זה זמן, אפרת רוצה שאוציא ספרים שהצטברו בבית. אבל לי קשה להיפרד מהם, ולא זו בלבד, אני אף מרבה לשוטט בחנויות ספרים, בעיקר אלה הנידחות של ספרי יד שנייה, והבית כבר צר מלהכיל. לאחרונה הגדלתי לעשות ונסעתי לחנות שלמרבה הצער קרסה תחת ייסורי הקורונה. חבר נתן לי כתובת, והסביר כי הספרים שם ייזרקו תוך ימים, כי המקום מפונה, ואני לא יכולתי לשאת זאת. ובלילה, כשחזרתי משם עם כמאה ספרים, נגזר דיני ואפרת כפתה עליי להוציא מאה ספרים אחרים כנגדם.

ירדתי למטה, לספרייה הפחות חשובה מבין ספריותיי, ושלחתי ידי למדף שנמצא מתחת לאיזה ארון, במקום שבאמת אי־אפשר להגיע אליו. בשביל מה להחזיק את הספרים כל כך רחוק מהעין, במרתף הבית, ניחמתי את עצמי, לא עדיף להיפרד מהם, לתרום אותם לאיזו ספרייה במקום שיהיו תקועים פה באפלה?

הנה נגיד הספר הזה, שלפתי אחד, מהו בכלל? ספר שירה דק. חוברת של 'משיב הרוח'. אוקיי, אני אוהב את גיליונות השירה של 'משיב הרוח', אבל זה לא שאני צריך שכל החוברות שיצאו יהיו אצלי בספרייה, בטח לא, המממ, מה זו החוברת הזו בוא נראה - אוקיי, מדובר בקובץ שירים של בני להמן. נו, אני לא מכיר את השם הזה, החוברת סתם מונחת פה במרתף. יאללה, זה יהיה הספר הראשון שאפרד ממנו במסגרת המבצע להוצאת ספרים מהבית.

אז אני מחזיק את הספר ביד, עומד לשים אותו בארגז שהבאתי מהמחסן לצורכי הפינוי, אבל רגע לפני, אני אומר לעצמי: אולי אקרא בו קצת? כמה שירים, בכל זאת, להבין מה אני מוסר לרשות הרבים. אני פותח בעמוד הראשון והלב שלי צונח. השיר נקרא 'טיעונים לעונש'. אני קורא אותו כשאין לי באמת מושג מי זה בני להמן הזה, ומהו הספר. לא זוכר שקניתי אותו, לא זוכר שקראתי בו. אולי שלחו לי אותו בכלל?

"נולדתי על מצע של צמר פלדה", כך מתחיל השיר, "עניין מצער זה קרה כתשעה חודשים לאחר שאבי צפה ברגליה הגלוחות של מי שעתידה להיות אמי/ כשהיא עומדת על סולם ומחליפה נורה באסם מזכוכית. אבי השליך את הפרחים שהביאה סבתי לכבוד הלידה מהחלון (ישנן נסיבות מקילות - נולדתי בשנת שמיטה)/ כמה שנים מאוחר יותר קפצה סבתי בעקבות פרחיה מאותו החלון עצמו".

השיר נמשך בתנופה והופך לדיון ארס פואטי, שבו להמן מסביר את חשיבות הרגע ההוא לשירתו, הוא בעצם אומר ששם הכל החל. ואני מוצף מחשבות: מה קראתי פה? זה ביוגרפי? סבתו התאבדה? מי זה הבחור? אני עובר מהר לכריכה האחורית, ומבין לתדהמתי שלהמן איננו. המשורר של הקובץ אותו אני אוחז בידי, מת בגיל 32. כה צעיר. אבל ממה הוא מת. מה קרה?

אני עושה גוגל זריז. יש בני להמן אחד פסיכולוג ורב מוכר, לא, זה לא הוא. אה הנה, ידיעה ישנה באחד מהאתרים מ־6 ביולי 2004: גופתו של בני להמן, 32, נמצאה ביום שישי בבוקר סמוך למצפה רמון".

