יונדאי עושה את אמריקה

פעם מכונית אמריקאית הייתה אצלנו סמל סטטוס. היום האמריקאיות הקלאסיות הולכות ונכחדות לטובת דגמי כביש־שטח וקרוסאוברים גדולים. אפילו בארץ השמיטה באחרונה יבואנית שברולט מההיצע שלה את האימפלה הגדולה.

להגדרה רכב אמריקאי ב־2021 עונים דגמים כמו פורד אקספלורר ושברולט טראוורס, שמוצאים בכל שנה כמה מאות לקוחות בישראל. גם יצרנים זרים שרוצים למכור לאמריקאים, מתאימים להם את מוצריהם, וכך באו לעולם מאזדה CX-9 וקיה טליורייד, שלא מיובאים לארץ, פולקסווגן אטלס (רק ביבוא מקביל), סובארו איוולטיס (שהגיע בשנה שעברה) וגם יונדאי פאליסייד, שנחת אצלנו השבוע, עם המפרט המקובל בקבוצה: 7־8 מושבים, מנוע בנזין V6, והרבה פח.

הפאליסייד נראה כאילו הוא יכול לקחת i10 בתא המטען. ככה זה כשיש לך אורך של 4.98 מטרים, רוחב של 1.98 מטר, גובה של 1.75 מטר ובסיס גלגלים של 2.90 מטרים. תוסיפו עיצוב מוחצן ועתיר ניקלים, ותקבלו את היונדאי הכי גדול ובולט. פאליסייד עולה בין 320 ל־350 אלף שקל, וגם נראה ככה.

תא הנוסעים, לעומת זאת, דווקא מזכיר דגמים אחרים של יונדאי, עם העיצוב שמחבר את מסך המולטימדיה המרכזי ללוח המחוונים, כמו ב־i10. סממנים מודרניים ואיכות בנייה גבוהה, אבל כאן יש דווקא פחות תחושה של רכב יוקרה אפילו לעומת הסונטה, שעולה 200 אלף שקל. משהו בבחירת החומרים ובמרקם שלהם. מבפנים פאליסייד הוא משפחתית סופר־גדולה, לא מכונית יוקרה.

מה שבולט לטובה הוא הנדסת האנוש. אין התחכמויות אירופיות של תפעול מזגן דרך מסך המולטימדיה – הכל פשוט ונגיש. אנחנו קיבלנו למבחן את דגם הלימיטד עם הנעה כפולה ו־7 מקומות ישיבה, כולל שני מושבים נפרדים בשורה השנייה, אבל גרסאות הבסיס מגיעות עם 8 מושבים, וספסל לשלושה מאחור. המרווח טוב מאוד בשתי השורות הראשונות. השלישית מאכזבת עם מושב נמוך יחסית. מרווח הברכיים גמיש, בזכות הזזת מושבי השורה השנייה על מסילה. בתא המטען יש מקום ל־311 ליטר כשכל המושבים מאוישים. אפשר היה לצפות ליותר מרכב בממדים כאלה. הגלגל הרזרבי ממוקם בתחתית הרכב, כך שלא צריך להרימו במאמץ מתחתית תא המטען. תא המטען מצויד בכפתורי קיפול לשתי שורות המושבים האחוריות.

רשימת האבזור ארוכה יותר מרשימת הצווים של דונלד טראמפ שג'ו ביידן עמל לבטל כעת. לכל הדגמים מסך מולטימדיה 8 אינץ' עם קישוריות אנדרואיד אוטו ואפל קאר־פליי, משטח טעינה אלחוטית לנייד, פתחי מיזוג מהתקרה מאחור, יציאות USB גם מאחור, ומחזיקי כוסות. המון מחזיקי כוסות. יש גם מושבי נהג ונוסע חשמליים, חלון שמש (כפול, בשתי רמות האבזור הגבוהות), דלת אחורית חשמלית, מושבים מחוממים בשתי שורות המושבים הראשונות, ועוד.

|

בטיחות? בלימה אוטונומית עם זיהוי הולכי רגל ודו־גלגלי כסטנדרט, בקרת שיוט אדפטיבית ובקרת סטייה מנתיב אקטיבית, שמוכנות לאפשר נסיעה של שתי דקות בלי ידיים על ההגה, חבר סיפר לי. יש גם התרעה על יציאה מהרכב כשרכב אחר מתקרב, והתרעת שכחת ילדים, שמזהה שפתחתם דלת אחורית לפני התנעה ולא פתחתם שוב לפני נעילה.

גם המנוע אמריקאי. לא טורבו יעיל וקטן נפח, וגם לא יחידה היברידית מודרנית. כאן יש 3,800 סמ"ק, 6 צילינדרים ו־291 כ"ס, שמשודכים לתיבה אוטומטית 8 הילוכים. בדגמי ההנעה הכפולה יש חוגה לבחירת מצבי כביש ושטח – חסכוני או ספורטיבי בתחום הראשון; בוץ, שלג או חול בשני. הביצועים טובים מאוד, והפאליסייד לא יתקשה לעקוף גם בכבישים הרריים עם ישורות קצרות ללא פס הפרדה רצוף. מצד שני, את המבחן סיימנו עם צריכה של 8 ק"מ לליטר, נתון שלא ראינו ביונדאי חדשה מאז ימי הטוסון V6 לפני 15 שנה, אם כי קרוב מאוד לנתוני היצרן. מסיבובים הפאליסייד פחות מתלהב. כיול המתלים אמריקאי ורך, מה שתורם לנוחות הנסיעה, אבל גם לנטייה גדולה בעיקולים.

יכולת ה־4x4 מיועדת בעיקר לכבישים מוצפי שלג ובוץ. בארץ היא תעניק יותר ביטחון בשבילי קק"ל, בעיקר בימי חורף עם שלוליות ואדמה רטובה. אם אתם רוצים יותר מזה, קחו לנדקרוזר (או את יונדאי טאראקן שעומד לשוב לחיים בסוף השנה עם הבטחה ליכולות שטח תחרותיות ל־4x4 היפני).

פאליסייד עולה כמו מכונית יוקרה, אבל הוא מכונית־על לתחום המשפחתי. הוא גם שימושי לבכירים שמקבלים רכב בסביבת המחיר שלו וזקוקים לאחד שיוכל להסיע אותם ופמליה קטנה לדיונים שלא נערכים בזום. הממדים שלו יקשו בחלק מהחניות הישראליות, אבל קשה שלא להתמכר לתחושת המרחב שהוא מציע.