yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: שאטרסטוק
    7 ימים • 20.01.2021
    "מתי זה ייגמר? אני לא יכולה לשאת את זה יותר"
    כמעט חצי שנה אחרי האונס הקבוצתי במלון הים האדום באילת, הנערה בת ה–16 עוד לא החלה לאסוף את השברים. החקירה שהיא עוברת בבית המשפט נמשכת שעות בכל פעם, השאלות ששואלים אותה מעמתות אותה עם פרטים מהאירוע הנורא שקרו כשהייתה ללא הכרה, והלילות מסויטים ונטולי מנוחה. אחיה ונשות המקצוע המלוות אותה מדברים על נערה שבורה שמתקשה לצאת מהמיטה, מגלים מה היא מספרת להם כל פעם אחרי שהיא צריכה לעלות מחדש על דוכן העדים, ומסבירים מדוע העבירו לעליון מכתב שמזהיר: הנזק שייגרם לה עשוי להיות בלתי הפיך
    נעם ברקן

    היא יושבת על דוכן העדים. נערה אחת, בת 16 וחצי, לבד מול 11 סנגורים. הם שואלים עוד ועוד שאלות, יורים אותן בקצב. השאלות קשות, מביכות, פולשניות. כל אחת חודרת ופוצעת את הנפש. הם יעלו אחד אחרי השני, כל פעם במשך שעות. הם מתפרצים אחד לדברי השני. לפעמים מצחקקים ביניהם.

     

    מדי פעם היא מתקשה לענות, פשוט כי אין לה תשובה. היא הרי לא הייתה לגמרי בהכרה. לפעמים, כשהיא מגיעה לקצה, היא נשברת ובוכה. חווה שוב את חוסר האונים שחוותה בזמן האונס הקבוצתי, הפעם מול הסנגורים. "החקירה הנגדית היא סבל נוראי", היא אומרת לעורכת הדין שמייצגת אותה, רותם אלוני דוידוב. "לוקח לי ימים שלמים להתאושש מכל יום חקירה. הייתי רוצה שזה ייגמר, אבל אני לא מסוגלת לעמוד בקצב הדיונים".

     

    "אני אומרת לה שאם ירווחו את הדיונים במקום שניים בשבוע לאחד בשבוע, התהליך כולו יתארך", מספרת אלוני דוידוב. והנערה עונה: "אני מעדיפה שיתארך. אני לא יכולה לשאת את זה יותר".

     

     

    הפגנות למען הנפגעת. חלק מההיסטוריה של תרבות האונס | צילום: יובל חן
    הפגנות למען הנפגעת. חלק מההיסטוריה של תרבות האונס | צילום: יובל חן

     

     

    × × ×

     

    האונס הקבוצתי במלון הים האדום באילת באוגוסט 2020 זיעזע את המדינה. הכותרות זעקו על שורת הגברים שעמדו בתור כדי לחלל ולפלוש לגופה של נערה ששכבה שם, שיכורה וללא הכרה. אנשים יצאו לרחובות במחאה, תרמו כסף. 11 חשודים אותרו, נעצרו והובאו למשפט. גלגלי הצדק עובדים.

     

    מעטים חשבו על כך שהמשפט הוא רק תחילתו של סבל חדש, נוראי, שמעמיס עוד ועוד קשיים ופציעות על נפש שגם ככה מתקשה להתאושש. היא נאלצת לשבת מול 11 סנגורים ולענות בפרטי פרטים על שאלות. מה בדיוק היא נשאלת ומה בדיוק היא עונה אסור לומר בגלל הדלתיים הסגורות. אבל על מה שהתהליך הזה עושה לה, אפשר וצריך לדבר.

     

    "ההליך הפלילי ומתן העדות בבית המשפט גורמים לשחזור הטראומה האיומה של ניצול ופגיעה מינית. על הנפגעת שעומדת על דוכן העדים להתחיל לתאר את פרטי הפרטים של הפגיעה, איך קרתה, באיזו זווית חדרו אליה, מה אמרה, על מה הסתכלה ועוד", מסבירה מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, אורית סוליציאנו. "מה שעובר כעת בין כותלי בית המשפט על הנפגעת שעברה אונס קבוצתי באילת הוא בלתי נתפס. תלמידת בית ספר אחת מול 11 סנגורים שצריכה לשוב ולספר את הסיוט האדיר שעבר עליה".

