שממלא את רחבת המונומנטים ואת הבתים שצופים אל השדרה לא מפסיק להריע. הקור עז. הנשיא עוצר את המכונית והולך כברת דרך ברגל, להמחיש למצלמות שהוא עם שתי רגליים על הקרקע, אוהב ואהוב. בבית הלבן ממתינים לו ולרעייתו הנשיא היוצא ורעייתו. הגברת הראשונה היוצאת עורכת סיור לגברת הראשונה החדשה בחדרי הבניין. הגברים מתיישבים לשיחה קלה על ענייני העולם. היוצא משיא עצה או שתיים. הנכנס מקשיב בנימוס. העם זקוק למסר של אחדות וכבוד הדדי: שני הג'נטלמנים מספקים את המסר.

מעט מאוד מכל זה ייקרה היום בוושינגטון. דונלד טראמפ ייסע לשדה התעופה הצבאי אנדריוז, עשרים דקות מהעיר, יסקור מסדר צבאי שאירגן לעצמו וימריא לאחוזת הגולף שלו בפלורידה. ההחלטה שלו להחרים את הטקס חסכה מבוכה לכולם. הוא ילך כפי שבא: נטע זר. את הזוג ביידן יקבל בבית הלבן סוכן הבית, לא יותר. טראמפ הביא אותו מהמלון שפתח, באמצע הדרך מהקפיטול לבית הלבן.

ארבע שנים היה טראמפ נשיא, שלט ללא מצרים בחדשות, בשיח, בתודעה, ומה שנשאר אחריו בעיר הם זיכרונות טראומטיים ובית מלון שנושא את שמו. כך חולפת תהילת העולם.

ג'ו ביידן, דוד ג'ו, הפוליטיקאי הקשיש, המחבק הסדרתי, הבלתי מזיק בעליל, עשה את זה. לאחר ארבע שנים של בית לבן מוטרף, כאוטי, הוא מבקש להביא לארצו ולעולם פיסה של נורמליות. כאשר ברק אובמה נבחר לנשיא לפני 12 שנה שמעו בוחריו את פעמי הגאולה. ביידן מסתפק בפחות. יצרני המשקה המוגז סבן־אפ פרסמו פעם את המשקה שלהם תחת הסיסמה "אנחנו הלא־קולה". ביידן הוא הלא־טראמפ.

אני מבקש מהקורא לעשות מאמץ ולנסות להפריד בין מה שהוא חושב על טראמפ כאזרח ישראל למה שהוא חושב על טראמפ כאזרח העולם. הרבה יהודים אמריקאים נהגו כך ביום הבחירות.

ארבע השנים של טראמפ היו יוצאות דופן מבחינת ישראל. בניגוד לכל קודמיו, הוא נענה ל(כמעט) כל רצונותיה של הממשלה בירושלים. הוא פרש מהסכם הגרעין עם איראן, הכיר בירושלים כבירה, אימץ את החלת החוק על הגולן ובישל, באמצעות חתנו ג'ארד, את הסכם הנורמליזציה עם האמירויות. ההכרה בירושלים הייתה מעשה נכון, תיקון של עיוות היסטורי. ההסכם עם האמירויות האיץ תהליך חשוב, מבורך, במזרח־התיכון, ועל הדרך גם מנע סיפוח בגדה, שנזקו בצידו. ההצהרה בעניין הגולן לא הועילה ולא הזיקה: אין לה משמעות.

ההחלטה הבעייתית הייתה הפרישה מהסכם הגרעין: היא הסירה את החסמים שבלמו את הגרעין האיראני וקידמה את איראן לפצצה. הסנקציות הנוספות שטראמפ הטיל החלישו את איראן, אבל בניגוד להערכות בישראל לא מוטטו אותה. טוב לא יצא מזה.

ביידן ימנה בימים הקרובים איש קשר לאיראן. המשא־ומתן איתה, בתיווך עומאן, כבר התחיל. הוא מתכוון לחזור קודם להסכם המקורי ואז לפתוח במשא־ומתן כדי לשפר אותו. בישראל הרשמית – גם במערכת הביטחון – עוקבים בדאגה.

הוא לא ירדוף אחר העניין הפלסטיני, אבל העניין הפלסטיני ירדוף אחריו. נתניהו רצה להכשיר בימים האחרונים של טראמפ שורה של מאחזים בלתי חוקיים. מנדלבליט וגנץ בלמו אותו. מהיום הסיפור משתנה. כל מהלך כזה מגיע למועצת הביטחון. לא בטוח שממשל ביידן יסכים להטיל וטו. ביידן הוא, אכן, כמו שאמר פעם, ציוני בליבו. אבל לא בטוח שהציונות שלו מתכתבת עם זו של ממשלת ה־61 שעליה מדבר נתניהו.

ועכשיו נניח הצידה את החיבוק שקיבלה ישראל מממשל טראמפ – עניין שולי בקנה מידה אמריקאי – ונעיף מבט על המורשת שלו. הוא הוציא לאור יצרים אפלים, אגרסיות, הזיות גזעניות והתארגנויות חתרניות, טרוריסטיות, של הימין הקיצוני. נאומי ההסתה שלו הטילו צל כבד על ביטחונה הפנימי של אמריקה, על יציבות משטרה ועל מעמדה בעולם. האמת העובדתית הייתה אחד הקורבנות: יותר מ־30,000 שקרים, זאת הספירה הרשמית, הוא פלט בארבע שנות כהונתו.

הוא משאיר אחריו אמריקה פצועה, חבולה, מפולגת, מוחלשת. זה לא טוב גם לישראל.