אחד הלקחים המרכזיים של ראש הממשלה בנימין נתניהו מהקמפיין לסיכול הסכם הגרעין המקורי עם איראן, לפני שש שנים, היה שישראל לא יכולה לדבר בשני קולות.
אז, בכל חדר של חבר קונגרס ששליחיו הגיעו אליו כדי להסביר מדוע ההסכם מסוכן לישראל, התברר שביקר קודם גנרל ישראלי במיל', שהסביר מדוע ההסכם בעצם טוב לישראל. בכל רגע נתון יכול היה ממשל אובמה לטעון - הממסד הביטחוני הישראלי איתנו. תעודת ההכשר הזאת נשלפה בכל דיון על ההסכם. אי אפשר היה לחמוק מזה.
הפעם נתניהו ניסה לסגור לפחות את הפינה הזאת. הרמטכ"ל, אביב כוכבי, לא רק יישר קו עם נתניהו והציג חזית ישראלית מאוחדת, הוא גם ניצל את ההזדמנות להוציא את האופציה הצבאית הישראלית מהימ"חים, לאוורר אותה קצת ולהעלות אותה לדיון. הציניקנים יטענו שזה היה הדיל - תקציב של מיליארדים לתכנון "אופציות התקפיות" תמורת תמיכה בקו הכללי. אבל גם בלי להיות ציניים - לא בטוח שדיבורים על מלחמה הם מהלך טקטי חכם. האיומים הריקים לתקוף את מתקני הגרעין באיראן בשעתו השיגו את המטרה ההפוכה, וכיכבו בדפי המסרים של דובר הבית הלבן דאז, בן רודס, כטיעון בעד דחיפות ההסכם - חייבים למנוע מלחמה. זה יכול לקרות גם הפעם.
אבל בסיכומו של דבר כוכבי מראה אחריות ומנהיגות כשהוא הולך נגד חלק מהמעגלים המיידיים שמקיפים אותו, שמעדיפים את הזמן שקונה הסכם הגרעין, גם אם מדובר בשנים ספורות. אבל האם זה יעזור? ספק. בתור התחלה צריך לראות איך משפיעה רוח המפקד: האם נראה בקרוב תדרוכים לעומתיים של קצינים, והאם שר הביטחון בני גנץ יצטרף למאמץ או ינהל מדיניות משל עצמו.
אבל גם אם הישראלים יגלו, שלא כדרכם, משמעת צבאית, המציאות היא שממשל ביידן נחוש לחזור להסכם, וסביר להניח שכבר מתקיימים מגעים, ישירים או עקיפים, עם האיראנים. לישראל כמעט שאין מנופי השפעה, במיוחד לאור תוצאות הבחירות לסנאט. איך יודעים שהמצב ממש גרוע? כשמתחילים לסמוך על הסרבנות של האיראנים. לאחרונה הם הערימו תנאים דוגמת דרישה לפיצויים על הסנקציות מאז פרישת טראמפ מההסכם. אגב, את חלק מהסנקציות, בעיקר אלה הנוגעות בטרור ובהפרת זכויות אדם, יהיה מסובך להסיר. לכן שגריר ישראל באו"ם גלעד ארדן התעכב אתמול בנאומו על ההוצאה להורג של העיתונאי האיראני רוחאללה זאם.
מהרגע שהובטחה שליטה דמוקרטית בסנאט, ממשל ביידן עבר אכלוס מהיר בלשעברי ממשל אובמה. בשבילם הסכם הגרעין הוא לא סתם סוגיה במדיניות חוץ. הוא מורשת. יש להם ניסיון במשא ומתן עם זריף והחבורה, והחזרה להסכם נתפסת כחלק מתהליך התיקון וההפיכה של השיגעונות של טראמפ. בנוסף, ספק אם ידידי ישראל בארה"ב, שרואים בשיקום היחסים עם המפלגה הדמוקרטית עדיפות עליונה, ירצו להתחיל את הקדנציה של ביידן בקמפיין נגדו. תוסיפו לזה את הסחת הדעת של הבחירות אצלנו, וניתן לסכם שכוכבי, שנקרא לדגל והתייצב, הוא אמנם שחקן חיזוק משמעותי, אבל ההשפעה של נתניהו על הבית הלבן הנוכחי עומדת ביחס הפוך להשפעה על הקודם.