     

    מלון הים האדום באילת. עדות שמשחזרת את הפגיעה
    מלון הים האדום באילת. עדות שמשחזרת את הפגיעה

     

     

    משמאל לדוכן העדים, ניצבת במת שלושת השופטים ומעליהם סמל המדינה. בגלל הקורונה, הם יושבים מאחורי חציצה שקופה מפלסטיק, ותחתיהם יושבות המקליטות, מוודאות שכל מילה שלה נשמעת. גם מולה יש מחיצה, שאולי מגינה עליה מפני נגיפים מסוכנים, אבל לא מפני מתקפת השאלות. לצידה יושבת כל העת מירי מדעי, רכזת ליווי בהליך הפלילי במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית 'תאיר', חווה איתה את הטראומה מחדש. היא מגיעה איתה לאולם, מרגיעה אותה בסוף היום, מתפללת שהיא תחזיק מעמד גם למפגש הבא. אבל בזמן שהנערה מעידה – אסור לה אפילו להחצין אף הבעה.

     

    "השאלות הן בכוונה ארוכות ומתחכמות. שאלות שעד שמגיע סימן השאלה את לא זוכרת את ההתחלה", מספרת מדעי. "ברור שזה במטרה לבלבל, זה קורה בכל חקירה נגדית רגילה, אבל כאן אנחנו מדברות על כמות בלתי נתפסת של סנגורים. הכמות מעצימה את הכל. אם זה היה סנגור אחד, זה היה קשה אבל נסבל. אבל הכמות שלהם סוגרת עלייך. בבית המשפט התחושה שלה שהיא האשמה ולא הקורבן, היא מרגישה מותקפת".

     

    "המשפחה שלנו עברה טלטלה קשה מאוד. זה דבר שלא יכולנו לדמיין שיקרה", מספר אחיה של הנערה. "לחשוב שאחותי עברה סבל כזה, גיהינום מחריד. זה מזעזע. כולנו יחד מנסים להיות לידה ברגעים הקשים ולתמוך בה ומקווים שאף נערה ואף משפחה לא יעברו את הסיוט שאנחנו עוברים".

     

    אחד הדברים המיוחדים והקשים במשפט האונס באילת הוא העובדה שאת האונס עצמו, שעה שלמה של התעללות בהמית, לעג, השפלה, תקיפה וכאב, היא לא זוכרת. וכך, בשלב החקירה הנגדית, מוטחות בפניה העובדות שלא ידעה, לא זכרה. המראות, התמונות, המעשים. הכל פתאום קם לתחייה, חי וחד כמו בסרט. "יש כאן את העניין המרכזי בתיק – שאת האירוע עצמו היא לא זוכרת. היא לא הייתה שם", מבהירה מדעי. "כשהיא שומעת או מבינה מה באמת קרה לה שם, היא בהלם. היא מזדעזעת, והדבר הנורא הוא שכתוצאה מזה שהיא שומעת את הדברים מנקודת המבט של הסנגורים – היא לא בהכרח מקבלת את נקודת המבט האמיתית. כי נקודת המבט שלהם גורמת לה להרגיש נאשמת".

     

    עו"ד רותם אלוני דוידוב | צילום: יובל חן
    עו"ד רותם אלוני דוידוב | צילום: יובל חן

     

     

     

    × × ×

     

    מאז האירוע, מנסים הנערה ובני משפחתה להתאושש בהצלחה חלקית ביותר. את השלב הראשון של ההוכחות במשפט, העדות שלה, היא עברה בגבורה. אבל מאז החל שלב החקירה הנגדית, שבו עליה לענות על שאלות הסנגורים, מצבה הנפשי מידרדר ומחמיר.

     

    "אם חשבנו שהפגיעה בה הייתה קשה, העדות שלה בבית המשפט הופכת את הדברים לקשים יותר", מספר אחיה. "לבלתי נסבלים. אחותי חוזרת מהדיונים מותשת, מפורקת. ימים שלמים היא מתקשה לצאת מהמיטה. לילות שלמים היא לא נרדמת וכולנו איתה. כל המשפחה".

