להיט ראש בראש

דורון מדלי פתח את הדלתות בישראל למהפכה של שמחה. אבי אוחיון דהר לשם על דרך השלום. שניהם הפכו ליוצרים משמעותיים, מהפוריים ביותר, במוזיקה הישראלית ב־15 השנים האחרונות. אבל בעוד מדלי אול־אין בתחום כמעט מתחילת הדרך, אוחיון החליט רק לפני כמה חודשים שהוא ממש מוזיקאי.

כלומר, אוחיון ידע שהוא כזה, היו גם עדויות של שירים מצליחים, אבל איכשהו האיש לא היה סגור על זה עד הסוף. שנים שבהן הוא אחד היוצרים המושמעים ברדיו, כזה שמוביל ברצף, לא שיכנעו אותו לעזוב את הדיי־ג'וב, מנהל מכירות של חברת ציוד למטבחים. הוא התעקש לקום מדי בוקר כאילו אין שירה בעולם בכלל, אבל אז הקורונה הגיעה, עצרה את הכל ואוחיון החליט שדווקא עכשיו - בתקופה הכי שחורה לתרבות - הוא יכול להתפרנס רק ממוזיקה. "עד לפני הסגר הראשון עבדתי כל בוקר, שנים על שנים, לא היה לי אומץ לעזוב את העבודה", מספר אוחיון, "איפשהו בסגר הראשון יצאנו לחל"ת ואמרתי שהגיע הזמן לעשות מהלך. הרווחתי את הצעד הזה, שהוא מדהים, וסדר היום שלי כבר אחר. קם בבוקר, הולך להתאמן, חי את החלום של עצמי".

ממש כמו כמה זמרים שאני מכיר.

"בגלל שלזמרים אין הופעות, אין כלום כמעט, הם מחפשים להרגיש שהם עדיין פה, רוצים להיות באולפנים. זו אחת השנים שיצרתי בהן הכי הרבה, כי כולם רוצים לבוא להקליט שירים, היומן מתמלא. שנה מהממת".

מדלי דווקא לקח צעד אחורה והחליט על פסק זמן מתמשך אחרי שהתברר ש'פקר ליבי', שיצר עם עידן רייכל לעדן אלנה, לאירוויזיון בהולנד, ישלם את מחיר ביטול התחרות ולא ימשיך לשנה הנוכחית. "הקורונה שלי התחילה בביטול האירוויזיון במרץ 2020. היינו כבר בחזרות עם עדן והייתה לנו הרגשה שהכל יבוטל. זה היה הגיוני כמובן", מהרהר מדלי.

עד כמה התאכזבת? השיר עבד יפה.

"היה לנו שיר מעולה וגם הכנו מופע באמת מדהים שהיה אמור לספק עוד רגע מרגש לעם ישראל, אבל כשיש אירוע גדול כמו הקורונה, אני לא לוקח את זה אישי. בוטל האירוויזיון ומאוד מהר הבנתי שאני זז מהמוזיקה לגמרי".

ומה עם השיר החדש של עדן לאירוויזיון, 'סט מי פרי'?

צילום: איליה מלניקוב

מדלי: "אני בוחר לא להגיב על השיר מכיוון שכל ההתנהלות מסביב בשנה האחרונה היא לא לטעמי. אני עצמי שמעתי בתקשורת על ביטול האירוויזיון ועל זה ש'פקר ליבי' לא ימשיך לשנה הבאה. כך גם עדן אלנה, ולא מהתאגיד. היה זלזול מטורף באנשים שעובדים ומשקיעים את כל האנרגיה שלהם למען ההצלחה של האירוע הזה. כתבתי את 'פקר ליבי' רק כי רייכל שיכנע אותי וכשהוא מחליט משהו, מאוד קשה לעמוד בפניו. כבר התחלנו חזרות והיה לנו סיכוי גדול מאוד להגיע לפסגה. אבל אני לא צריך להשתתף בזה בכל שנה אם המערכת מתעקשת להתנהל לפי אגו ולא לפי מקצוענות. בוא נדבר אחרי האירוויזיון על איך ישראל צריכה להתייחס לתחרות הזאת. דרוש פרמוט של התהליך מהיסוד, ומי שרוצה לשמוע, אני אשמח להשמיע".

