בלוז לכחולי המדים
בזמן שהמשטרה עושה כותרות, הדרמה הישראלית מגלה את מה שיש לה לתת על המסך
אם היו מחלקים תמלוגים לפי כניסות לערכי ויקיפדיה, "פרשת השוטרים הנוקמים" הייתה נותנת פייט לאלטון ג'ון. במקביל חל גם זינוק חד בביקוש לאינפורמציה אינטרנטית על מיכאל מור, העבריין האימתני שנגדו ניסו לפעול "השוטרים הנוקמים". הסיבה היא לא התפתחות מסעירה אחרי 15 שנה אלא ‘השוטרים’, הדרמה החדשה והמוצלחת של ‘קשת’, שנכתבה בהשראת אחד הסיפורים הכי קיצוניים בתולדות המלחמה בפשע בישראל.
דרמת משטרה לא בהכרח צריכה יסודות כל כך מציאותיים, אבל זה בטח לא מזיק לה. כך היה גם עם ‘מנאייכ’, הלהיט של ‘כאן’ שהידהדה את פרשת “השוטר הרוצח” והאחים פריניאן. העלילה אמנם התכתבה עם המקורות שלה בצורה יותר משוחררת מאשר ‘השוטרים’, אבל הקשר לא היה מקרי בהחלט. גם אין הכרח להטיל עוגן לחופי ההיסטוריה, כפי שעשו ‘בלקספייס’ ו’בת השוטר’. כמו כן, לאחרונה פורסם שרותם סלע תגלם קצינת בילוש בסדרה ‘ירושלים’ של HOT. מעניין אם אחד מקווי העלילה יהיה השתלת נשק בבית של ערבי בשביל סדרת דוקו־ריאליטי.
האוצר הטלוויזיוני שטמון בתיקים עם פרופיל גבוה או סתם באכיפת החוק לא בדיוק אמור להוות בשורה אחרי אינספור סדרות משטרה אמריקאיות. גם בישראל, לפני כעשור, עמוס תמם בנה את תדמית האלפא שלו דרך ‘אחת אפס אפס’. ‘עיר מקלט’ של yes צללה ב־2018 לצדדים הפחות זוהרים של תל־אביב. אולם הז'אנר לא היה ממש דומיננטי, בטח לא לעומת סדרות על המוסד שאפשר למכור בחו"ל כמו סוכריות.
לכן מעניין לנסות להבין, למה ניצני הפריחה מופיעים דווקא עכשיו, בטח כשבעולם הייצוג התרבותי של כחולי המדים עובר מהפכה, עקב אירועים חוזרים ונשנים של אלימות ברוטלית על רקע גזעני. ייתכן, למשל, שזהו ניסיון לשלב בין האדרנלין של ‘פאודה’ לצד הפופולריות של סדרות "פשע אמיתי", ללא החובות שנגזרות מדוקו. בנוסף, הדיון הציבורי על תפקודה של המשטרה נעשה הרבה יותר ערני, אם זה בגלל קצינים בכירים שנזרקו בשרשרת או חקירות רה"מ. מנגד, גם ארגוני הפשיעה העמידו דמויות מרתקות, שהניסיון להפיל אותן הפך לקרב מוחות בינן לבין המערכת. בהקשר הזה, אגב, די מדהים שעדיין לא נכתב ערך ויקיפדיה ל"פרשה 512". בטח מחכים לסדרה.