מה קרה? למה? בכתבה היה מי שטען שזה כי הוא פוטר מחברת ההיי־טק שהיה בן מקימיה, אחר טען שממש לא זו הסיבה, עוד אחד סיפר שהוא עמד להינשא, מה קורה פה? זה נכון בכלל? אני מגגל את שם החברה שבה עבד, דיגיטל פיול, כתוב שהיא הוקמה באפריל אלפיים על ידי להמן ואחרים, ונמכרה ב־2011 בסכומים שהוערכו בין 90 לכ־120 מיליון דולר. הצלחה מטורפת, שלהמן לא זכה ליהנות ממנה. אני מחליט להפסיק לנבור בסיפור הזה, ולהסתפק במה שאני דולה מגב הכריכה של הספר: ב־1972 נולד תינוק בירושלים. הוא למד בישיבה תיכונית, היה קצין ביחידה קרבית ששירת באינתיפאדה הראשונה, טייל במזרח, סיים לימודים במדעים בהצטיינות יתירה, ניהל כמעט עד מותו ב־1 ביולי 2004 את החברה שהקים, וגם פירסם מעת לעת שירים במסגרות שונות. את קובץ השירה שאני אוחז בידי כעת פירסמו לאחר מותו, והתברר שמשפחתו המקסימה גם מימנה לזכרו הוצאה של כמה ספרי שירה, פרי עטם של משוררים נוספים.

אני חוזר לשירים וקורא אותם אחרת. זה כבר לא הספר ששלפתי כדי למסור לאיזו ספרייה עירונית. עכשיו אני קורא באיזה להט מוזר. מחפש בשירים רמזים לדרמה הגדולה שדחפה בחור צעיר ומצליח אל מותו. הטרגדיה הזו מכאיבה לי כעת, אף שהיא קרתה לאדם שעד לפני רגע לא הכרתי, אדם שלא ידעתי שקובץ שיריו נמצא אצלי במרתף במשך שנים.

הנה עוד שיר שסבתו מוזכרת בו, הוא נקרא 'בית העלמין בהרצליה', והוא מסתיים כך: "סבתא מחוץ לגדר. נטלה בידה את חייה".

אז את סבתא קברו מחוץ לגדר, ואיפה אתה נטמנת, בני להמן? אני יודע שאפשר לבדוק. הוא הרי היה גר בירושלים. גדל במשפחה דתית. אני בטוח יכול להגיע למישהו שיספר לי מה קרה. אבל אני מחליט שלא. אני מעדיף להשאיר את זה ככה. אני לוקח את ספר השירה הזה מן המרתף ושם אותו במדף בסלון. מעין כבוד אחרון למשורר שלא הספיק להיזכר כמשורר.

פרויקט פינוי הספרים מהבית מקבל מכה רצינית. הספר הראשון שתיכננתי למסור קיבל כעת קידום למדף ספרי השירה בסלון, ליד אלתרמן ואבידן, סומק ומשעול. להמן, כך נדמה לי, היה אקדח טעון שירים וגעגוע, אבל הוא והמילים שכתב אינם.

מי יגול עפר מעיניך, בני להמן. גם משורר, גם לוחם, גם גאון במדעים וגם יזם ומנהל - האם כל זה לא הספיק כדי להפוך את החיים לנסבלים? אולי זה היה יותר מדי? ולמה אבא זרק את הפרחים של אמו כשנולדת? מה עוד הושלך שם ברגע הזה?

לא הכרתי אותך, בני להמן, ואין לי דרך או יומרה להבין מדוע בחור צעיר וחכם קוטע את שירת חייו כשהיא בשיאה. מי יודע מה הרגשת, מה חשבת, באיזו מצוקה היית כשהחלטת ללכת לישון שנת עולמים. אבל אם אתה מרחף באיזה עולם מקביל, אני רוצה שתדע שאולי לא זכית לראות את החברה שהיית ממקימיה נמכרת במאות מיליוני שקלים, ולא זכית לראות את שיריך נכרכים בספר. אבל כמה שנים לאחר מותך, לרגע אחד קצר, שיר שכתבת ברגע של כאב, פרט על נשמתי ודחף אותי לקרוא עוד ועוד, והנה הוא מצוטט ב־'7 ימים' והמילים שיצאו מליבך מגיעות למאות אלפי קוראים שיודעים כעת שהיה פעם משורר צעיר בירושלים, בני להמן שמו, ואיננו עוד.

ויהי זכרו ברוך.