נקמה חמה

"השוטרים" היא הדרמה הראשונה מזה זמן שמובילה את הפריים־טיים של "קשת". לכן יש גם לא מעט סמליות בבחירה להשיק אותה ביום שני, שהתקבע בתור יום הסדרות המדוברות של "כאן" ("טהרן", "מנאייכ", "שעת נעילה", "חזרות"). אמנם בתקופה הזאת לא נרשם נזק רציני לנתוני הרייטינג, אבל כשזה נוגע לגל הנוכחי של סדרות ישראליות – ערוץ 12 רק מצטרף לתנופה ולא מנהיג אותה.

מובן שזה לא מפחית מהערך של "השוטרים", שמאחוריה עומדים רותם שמיר ("בני ערובה", "פאודה") ויובל יפת ("פאודה"). צמד פרקי הפתיחה של הסדרה (מתוך שמונה) מכילים את כל מה שמצופה מיצירה ישראלית בעידן השפע הטלוויזיוני: סיפור חזק עם חיבור מקומי משמעותי, דמויות מעניינות, משחק משכנע והתפתחויות ששומרות את הצופים דרוכים.

בדומה ל"מנאייכ", גם "השוטרים" שואבת השראה מפרשה פלילית מסעירה. הפעם היוצרים מתכתבים עם אירועי "השוטרים הנוקמים", לובשי מדים שחצו את הגבול במאבק נגד העבריין מיכאל מור. במרכז העלילה ניצב אלון (צחי הלוי), קצין מבטיח שחוזר מתל־אביב לנהריה, עיר הולדתו, כשהוא נשוי למיקי (שני כהן), שעובדת בפרקליטות, ואב לתום המתבגרת (אביב בוכלר). המפגש עם שלטון הטרור של מאור עזרא (שלומי יפרח) מדרבן את אלון לצאת לקרב שישיב את הביטחון לתושבים וישקם את כבודה של התחנה. אלא שאז הוא נחשף למציאות המכוערת: פיקוד מנותק, אמצעים דלים, ופחד. הרבה פחד.

הליהוק של "השוטרים" נראה על פניו גנרי כמו שם הסדרה: שוב הלוי מגלם איש כוחות הביטחון, ואילו כהן מככבת במקביל ב"ארץ נהדרת" ו"הנחלה", מה שמקרב אותה לממדי אסי עזר ורותם סלע. אבל שניהם, כמו גם אלי פיניש בתפקיד שוטר וחבר ילדות של אלון, עושים עבודה טובה ויוצקים אמינות ורגש לדמויות. הלוי, עם הכריזמה השקטה והמבט הפצוע, מעביר היטב את המסע שאלון עובר בדרך להכרעה המוסרית שתשנה את חייו. בחבורה שמתגבשת סביבו בולטים דני שטג ומאור שוויצר. גם יפרח, בנעלי הסנדק של נהריה, מתגלה כשחקן עם פוטנציאל ויש לקוות שהדמות שלו תקבל עוד נפח. בהקשר הזה צריך לציין שוב, ובנימה מיואשת, שגם "השוטרים" היא סדרה גברית בעיקרה.

ברובד העמוק יותר, "השוטרים" מציפה ביעילות את תחושת ההזנחה וחוסר האונים של הפריפריה מול המרכז האטום. אפילו אלון, ששינה את שם משפחתו מ"שרעבי" ל"שנהב", מבין שהוא וחבריו נשארו לבד במלחמה על הבית, קצת כמו גרי קופר במערבון הקלאסי "בצהרי היום". זאת התשתית להחלטות הקיצוניות שיתקבלו בהמשך. וכבר עכשיו ברור שכדאי להיות שם כשזה קורה.

כמו החגיגה שהתרחשה אי־אז, בעולם הישן. בהתאם, גם משדר בחירת השיר הישראלי ב"כאן" הרגיש כמו מסיבה מאולצת ומיותרת עם שירים בינוניים ומטה. למעשה, העיסוק באירוויזיון 2021 נראה כה מנותק כרגע, שכבר עדיף היה לשחרר את לוסי איוב הביתה ולסכם את הסיפור עם ביצוע משותף של אלנה ויובל בנאי ל"ניפגש במאי".