"אני נוסע ברכב ופתאום אין לי אוויר. בצילומי החזה ראינו שבגלל הקורונה יש לי קריש דם בריאה"

גל מקל, נשוי לדניאל סימס, בתו של הכדורסלן וילי סימס, ואב לבן, נולד בשנת 1988 וגדל בת"א. בגיל שש נרשם לבית הספר לכדורסל של הפועל ת"א, שם שיחק עד כיתה ו'. אחר כך עבר לא.ס רמת־השרון ובגיל 17 למכבי ת"א. במקביל למד בתיכון אליאנס בת"א. שיחק בקולג' ויצ'יטה סטייט בקנזס בין 2006 ל־2008, חתם במכבי ת"א והושאל לאחר מכן לגלבוע־גליל, עימה לקח את אליפות המדינה בשנת 2010. שיחק בבנטון טרוויזו באיטליה, לקח עוד אליפות עם מכבי חיפה, הגיע לקבוצת דאלאס מאבריקס באן־בי־איי, ושיחק גם בניו אורלינס פליקנס. בהמשך היה גם בניז'ני נובגורוד, גראן קנריה, זניט סנט פטרסבורג ורג'יו אמיליה. מגיל 16 משחק בנבחרת ישראל, אותה הוביל כקפטן לאליפות אירופה. משחק בימים אלה במלאגה, מהליגה הספרדית.

לפני הכל, מה שלומך?

"לפני הקורונה, היה לי הרבה מזל העונה, במירכאות. אחרי המשחקים של הנבחרת חזרתי לקבוצה, שיחקתי בליגה הספרדית במשחק אחד ואחר כך באיטליה ביורוקאפ נגד ברשיה, ושברתי את יד שמאל בדקה הראשונה. המשכתי לשחק ארבע דקות עם השבר, חשבתי סתם מכה, אולי פרקתי את האצבע, אבל אחרי חמש דקות הפיזיותרפיסט אומר לי, 'אתה מטורף, שברת את היד'. שמו לי פלטה לחבר את העצם והתחלתי בתהליך שיקום של שישה־שמונה שבועות. הייתי אמור לחזור לשחק בעצם עכשיו. תוך כדי השיקום, נהייתי חיובי לקורונה".

ממי נדבקת?

"אנחנו לא באמת יודעים, אבל אבא וכל המשפחה באו לבקר אותנו מדובאי והיו שליליים בבדיקות כשהגיעו. כשיצאו מספרד, כבר היו חיוביים. אז אולי הביאו את זה איתם, אולי תפסו פה. מה שברור זה שנדבקתי, התחילו תסמינים, חום, כאבים בכל הגוף, כאבי שרירים, אחרי כמה ימים איבדתי את חוש הטעם והריח, חולשה כללית, כל החבילה. גם אשתי והבן נדבקו, אז היינו שבועיים בבית, בתקופה מאתגרת. דניאל קיבלה את אותם תסמינים כמו שלי בצורה יותר קלה, דן היה שלושה ימים עם חום 39. ניסינו לעשות מהלימונים לימונדה: הרבה זמן יחד, הפעלות לבן הקטן. אחרי עשרה ימים, התחלנו להרגיש יותר טוב".

וכדורסל?

"הפרוטוקול בליגה הספרדית קובע שעד שאני לא שלילי, אני לא יכול לבוא במגע עם הקבוצה. סידרו לי את האולם בבוקר לפני הקבוצה, הרופא אמר לי, 'תרוץ, תזיע קצת, תחלץ איברים'. עשיתי את זה באחד מהימים, הרגשתי טוב. אחרי האימון, אני נוסע ברכב ופתאום מרגיש חמש־עשר שניות שאין לי אוויר. מאותו רגע גם הרגשתי שאני הולך אחורה עם התסמינים. התחילו כאבי ראש וקצת סחרחורות ומיחושים בחזה והבנתי שמשהו לא כשורה. לקחו אותי לבית החולים, עשינו בדיקות ובאחד מצילומי החזה ראינו שיש קריש דם בריאה".

מהקורונה?!

"תסחיף ריאות, שאכן נובע מהקורונה. זה מוכר כחלק מהתסמינים ונראה שלהרבה אנשים יש את זה, אבל הם פשוט לא עושים את הבדיקה ולא עושים פעילות גופנית מאומצת, אז אולי הם לא מודעים לזה. חיכינו עוד עשרה ימים עד שאהיה שלילי לקורונה כדי לעשות עוד בדיקות מקיפות. אחרי 24 יום יצאתי שלילי, עשינו בדיקות נוספות ללב, הכל בסדר".