     

    מירי מדעי | צילום: תומר שונם הלוי
    מירי מדעי | צילום: תומר שונם הלוי

     

     

    הדברים החמירו עד כדי כך, שהמטפלת שלה הרימה דגל אדום והזהירה שהמצב לא יכול להימשך. באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית פנו לנשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, בבקשה לדון בהצעות להקלה באופן ההעדה של הנערה. בקשה נוספת, לדון בהתאמת אופן עדותה של הנפגעת לנוכח הקשיים שעולים במציאות עד כה באולם, הוגשה לבית המשפט הדן בתיק על ידי הפרקליטה עוה"ד רותם יוחנני בצירוף מכתב מעוה"ד אלוני דוידוב המייצגת את הנערה מטעם הסיוע המשפטי של משרד המשפטים.

     

    "נהיה ברור שהמצב של הנערה נהיה יותר ויותר קשה בעקבות החקירות הנגדיות", מספרת עוה"ד אלוני דוידוב. "כשהמטפלת שלה פנתה ואמרה שהמצב שלה ממש לא טוב, שההתנהלות בדיונים האלה היא ממש שחזור של הפגיעה עבורה ושאי־אפשר לתת לזה להמשיך ככה, החלטנו לפנות לבית המשפט. ברגע שהמטפלת שלה הרימה דגל אדום ואמרה, 'תקשיבי, מפה זה מסכן את הבריאות הנפשית שלה', לא הייתה שאלה, שצריך לעשות מעשה".

     

    מדעי מסכימה. "בכל פעם שאני נוסעת לאסוף אותה מהבית לבית המשפט וכותבת לה הודעה שאני למטה אני מתה מפחד שהיא תגיד לי, 'אני לא באה יותר'".

     

     

    אורית סוליציאנו | צילום: תמר סלומון
    אורית סוליציאנו | צילום: תמר סלומון

     

     

    במה זה מתבטא?

     

    "היא לא מצליחה להירדם בלילות. יש לה חלומות קשים. היום והלילה התהפכו לה. היא לא מצליחה לדבר עם אנשים, היא איבדה את האמון בבני אדם ולא מדברת עם אף אחד. היא לגמרי לבד. במיוחד עכשיו בסגר. היא לא יכולה לצאת מהבית, אין בית ספר. היא לא מצליחה להתרכז בזומים. היא לא הצליחה לפתוח את שנת הלימודים. מבחינתה זו שנה שהלכה לאיבוד. למעט מפגש שבועי עם המטפלת וקצת שיחות איתי ועם רותם אין לה עם מי לדבר.

     

    "יום אחד היא סיפרה לי, 'את חייבת לראות. הכניסו את הסיפור לוויקיפדיה. יש ערך, האונס במלון הים האדום באילת. את חייבת לקרוא מה כתוב שם'. זה משהו שהולך להישאר לעולם. היא לא לגמרי מבינה, וגם אני לא לגמרי מבינה עדיין, שהיא הולכת להיות חלק מההיסטוריה של תרבות האונס במדינת ישראל. כמו שכולנו יודעים מה זה האונס בשמרת, יש לנו עכשיו את האונס בים האדום".

     

    "אחותי הייתה נערה בת 16 כמו כל נערה, עם שמחת חיים וחברות וחלומות, והיום היא שבר כלי", מספר אחיה. "קשה נורא לראות אותה ככה. מצד אחד מותשת ושבורה ומצד שני היא גם מלאת אומץ ונחישות לעבור את התהליך הזה, את המשפט, לעמוד בחקירות ולגרום לצדק לנצח. שהם ישלמו על הפשעים שלהם".

     

    במכתב של איגוד מרכזי הסיוע לשופטת חיות מציינות היועצת המשפטית של האיגוד, עוה"ד איילת רזין בית־אור, והמנכ"לית סוליציאנו את המעמסה הנפשית הנובעת מ"הימשכות הדיונים, האינטנסיביות שלהם ונוכחותם של אנשים רבים באולם בעת מסירת העדות, על כל המשתמע מכך". לפי המכתב, "מוטחים בנערה עלבונות, הערות מתריסות ופוגעניות והסחות דעת מכוונות, אשר להם תכלית אחת ויחידה - לערער את חוסנה, השברירי מלכתחילה. הדבר הגיע לכדי כך שהמטפלת הנפשית של הנפגעת פנתה בבהילות אל רכזת הליווי ואל באת כוחה של הפרקליטות, מתוך חשש שהנזק שנגרם לה בימים אלו עלול להיות בלתי הפיך.

