גזענות בפיתה

בכל פעם כשיטענו שהשד העדתי מת, כל מה שתצטרכו זה להדליק טלוויזיה. הייצוגים בפרסומות ובתוכניות של גברים ונשים ממוצא מזרחי הם תמיד בלתי נסבלים, אבל תמיד אפשר לשבור שיא חדש. בפרסומת של טרה לגבינה צהובה נעם, האמא המזרחית (שכמובן לא יודעת לקרוא תוויות מזון) לא קולטת שאין במוצר היוקרתי חומרים משמרים. רק כשהאמא האשכנזייה (עם הקארה המעוצב ופס לבן שיקי מקדימה) צוחקת עליה ומבהירה שמדובר בשיא של בריאות, האמא המזרחית משנה תקליט בשנייה. בהילוך איטי היא סורקת את כל הפארק, רואה כיצד כל הילדים הלבנבנים עם העיגולדים זוללים גבינה צהובה, ומיד מיישרת קו. בעילגות היא מצהירה שאין כמו נעם, שכל הסנדוויצ'ים בבית שלהם עשויים מגבינה צהובה בלבד, וכמובן מתבלת הכל בעברינגליש, כיאה לפרחה. השם של הסבתות האהובות שלנו, שהפך למילת גנאי איומה.

שוב נשים מזרחיות מוצגות כבורות, מביכות, מתחנפות ונחותות. שום דבר לא מפתיע בהתחשב בכך שבתוכנית הסאטירה המרכזית של ישראל, "ארץ נהדרת", כך נראות כל הנשים המזרחיות באשר הן. שם תפגשו את אמא של שפע, בהמית ואלימה, או הטורטלים – הנובורושים הטיפשים. אין סיכוי שתפגשו בפריים־טיים של הסדרות והפרסומות שום ייצוג אחר.

לא משנה אילו הישגים מדהימים כבר הושגו, בסוף פרסומת מטומטמת לגבינה צהובה בעיקר מבהירה עד כמה הדרך ארוכה, וכמה עוד נותר לתקן ולשנות.

שכחו אותם בבית

"לבד בבית", כאן חינוכית, 16:05

ימים בחברת ילדים שמנותקים מבית הספר ומהחברים לא ממש גורמים לאווירה מעוררת השראה, אבל מתברר שהקורונה כן הצליחה לשמש בסיס לעלילה של "לבד בבית", סדרה יומית חדשה בכאן חינוכית.

המציאות המזופתת של מגפה עולמית הפכה בסדרת הילדים והנוער ל"שכחו אותי בבית" גרסת 2021. אבא ואמא שיצאו לחופשה באי אקזוטי ונתקעו עם נגיף מידבק ושדה תעופה סגור השאירו בישראל ארבעה ילדים צעירים שאמורים להסתדר לבד בחברת דוד לא מאוד אחראי (שחר חסון). היכולת לקחת טרגדיה עולמית ולהפוך אותה לקומדיה קלילה היא כמעט מתבקשת, והיוצרים יניב זוהר ונדב פרישמן (חתומים גם על "קופה ראשית") עושים זאת היטב.

הדינמיקה בבית, בין הילדים, היא השתקפות מוצלחת מאוד של כל בית בישראל. מערכת היחסים המיוחדת הזו התחזקה מאוד בימי הסגר, והבחירה להתמקד בה בקומדיה יומית מעוררת הזדהות וצחוק משחרר. מהמריבות השטותיות, דרך הקנאה המתבקשת ועד החמלה והקרבה, גם אם על זמן שאול. גם הליהוק משובח ביותר, עם שחקנים מהשורה הראשונה כמו עדי אשכנזי ויוסי מרשק.

"לבד בבית" היא סדרה שהגיעה בדיוק בזמן משום שהיא מאווררת באופן מוצלח מאוד לחצים ופחדים שממילא ילדים מתמודדים איתם, והופכת את החוויה הסוריאליסטית לנורמלית ומצחיקה. גם ילדים צעירים מאוד (במקרה שלנו, בן הארבע) הבינו את הרפרנסים והעקיצות המתבקשים. שילוב מנצח בין הומור מגוחך או מופרז לצד סאבטקסט מתוחכם. אולי "לבד בבית" תיראה לא רלוונטית בימים שאחרי, אבל היתרון הגדול שלה הוא שאף אחד לא מצליח לדמיין כרגע ימים כאלה.