זה לא משחק

מה שלא פחות מרתק מהסיפור סביב חברת "גיימסטופ" – ואם המילה הזאת לא יצאה לכם מכל החורים כנראה אתם מצליחים להימנע בכל דרך אפשרית מכל דבר שקשור בכלכלה – זה האופן שבו האירוע החריג תורגם כמעט מיידית לנרטיב חד, סקסי, קולנועי: טובים (משקיעים קטנים, נמרצים וכועסים) שהשתמשו ברוגטקה חדשנית (הרשת) כדי לפוצץ לגוליית (קרנות הגידור עתירות המשאבים והאדישות למוסר) את המוח, ואגב כך להנשים נסיכה שכבר סומנה בתור לכלוכית (קמעונאית משחקי הווידיאו "גיימסטופ"). או אם תרצו, ה"עם" שנשאר מחוץ לחגיגת הכסף (שנמשכת גם תוך כדי ציון דרך היסטורי כמו הקורונה) התארגן, הסתער וכבש את וול סטריט.

המציאות, כרגיל, מורכבת בהרבה מהמונולוג הוויראלי של קומיקאים־פרשנים, שאמנותם היא לארוז מונחים כמו "פוזיציית שורט" לכדי קטע רהוט עם פאנצ'ים. "בועה" היא לא רק מה שקורה עם "גיימסטופ" – שכנראה תשוב למקומה הטבעי, אלא אם פתאום נגלה שחזרנו 25 שנה אחורה - אלא גם התפיסה הרומנטית של ההתרחשות המסעירה הזאת. אגב, אפשר להבין את זה: כולם נורא רוצים כבר ללכת לסרט, רצוי כזה שלא כולל מגפות ואם ניתן אז שהגיבור ינצח והנבל יובס. למרבה הצער, זה כנראה לא יקרה בזמן הקרוב, ולכן לא נותר אלא להתארגן על הדבר הכי קרוב.

עם זאת, לא צריך להיות גאון פיננסים כמו בובי אקסלרוד, גיבור הסדרה החשובה והמומלצת "מיליארדים" (היוצר שלה כבר לועג בטוויטר לכל מי שמציע לו לכתוב פרק על "גיימסטופ"), כדי לשמוע את הבום ולהרגיש את האדמה זזה. פרשת "גיימסטופ", על התסבוכת שהיא משקפת (כי זאבים יש בשני הצדדים ואת הכבשים מגלים רק אחרי השחיטה), היא התפרצות לא פתאומית בכלל של הר געש שמחרחר כבר שנים. היא מצטרפת לדיבור הנפוץ על "נתק בין השווקים לכלכלה הריאלית" וגם לתעלומה שאופפת את העולם פוסט־קורונה, כשהמשק יצטרך לנשום עצמונית.

התמונה מתערפלת ואף מתקדרת עוד יותר כשמסתכלים על מצבה האנוש של הפוליטיקה, על חוסר היכולת שלה לתת מענה לשינויים הדרמטיים של שני העשורים האחרונים והחידלון כלפי האתגרים העצומים של העשורים הבאים. והרי יש קשר בין אלמנט ההפתעה בפרשת "גיימסטופ" לחוסר האונים המתמשך של מדינות הלאום בעניין מעצמות הטכנולוגיה: זה לא ש"הממזרים שינו את הכללים", אלא שזה משחק אחר לגמרי. ובינתיים רק צד אחד עולה למגרש.

ובהקשר הזה אין ברירה אלא להסתכל גם על הבחירות בישראל, על הכוחות שמבקשים כוח וכמה מעט מכל זה מטריד אותם. השבר החריף, בחירות רביעיות בשנתיים, תוך כדי מגפה וללא תקציב, לא מביא איתו אפילו עיסוק בשאלות החדשות, ולא כל שכן מבוא לתשובות. העשור הנוכחי יצא לדרך עם סיוט בעל אופי של צילום רנטגן, אבל זה כאילו שכל הרופאים מסרבים לירוק לכיוונו. במקרה הטוב, ניזכר ב"גיימסטופ" כשייצא הסרט על הפרשה והוא יזכה באוסקר. במקרה הרע, "גיימסטופ" תהיה רק סצנת הפתיחה.