     

    "לצערנו, פעמים רבות מדי, מלוות מטעם מרכזי הסיוע עדות ליחס פוגעני ומטיל מורא כלפי הנפגעת, הבא לידי ביטוי בהרמות קול, התקרבות מאיימת של עורך הדין אל דוכן העדים וגהירה מעל הנפגעת, נקיטת איומים מפורשים או מרומזים, חיקוי אמירותיה ותגובותיה ולעג לצורת הדיבור שלה", ממשיך המכתב. "הדברים אמורים ביתר שאת, שעה שמדובר בנפגעת של פגיעה קבוצתית, אשר בגינה הועמדה לדין קבוצת נאשמים; ועוד ביתר שאת, עת המדובר בנפגעת שהיא קטינה".

     

    במכתב מציע איגוד מרכזי הסיוע, כי במקרים של ריבוי נאשמים ובאי־כוח, במהלך החקירה הנגדית, "רק הסנגור החוקר את הנפגעת מטעם נאשם מסוים ינכח באולם. שאר נציגי ההגנה יוכלו לצפות במתרחש ולהגיב אליו באמצעות אמצעים טכנולוגיים המאפשרים זאת. וזאת, בכדי למנוע את שחזור חוויית התקיפה הקבוצתית, כאשר הסנגורים ניצבים רבים מול אחת". בנוסף, באיגוד מבקשים להגדיר מראש את פרק הזמן של החקירה הנגדית, ולהגביל את החקירה הנגדית של כל סנגור לעניינו של הנאשם אותו הוא מייצג בלבד, לאפשר לנפגעת הקטינה להביע את עמדתה בעניין עדותה ודרכי גבייתה, ולהקפיד על שמירת גבולות הכרחיים ומכבדים במסגרת ניהול ההגנה.

     

    "המסר הוא שצריך באמת לנקוט בפעולות שיגנו על שלומה של הנערה ויאפשרו לה למסור את העדות בבית המשפט מבלי שהיא תצטרך לשלם עליה מחיר כבד בנוסף למחיר הפגיעה עצמה", מסבירה מדעי. "אנחנו מבינות שהשופטים רוצים לזרז את ההליך, ויש כמות גדולה של סנגורים וכל אחד ירצה את יומו בבית המשפט, לכן קבעו לפברואר שני דיונים בשבוע. אבל הנערה אחרי שש שעות של חקירה נגדית מפורקת. היא לא תוכל לעמוד בשתי ישיבות בשבוע".

     

    מדעי מדגישה כי אף על פי שהיא יודעת שהסנגורים עושים את עבודתם, הנסיבות הקיצוניות של המקרה מצדיקות התייחסות. "30 שנה לא היה בישראל אונס קבוצתי בהיקף כזה", היא אומרת. "גם אם זה קורה אחת ל־30 שנה, המערכת צריכה לתת מענה. למה כל הסנגורים צריכים להיות באולם? למה לא יכול להיות באולם רק הסנגור שחוקר אותה וכל השאר, שיישבו עם הנאשמים שלהם? כשאני מסתכלת על האולם אני מקבלת סחרחורת. לא יכול להיות שמעבר לפצעים הנפשיים מהפגיעה עצמה, היא תצא עם אותם פצעים מהעדות. לא ייתכן שהמערכת שאמורה להעניש את הפוגעים תפגע בקורבן יותר".

      

    × × ×

     

    לא אחת מתארות נפגעות עבירות מין את החקירה הנגדית כחוויה של אונס שני. "במקרה הזה אין דרך אחרת לקרוא לזה", אומרת מדעי. "אנשים חושבים שזה נגמר: היא העידה במשטרה, בטח היה קשה, והנה נגמר. אבל אף אחד לא יודע מה קורה בהמשך, מאחורי הדלתיים הסגורות.

     

    "עם ישראל מאוד התרגש מהסיפור הזה וגם תרם כסף, וזהו, חזרנו לשגרה של המשפט ובעצם חשוב לנו שיידעו מה עובר עליה שם. שהיא שוב אחת מול רבים. אם הזדעזעתם מהאירוע עצמו, אני רוצה שתזדעזעו ממה שקורה בין כותלי בית המשפט. אני הכי בעד שהתהליך יהיה נקי ובדלתיים סגורות ושיהיה איסור פרסום על הפרטים, אבל חשוב לדעת שהילדה הזאת עוברת את הכל עוד פעם. מצד אחד זה בלתי נמנע, ואי־אפשר לגרום לכך שהם ייענשו מבלי לעבור את הדרך הזאת, מצד שני אפשר להקל עליה".

