איש הישר בעיניו יעשה

האוטובוס הבוער בלב בני־ברק התקבל בקול דממה דקה מצד ראש הממשלה והפוליטיקאים החרדים. כרגיל, מופנית האש אל אותו "קומץ" דמיוני, עשבים שוטים שאמורים לשאת על גבם מחדל של שנים. הזנחה פושעת שיצרה את האוטונומיה החרדית, לצד הנהגה חלשה ורופסת, מאפשרות את אותם גידולי פרא מהם מתנערים כולם. אירועי הפרעות בבני־ברק וירושלים הם רק התפרצות נקודתית של מה שגועש מתחת לפני השטח כבר דורות. בניסיון גמלוני להסית את האש, נשא ח"כ גפני נאום חוצב להבות על צפיפות המגורים כטריגר, עסקן אחר האשים את סגירת מערכות החינוך. האחריות האישית, הקהילתית וההורית עלתה באש יחד עם פחי הזבל.

קיצונים אי־אפשר באמת להכיל, הם מוזנים תמיד מהמיינסטרים. מהרחובות הראשיים של המנהיגות ומהבחירות הקריטיות על מה להזדעק ועל מה לשתוק. כל אחד ואחת, במגזרו, קשור קשר בל יינתק אל חוליות הקצה, אם נרצה או לא. ההפרדה הדמיונית בין מתפרעי בני־ברק וירושלים לבין כלל הציבור החרדי מנסה לעשות חסד עם הרוב הדומם, אבל למעשה מחריפה את הבעיה ממנה יסבלו קודם כל החרדים בעצמם. ההפרדה הזו, בלי כל גינוי או התנערות, פירושה הסרת אחריות חינוכית וערכית. מי שמחנך את ילדיו לראות בחוקי המדינה המלצה בלבד, מי שמסית את מבטו כאשר הנחיות מצילות חיים מופרות בריש גלי פעם אחר פעם, לא יכול לומר שאין לו קשר עם התפרעות שפשוט לוקחת את האוטונומיה לקצה.

אי־אפשר לנקות את המגזר החרדי מהביזיון של אירועי השבוע, ואי־אפשר לנקות את המדינה מאותה חרפה ממש. כשאוטובוס בוער בסמיכות לבתים בבני־ברק והמשטרה לא מוכנה להתקרב יש פה הודאה בפה מלא כי הרשויות התייאשו. מי שלא יכול לסגור תלמוד תורה פתוח בגלל לחצים פוליטיים למרות תחינות התושבים, ודאי לא ירוץ לכבות אוטובוס בלב פורעים. קהילות שלמות שמפרות את ההנחיות בגלוי או בקריצה, ומסרבות לגבות מחיר פוליטי מההנהגה – לא יכולות להתפלא שהן קמות בבוקר עם פשפשים.

אותם סימפטומים מופיעים גם בפריחת האלימות המטורפת ברחוב הערבי. אזרחים נהרגים מדי שבוע בגלל ואקום מנהיגותי גם בתוך הקהילה וגם של הרשויות. כמובן שאת המחיר משלמת החברה הערבית עצמה – מחיר דמים בלתי נתפס. אירועי זריקת אבנים בשומרון מדי יום הם גם דוגמה ומופת להיעדר משילות. התוצאה הישירה היא מערב פרוע. תושבים יהודים שמורגלים בשמשות מנופצות ופחד מוות להיהרג, נערי גבעות שיוצאים לנקום (או לפרוק זעם, או להתאבל על החבר שנהרג) ופוצעים ילד בן חמש או ילדה משחקת. איש הישר בעיניו יעשה. המדינה? דוממת. מה לה ולשטח ההפקר הזה?

בצער, יש להודות, מדינת ישראל הפכה לא רלוונטית לחלק גדול מאוד מאזרחיה. כעת כובד המשקל המונח על כתפי המנהיגות המקומית הוא עצום פי כמה וכמה. אם לאחר רצח רבין פרחו מעגלי השיח וניסיונות הגישור בין המגזרים, היום מדובר בשיטה ריקה ולא רלוונטית. בעיות העומק איתם מתמודד כל מגזר או אוכלוסייה דורשים קודם כל מנהיגות מבפנים שמסוגלת לומר אמת ולבצע מדיניות. כזו שיש לה יכולת לחנך ולנווט למרות שאין לה גב מדינתי רלוונטי. אוטונומיות זו אופציה רעה מאוד, אבל בהינתן המצב, עדיפה אוטונומיה שפותחת קפסולות בכיתות ומחלקת חיסונים מאשר כזו שמאשרת בשתיקה הפצת מחלות או אירועי אלימות איומים.