עומר אדם

אוחיון: "אני שמעתי את השיר פעם אחת ולא התרכזתי בו כל כך. זה נשמע שיר פופ שעשוי טוב, לא נראה לי שחידשו יותר מדי. אני לא יודע מה הסיכוי. עדן אלנה היא מאלה שלא התחילו את הדרך וכבר נחסמו, הבמה הכי גדולה בעולם נסגרה לה וזה לא פשוט. אבל אנחנו מתחלים לבנות לה את הקו ועוד מעט ייצא שיר שכתבנו ביחד היא ואני. זמרת אדירה".

מדלי, מה הביא להפסקה שלך? רק העניין סביב האירוויזיון?

"אם העולם עוצר, גם אני יכול לקחת שנת שבתון. שגרת חיי הייתה לכתוב להיטים, ובמקביל עשיתי המון הרצאות - וגם זה עצר. המוזיקה שאני יוצר מאוד תלויה בקהל ובאירועים, הופעות, מסיבות, חתונות, שם היא קיימת. ברור שהשירים שלי נמצאים גם ברדיו אבל זה לא הדבר המרכזי. ברגע שהעולם עוצר ואסור לעשות שום דבר בערך, אין מה לעשות עם שירים כאלה. לא צריך לעשות שמח בכוח".

למה בכוח אם הרדיו אוהב?

"כי אם יוצא לך שיר והוא מצליח ואין לך מה לעשות איתו ואיפה להופיע ואיפה לנגן, אתה מייצר תסכול בעצמך. השמחה של המוזיקה שלי היא אפילו קצת אגרסיבית, אתה לא יכול להתעלם ממנה, והמטרה שלי היא לשמח בכל מחיר. העולם הזה נעלם. השירים שלי נמצאים אפילו במקומות שאנשים עושים סרטים לחברים שלהם, לימי ההולדת, לחתונות, ממציאים מילים חדשות מצחיקות. גם זה נגמר ברגע".

לקחת החלטה מודעת: אני עכשיו לא עושה כלום?

"היה לי ברור עם הביטול של האירוויזיון, שאני עוצר. זה לא בא מהרגע להרגע, אחרי הזכייה באירוויזיון ב־2018 הרגשתי צורך לעצור ולקחת מנוחה. לא קרה. כנראה שאנשים שעובדים בקצב שלנו צריכים שזה יבוא בצורה כפויה, כי אנחנו לא יודעים לעצור".

× × ×

העולמות של מדלי ואוחיון נפגשו הרבה לפני שמישהו מהם נכנס לתחום, אי שם בשנות ה־90, בשירות הצבאי, בבה"ד 10. מדלי היה מדריך חובשים, אוחיון טבח בבסיס וגם מדריך סלסה מיומן שהעביר שיעורי ריקוד לסגל, בין השאר לחייל דורון מדלי. אחרי השחרור הקשר ביניהם נותק. מדלי הגיע מהר לעולם המוזיקה, אל מאחורי הקלעים: מנהל הפקת 'כוכב נולד' ומדריך המתמודדים בארבע העונות הראשונות, שהפכו את המדינה. אוחיון המשיך לעסוק בהדרכת ריקודי סלסה ובהמשך כאיש מכירות. מדלי היה הראשון לפרוץ את התקרה עם 'לעוף' להראל סקעת ב־2004 ושנתיים לאחר מכן יצר את 'אם יש גן עדן' לאייל גולן, שהפך לשיר שמזוהה יותר מכל עם מלחמת לבנון השנייה. בשנים שאחרי ועד היום ייצר להיטי ענק בזה אחר זה, כמו 'אבא' לשלומי שבת, 'נמס ממך', 'תל אביב' ו'הופה' לעומר אדם, 'שגעת טרפת' לליאור נרקיס, וגם 'מהפכה של שמחה' לאדם ונרקיס וכמובן 'טוי' לנטע ברזילי שזכה באירוויזיון ו'שבט אחים' עם עידן רייכל. היה גם להיט אחד עם אבי אוחיון, 'קרמלה' של משה פרץ.

לאוחיון זה לקח יותר זמן. הוא עוד השתעשע בלנגן עם להקה עד שבגיל 30 החל לכתוב שירים וב־2014 השתלט על הרדיו עם 'דרך השלום' של פאר טסי. מאז אוחיון ירה בקצב: 'שישי בצהריים' ו'תבואי היום' של אייל גולן, 'ממה את מפחדת' של גולן ובניה ברבי, 'טרמינל 3' לדודו אהרון, 'טיסה 5325' למשה פרץ, 'אחרי כל השנים' לעומר אדם ואפילו חודשי הקורונה הביאו להיטים כמו 'שלמים' לעידן חביב ו'רסיסים' של רביב כנר.