     

    "מאוד קשה לה, היא במצוקה איומה", אומרת גם אלוני דוידוב. "היא גם אומרת, 'אני לא ישנה בלילות, אני לא מצליחה להתרכז בכלום. מתי זה כבר ייגמר'. לא מסובך להבין שאם קשה לעמוד מול סנגור אחד, אז מה המשמעות של לעמוד מול 11. אנחנו לא מבקשות לפגוע בזכות מהותית או משמעותית עבור החשודים, אלא רק לממש את הזכויות שלה כנפגעת העבירה".

     

    מדעי מלווה במשך שנים רבות נפגעות בהליכים הפליליים. למרות הניסיון העשיר שלה, היא לא מצליחה להתרגל לחוסר האונים של המתלוננות במהלך החקירות הנגדיות. "זו התחושה תמיד בבית המשפט, של חוסר אונים לא נורמלי", היא אומרת. "כמלווה, את לא יכולה להגיב, אבל לפעמים קשה לך להסתיר את התחושה. היה במשפט אחר מקרה שראו שאני ממש מתעצבנת, והסנגור ביקש שהמלווה לא תעשה תנועות תיאטרליות. אבל את בן אדם, ואת יושבת שם ורואה שפשוט מתעללים בה.

     

    "פה אני באמת משתדלת לשבת כמו פסל. אם אני טיפה מתקרבת אליה יש להם מה להגיד. באחת הישיבות היא ביקשה ממני טישו או שאלה מתי יש הפסקה. מיד אחד הסנגורים אמר 'שהמלווה לא תדבר איתה'. זה ניסיון להפחיד אותה ולערער לה את הביטחון. זה לא פשוט בכלל. היא גם שואלת בדרך חזרה הביתה, 'למה? למה הם מתנהגים אליי ככה? לא עשיתי להם שום דבר'. זו תגובה של ילדה בת 16 שמעולם לא הייתה בעולם המשפטי.

     

    "צריך להבין שמאחורי המילים היפות כמו חקר האמת, ומעבר לכל ספק סביר, יש דרך חתחתים. כשיורדים לפרקטיקה זה לעבור דרך שבעת מדורי גיהינום שלא פשוט לצלוח אותם, במיוחד לילדה בת 16 וחצי. אתם קוראים על האונס ומזדעזעים, שומעים את התוצאה בסוף – הרשיעו או זיכו, אבל באמצע – זאת הפגיעה הקשה ביותר. בשלב שבו את מרגישה שאת על ספסל הנאשמים. אני מקווה שהשופטים יחליטו לקבל לפחות אחת מההצעות שלנו לשינוי האווירה באולם. זה לא יהיה פשוט. יהיה מאבק גדול".

     

    × × ×

     

    על פי כתב האישום שכל מי שקורא חדשות כבר יכול לדקלם, הנערה ירדה עם חברותיה לאילת. היא בילתה עם מכרים של אחת החברות בבריכה במלון הים האדום, ושם ניסה להתחיל איתה איסי רפאילוב. היא סירבה, ובהמשך הערב עלתה עם חברותיה והמכרים לחדרם שבקומה השנייה. שם שתתה אלכוהול, שלפי כתב האישום, "גרם לערפול חושיה, עד שהייתה במצב שבו אינה מסוגלת לשלוט במעשיה וברצונותיה".

     

    בסביבות השעה שבע בערב, פלשו רפאילוב ואיליזיר מאירוב לחדר פנוי באותה הקומה. כשהנערה יצאה למסדרון עם חברתה, ניגש אליה שוב רפאילוב, הציג עצמו כבעל הכשרה במתן עזרה ראשונה, והוביל אותה לחדר הצדדי. שם, על פי כתב האישום, ביצעו רפאילוב ומאירוב יחד עם שני נאשמים נוספים, "בזה אחר זה, במשך כשעה, לעיתים בצוותא, עבירות מין בקטינה באכזריות, תוך אובדן צלם אנוש, ותוך התעלמות מופגנת ממצוקתה, עד אשר הוצאה הקטינה מהחדר על ידי אחד הנאשמים הנוספים לבקשת חברתה". מאירוב, רפאילוב ושניים נוספים מואשמים באונס. היתר, מואשמים בשילובים שונים של ביצוע מעשים מגונים, סיוע לאונס, אי־מניעת פשע, ושידול למעשה מגונה.