עברו בך מחשבות שאולי אפילו נגמרה הקריירה?

"לא, ממש לא. הסבירו לי מהתחלה שזה משהו שאחלים ממנו באופן מלא".

מתי אתה אמור לחזור?

"מדברים על שלושה חודשים למשך כל הטיפול. עברתי כבר שבועיים, אז אמור לחזור בתחילת אפריל לליגה הספרדית. אם נגיע לחצי הגמר או לגמר של היורוקאפ יש סיכוי שאהיה זמין”.

תובנות מהקורונה?

"עד היום אני מרגיש כאבי ראש ולפעמים קצת סחרחורות. אם בימים הראשונים הייתי אפס אחוז טעם ואפס אחוז ריח, היום אני 35 אחוז בשניהם. שמע, הקורונה היא חד משמעית משהו שאתה לא מכיר באמת עד שאתה לא חווה על בשרך".

מה קורה איתך בעונה הבאה?

"יש לי חוזה במאלגה ובשנים האחרונות אני משחק ברמות המאוד גבוהות של אירופה, אז כל עוד אני יכול לשחק בלבל הזה, אני רוצה להמשיך. באיזשהו שלב אני מאמין שארצה לחזור ולסגור מעגל ולסיים את הקריירה בארץ".

מכבי ת"א?

"קשה לי להאמין. זה כנראה לא נועד להיות. ניסינו כמה פעמים, פחות הסתדר. לא נראה לי שיסתדר בהמשך. בכל מקרה, מאוד אוהב את הליגה בארץ, שם גדלתי ומדגדג לי לקחת עוד תואר בישראל".

כמישהו ששיחק באן־בי־איי, מה דעתך על דני אבדיה?

"הוא כישרון־על ושייך לחלוטין לשם. אני רואה אותו עושה קריירה יפה מאוד. באותה נשימה, צריך המון מזל. הוא בקבוצה שנכון לעכשיו פחות מצליחה. הוא צריך לעשות את העבודה שלו ולהיות חוצפן חיובי. במשחקים שראיתי הוא עושה דברים יפים, אבל יכול להיות יותר חוצפן".

מה הפחד הכי גדול שלך?

"שיקרה משהו לאנשים שאני אוהב. אבל אני מפחד גם מחתולים. הייתה לי טראומה בתור ילד. אכלתי עם אמא שלי בחוץ ופתאום חתול קפץ לנו על המגש. אם הם מקשיתים את הגב בתנועה של עצבים, אני בכלל קופא".

מה הדבר הכי גרוע שאמרו לך או כתבו עליך?

"הדבר שהכי עיצבן אותי זה שכתבו באחד העיתונים פעם שאני בעייתי בחדר ההלבשה. אפשר להגיד עליי הרבה דברים, אבל את זה אי־אפשר. ביררתי והגעתי לבן אדם שהדליף ורצה לעשות רע. זה לא היה שחקן".

מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?

"למרות שאני יכול להגיד אן־בי־איי ואליפויות בישראל, אני הכי גאה בזה שארבע קבוצות עשו את העונה הכי גדולה בהיסטוריה שלהן כששיחקתי בהן: חיפה, גלבוע, גראן קנריה וניז'ני. לא תמיד אני הייתי השחקן המרכזי, אבל תמיד השתדלתי להביא משהו, גם אם ברמה האנרגטית".

מה מפריע לך בהופעתך החיצונית?

"כפות הרגליים שלי הן לא הדבר הכי אסתטי בעולם. הרגל כל הזמן בנעל, אתה מקבל שטפי דם בגלל שינויי הכיוון. הפדיקוריסט שלי אמר שביום שאני אפרוש, זה יהיה הרבה יותר טוב".

מי היה משחק בתפקיד גל מקל בסרט על חייך?

"גפן ברקאי. גם חבר, גם שחקן כדורסל טוב מאוד".

מה העצה הכי טובה שהוריך נתנו לך?

"אבא שלי מתעסק בנדל"ן אבל במקור רואה חשבון, אמא שלי פסיכולוגית, שני עולמות שונים. המנטרה של אבא הייתה 'תאמין בעצמך ותעבוד קשה'. אמא אמרה: 'תקשיב ללב ולתחושות הבטן'. לקחתי משניהם".