עדן אלנה

הם נפגשו מחדש באמצע העשור הקודם כשמדלי היה המנהל האמנותי של שלומי שבת, שבחן שירים מאוחיון. "בזכות אבי אני יודע לרקוד סלסה, שזה דבר מאוד גדול בחיים שלי", אומר מדלי, "אבי התחיל לכתוב שירים ולשלוח סקיצות לשלומי. כולם אמרו 'אבי סלסה', אבל איכשהו אני לא קישרתי את השם לפרצוף עד שקיבלתי שיר שלו לשלומי. התחלנו להיות בקשר ואבי אמר לי, 'זה אני מהסלסה בצבא'. נפל האסימון".

אוחיון: "גם אני לא קישרתי מהר בין השם לפרצוף. הרי אני הייתי טבח, הוא מדריך חובשים. אני ערס כזה והוא אשכנזי, לא היה בינינו קשר בבסיס אלא אהלן־אהלן. אבל עשיתי להם חוג של סלסה בחדר האוכל וזכרתי אותו איך שהתחילה העבודה עם שלומי".

שניהם הפכו למוקדי עלייה לרגל של אמני ישראל שמבקשים את הדבר הבא ליום שבו יחזרו ההופעות. הקורונה חשפה את מדלי ואוחיון לצד נפשי לגמרי אחר של האמנים, שבתקופה הזאת לא מהססים להיחשף בפניהם. "יש בסביבות 20 מקרי התאבדויות בתחום שלנו מאז הקורונה, ועל התאבדויות לא מדברים בקול רם", מספר מדלי, שהוביל קמפיין נגד סטיגמות הנלוות להפרעות נפשיות. "אצל אמנים גם ככה הנפש סוערת מראש, ומשם אנחנו שואבים את כל האנרגיות היצירתיות. אם יש משבר, הוא גדול יותר, ואם יש הצלחה, גם היא גדולה יותר. על עולם התרבות יש אור זרקורים וכולם מתעסקים בו, לכן הוא גם מייצר הרבה מאוד רעש לעומת תחומים אחרים. ובין לבין נמצאים האמנים, ובתקופה הזאת זה לא רק רעש, אלא תזוזות טקטוניות בעולם שלהם".

למשל?

"האמנים מגלים בתחילת הקורונה שמחיאות הכפיים שהם רגילים אליהן נלקחו וזה מוריד מהפסים. אנשים לא כל כך יודעים מה לעשות במקרה הזה. פתאום בן־אדם שרגיל בכל ערב להופיע, מגיע למצב של סגר בבית וזו עוצמה קשה של טלטלה".

אוחיון: "שמתי לב שכל הזמרים והזמרות שהם רווקים הרבה יותר מתוסכלים. כי אלה עם המשפחות גילו את הילדים, נניח, או שגילו צדדים אחרים בתא המשפחתי אחרי שהיו במרוץ מטורף של החיים. אז יש בהם כאלה שאפילו יגידו שזו הייתה שנה מדהימה. אבל האמנים הרווקים קיבלו כאפה לפנים כי הם רגילים כל ערב להופיע והיומן מלא, והם עסוקים, ואין להם זמן לשאול את עצמם מה אני עושה".

פתאום זה נגמר.

"ופתאום יש להם טונה של זמן וזה הורג אותם, דממה. אלה כוכבים ענקיים שבבת אחת מרגישים על חוט השערה. ישבתי עם הרבה אמנים כאלה ואתה סוג של עושה להם טיפול פסיכולוגי באותו רגע, 'הכל טוב, בוא ניקח את זה באיזי, אתה תכף חוזר למרוץ. אנשים התחילו להיכנס לפאניקה כשהתחילו למחוק להם תאריכים מהיומן, כשראו שהכל איקסים על תאריכים קיימים. ואז יש להם את ההלם והשאלות שאחריו: אני אהיה רלוונטי כשכל זה ייגמר? כמה כסף יש לי לסחוב, אני יכול לשרוד באמת? יש חוסר ודאות משווע, ואנשים לא יודעים מה יהיה מחר, שואלים פתאום אם בבנק הם מסודרים, חושבים להצטמצם. כל זה קשה להם יותר מאשר לנו. אנחנו לא קיבלנו אהבה מהקהל כל ערב, הם כן. זה מצב מאוד מסובך".