     

    שלב ההוכחות במשפט נפתח ב־1 בדצמבר. שלוש ישיבות התקיימו מאז, כל אחת בערך שש שעות. מחצית הישיבה הראשונה הוקדשה לחקירתה הראשית של הנערה, ומאז החל שלב החקירה הנגדית. "בכל פעם, בדקות הראשונות של הכניסה לאולם, יש קושי", מספרת מדעי. "היא כאילו נתקעת לפני הדלת לאולם ואני כמו תומכת בה מאחור. זה כמו להיכנס לגוב האריות". רצפת האולם בבית המשפט עמוסת חוטים ומיקרופונים עבור הציוד הטכנולוגי שמאפשר לנערה להעיד ללא נוכחותם של 11 הנאשמים באולם. הם יושבים באולם סמוך וצופים בנעשה דרך מסך בזום, כשהם יושבים עם הפנים אל השופטים. מסך טלוויזיה גדול נוסף מכוון אל הנערה, עליו מקרינים מדי פעם הסנגורים קטעים ותמונות שהם מבקשים לשאול אותה לגביהם שאלות.

     

    "האווירה היא שהסנגורים כל הזמן מתלחששים ביניהם, מצחקקים, מגיבים. אי־אפשר לשמוע מה הם אומרים, אבל שומעים אותם מגחכים", אומרת מדעי, "זורקים הערות. אולם בית משפט במהלך חקירה נגדית צריך להיות שקט. במקום זאת יש התנהגות שאני קוראת לה משפילה. נניח כשקורה משהו באולם – כולם מגיבים בבת אחת כמו מקהלה. זה ממש מבהיל כי את מרוכזת ופתאום יש לך רעש, וזה שהם כל כך הרבה – זה נורא מאיים. ובצד הפסיכולוגי, זה משחזר את הפגיעה. יש שם התנהגות שמחזירה אותה למקום שהיא בלי שליטה ובלי קול מול קבוצה שלא שומרת על הכבוד שלה, נהפוך הוא.

     

    “חוקר אותה סנגור אחד וכל רגע קם אליו מישהו ולוחש לו משהו באוזן. כל התזוזות האלה מוציאות אותך משליטה. את רוצה לשמוע את השופטים, אולי את הסנגור שמדבר, אולי את הפרקליטה, ויש לך סלט שלם. היא גם לא מכירה את הסנגורים. פתאום היא שומעת מישהי מדברת מאולם הנאשמים. הכל כמו קורה מחדש".

     

    בדיוק השבוע, וללא כל קשר לפניות סביב התיק הזה, פירסמה נשיאת העליון חיות נוהל שנועד להקל את הליך העדות של נפגעי ונפגעות עבירות מין בבית המשפט. מרביתו לא רלוונטי למקרה של הנערה מאילת, אבל הוא כן מעיד על עלייה במודעות לקשיים הנפשיים הכלולים בהליך. בין היתר קבעה חיות, כי העדות תתקיים ככל האפשר בתחילת יום הדיונים ובכמה שפחות ישיבות, לנפגעת יוקצה חדר המתנה לפני העדות, לאחריה היא תוכל לצפות ביתר המשפט באולם נפרד כדי לא להיתקל בנאשמים ועוד.

     

    יחד עם זאת, הנהלים החדשים לא נוגעים לאופן ניהול התשאול, הימשכותו או התכנים שלו. עבור מדעי, כשמדובר בנערה בת 16 וחצי, קורבן לאונס קבוצתי, זה לב העניין. "היכולות שלה להתגונן, להכיל את כל האירוע הזה – מצומצמות. היא חשבה שישאלו אותה שאלות על האירוע, אבל שואלים אותה דברים שלא קשורים", היא אומרת. "במשך כמעט שלושה דיונים חקר אותה סנגור של אחד הנאשמים. בדיון האחרון התחיל סנגור של נאשם אחר. מה זה אומר? שכל שלושה ימים יחקור אותה סנגור אחד? זה נורא קשה. היא כל פעם שואלת מתי זה ייגמר, ומה קשורות השאלות. בדרך חזרה באוטו אני מסבירה לה שלסנגור יש קו הגנה והוא מממש אותו - רלוונטי, לא רלוונטי, אנחנו לא יכולות לדעת, אבל אין ברירה, צריך להשיב על השאלות. גם על שאלות מאוד מבלבלות".

     

    איך נראית הדרך שלכן לבית המשפט?

     

    "אנחנו נוסעות באוטו שלי. אני אוספת אותה מהבית. היא לא ילדה של בוקר. הנסיעה די מתוחה. היא שואלת מה יהיה היום, ואיך יהיה, ומתי זה ייגמר, וכמה הפסקות היא תוכל לבקש. בדרך חזרה אנחנו מדברות על מה שהיה בדיון וגם על דברים אחרים. היא מספרת על תובנות שיש לה. היא יודעת להגיד על עורכי הדין שזה התפקיד שלהם, והיא יודעת להגיד לפעמים, 'אני יודעת שהוא לא שונא אותי', אבל אחרי שאלות קשות היא תשאל, 'למה הוא כל כך שונא אותי?' היא שואלת אותי על הסנגור, 'למה הוא לא אומר לי איזה נאשם הוא מייצג?'

     

    "בדרך חזרה היא מאוד עייפה. מותשת ממש. רק רוצה לישון. היא לא מצליחה להירדם באוטו. היא כן יכולה להגיד, 'אוקיי, עברנו עוד יום', ותמיד מגיע המשפט ש'טוב, אני מאמינה שנצטרך לבוא עוד פעמיים־שלוש'. ואני אומרת לה, לא נראה לי. זה ייקח יותר זמן".

     

    איך היא מרגישה?

     

    "היא רוצה כבר לגמור עם זה. אני לא בטוחה שאי שם, ב'לגמור עם זה', באופן מיידי הכל יתבהר, אבל היא רוצה כבר להיות אחרי. זה מקרה מאוד קשה ובלתי נתפס והצער הגדול שלי זה הגיל שלה. אי־אפשר להתמודד עם זה. היא לא צברה בחיים מספיק כלים בשביל שיהיה לה איך להתמודד. זאת הפעם הראשונה שהיא נוסעת לאילת, עם תקווה וחופש בלב, והיא חוזרת בן אדם אחר.

     

    "היא מאוד מעריכה את הפרקליטה ויודעת שהיא נלחמת בשבילה ושהיא בעדה. יש בה המון הכרת הטוב. היא רואה מי איתה, היא מודה על המטפלת, על הפרקליטה, על כך שהשופטים נחמדים אליה ומתעניינים בה ושואלים אותה אם הכל בסדר ואם נוח לה. אבל זה הולך ונהיה יותר קשה. כי עדיין, בלילה על הכרית, היא יודעת שהיא לבד".

     

    × × ×

     

    מהסנגורים עוה"ד אהרון רוזה ואלון דוידוב המייצגים את מאירוב (הנאשם 1) נמסר בתגובה:

     

    "כעוה"ד של נאשם 1, אנו הראשונים שחקרנו בחקירה נגדית את המתלוננת במשך שתי ישיבות וקצת, כאשר בכוונת מכוון נבחרה הדרך הנעימה ביותר לחקירה נגדית, דרך שבה הקטינה נחקרת בצורה נינוחה ורגועה בלא לייצר אווירת לחץ והרתעה, תוך מתן הזדמנות לענות ככל העולה על דעתה לשאלות, כאשר נבהיר את המובן מאליו כי חקירה נגדית על ידי בא כוח של נאשם הטוען לחפותו מטרתה להפריך חלקים מגרסת העד ולהראות כי אינו דובר אמת.

     

    "למורת רוחם של גורמים אינטרסנטיים כאלו ואחרים החפצים להשתלט על סדר היום המשפטי ולנסות לקבוע את תוצאת ההליך מחוץ לבית המשפט, החקירה הנגדית, במלוא הענווה, מצליחה במשימתה להראות כי המתלוננת איננה דוברת אמת בטענתה כי אינה זוכרת כלל מה היה ובטענתה כי שתתה לשוכרה ואינה מודעת למעשיה שם, ומחזקת את גרסת נאשם 1, כי מעשיו עם המתלוננת היו בהסכמתה המלאה ותוך מודעותה למתרחש.

     

    "במצב דברים זה, מנסים הגורמים החיצוניים למשפט, בייאושם, לחבל פעם אחר פעם בהתנהלות המשפטית התקינה באמצעות הפרחת אמירות וסיסמאות, הפעם כלפי כלל הסנגורים שעושים מלאכתם נאמנה ובצורה מכובדת, בתנאים כמעט בלתי אפשריים כשהנאשמים מופרדים מבאי כוחם.

     

    "מוטב לאותם גורמים שונים ומשונים להיצמד למטרה לשמה פנו אליהם ולהפסיק עם הפעילות הזו שלאו דווקא משרתת את הקטינה עצמה אלא את האג'נדה שבנו לעצמם".

     

    מעו''ד ניר יסלוביץ, סניגורו של איסי רפאילוב, נמסר:

     

    "מסיבות מובנות אין בכוונתי להיכנס לפרטים שעלו בחקירה הנגדית של המתלוננת. אך בניגוד לנטען בכתבה חקירת המתלוננת התנהלה במקצועיות וברגישות הן מצד ההגנה והן מצד בית המשפט שמקפיד לשמור על זכויות המתלוננת ובצדק. צר לי שהכתבה מציגה תמונה מסולפת המנוגדת למציאות, תמונה שנועדה להצר את צעדי הסניגורים, כך ולא אחרת".

     

    נפגעות תקיפה מינית לא צריכות לעבור את ההליך הפלילי לבד

     

    מטבעו, ההליך הפלילי במקרים של תלונות על עבירות מין הוא תובעני וחודרני עבור המתלונן או המתלוננת, החל משלב החקירה במשטרה ודרך מתן העדות בבית המשפט. כמעט תמיד, הוא כולל שאלות פולשניות ותוקפניות לעיתים, עימות עם הפוגעים וצורך לשחזר שוב ושוב את הפגיעה. על כך נוספת העובדה כי למרות החשיפה הטוטאלית שנדרשת לנפגעת, 84 אחוז מהתלונות במשטרה נסגרות לבסוף ללא כתב אישום ופוגע שעומד לדין. וגם כאשר התיק מגיע למשפט, ההליך מתנהל בין המדינה לפוגע, בעוד הנפגעת היא רק במעמד של עדה.

     

    על רקע נסיבות מורכבות אלו, מציעים ארגוני הסיוע לנפגעות תקיפה מינית שירות של ליווי צמוד מטעם נציגות מורשות לכל אורך ההליך. מטרתו היא לגשר בין עולם ושפת המשפט לעולמה ולצרכיה של הנפגעת. "מאוד חשוב שנפגעת שיושבת בבית ומפחדת להגיש תלונה, או ממשיכה להיפגע וחושבת שאין מי שיאמין לה, תבין שהיא לא צריכה לעבור את התהליך הזה לבד", אומרת מירי מדעי, רכזת ליווי בהליך הפלילי במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ('תאיר').

     

    הליווי כולל תמיכה וסיוע בהתמודדות הנפשית עם התכנים שעולים בהליך, מתן מידע, ליווי פיזי למפגשים במשטרה, בפרקליטות ובבית המשפט וכן תיווך מול המשטרה והפרקליטות, לשם שיפור התקשורת והשירות שתקבל הנפגעת. לעיתים, המלווה רשאית להיות עם הנפגעת בסיטואציות שבהן אף אחד אחר – כמו חברים או קרובי משפחה - לא רשאים להיות איתה. הוא ניתן בכל שלבי ההליך הפלילי – החל משלב ההתלבטות ובחינת האפשרויות לפני הגשת תלונה, דרך מעמד התלונה, החקירה, העימות, ניהול התיק בפרקליטות והמשפט (במקרה של הגשת כתב אישום). הליווי שניתן כולל מתן כל המידע וההכנה להליך, ליווי פיזי בכל השלבים, תמיכה נפשית וכן תיווך מול רשויות אכיפת החוק.

     

    בכל מקרה של פגיעה מינית, או אם קיים צורך בליווי בהליך פלילי הנוגע לפגיעה מינית, ניתן לפנות לקו החירום של מרכזי הסיוע בטלפון 1202

     

    Noam.barkan@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 20.01.21 , 21:11
    yed660100