מדלי: "ואנחנו לא צריכים את מחיאות הכפיים, הם כן. מצאתי את עצמי מטה אוזן קשבת להרבה אמנים שפנו אליי, אתה יודע מה, אפילו עשרות שפנו אליי, כי הבושה אצלם לדבר על זה היא הגדולה מכל. אין להם מול מי לפרוק את השבירות והחוסן הנפשי שלהם. אבל אנחנו יודעים טוב מאוד כמה אמנים מצאו עצמם מידרדרים למקומות לא טובים ובחרו באלכוהול או בדברים אחרים. אז אני לא חושב שמספיק לתת עידוד אלא גם להפנות לטיפול".

נשמע תיאור קשה.

"נכון ואני חייב לדבר פה גלויות. אמנים, נניח, רגילים לקחת כדורים פסיכיאטריים ולשים פלסטר - אבל זה לא פותר שום דבר לעומק, אלא רק גורם לתפקוד. לא הופתעתי מכמות הזמרים והשחקנים שפנו אליי כדי להתייעץ. בקמפיין שעשינו הם פנו למשהו כמו 50 מפורסמים, אבל רק שלושה הסכימו להופיע, אני אחד מהם. זה רק מראה את גודל ההסתרה.

אוחיון: "אני מכיר לא מעט אמנים שנמצאים בפאניקה של ממש מהיום שאחרי, כשיפתחו את ההופעות. חלק מהם חושבים: שכחו אותנו, התנתקנו מהקהל, אולי הוא לא יבוא. יש בהם חרדה אם הם עדיין יוכלו למלא את קיסריה, מנורה, זאפה, שאלות על מי ירצה לשמוע אותם אחרי כל כך הרבה זמן. חלק מאלה הם אמנים שיוצרים בעצמם ומגיעים כדי שנעזור להם לכתוב ביחד, כי אולי זה יוציא אותם מהלופ של עצמם".

מה אתה מרגיש מהכיוון שלהם?

"שכולם במרדף אחרי הלהיט הבא כדי להישאר בעניינים. השנה הזאת הכניסה יותר אנשים לפחדים של מה יהיה, וזו לא רק הפרנסה אלא הרצון לשרוד. בסופו של דבר גם אמנים עם קטלוג עשיר של שירים צריכים את הלהיט הבא. שלמה ארצי הוציא השבוע שיר. גם הוא רוצה שיאהבו אותו מחדש ורוצה עוד קהל, כולם רוצים. אתה לא מוציא שירים רק כי אתה כאמן אוהב אותם ומתחבר אליהם. אל תאמין לאמנים שאומרים לך את זה. הם רוצים לעבור פלייליסט, מחפשים להיט - ומי שאומר אחרת הוא שקרן".

מדלי, התמודדת בעבר עם דיכאון וחרדות.

"את המצוקה הנפשית שלי סיימתי לפני עשור, וברגע שהתחילה הקורונה היה לי ברור שזו כמובן מחלה מאיימת, כולם התעסקו בה. מאות אלפי אנשים הולכים לגלות בפעם הראשונה בחייהם מה זה דיכאון ומה זו חרדה. עבדתי מאוד קשה בחיים כדי להיות חסין נפשית ויש לי את הדרכים לעשות את זה. אני חי על צמחי מרפא, עברתי טיפול מנטלי של הבנה איך המוח עובד ואיך אפשר לסדר אותו ולשלוט בו".

איפה אתה רואה מורכבות אצל אמנים שקרובים אליך?

"בוא ניקח את עדן אלנה. תראה את הטלטלה שעברה יחסית לגילה הצעיר - לבטל אירוויזיון ואז יש אירוויזיון ואז שיר אחר - זה המון להתעסק בו לבחורה בת 19. בזכות הטלטלה הזאת היא החליטה שמגיעה לה לטפל בעצמה והיא מתעניינת בזה והיא התקשרה לדבר איתי כי היא ראתה את הפעילות שלי בנושא וזה מאוד עזר לה. זה אושר גדול בשבילי. נטע ברזילי, למשל, רק על מטוס כבר שלוש שנים. ואז נגמרו הטיסות וההופעות ופתאום היא עוצרת".

טלטלה.

"לגמרי. אתה לוקח רכבת שדוהרת על 300 קמ"ש ובולם אותה, כך שיש פה אפקט של עצירה פתאומית. אי־אפשר לצפות מכל אדם שיהיו לו כל הכלים להתמודד מיד. אז יש חברים ומשפחה וקולגות, אבל עדיין בן־אדם חייב לעצמו טיפול, במיוחד אם הוא אמן. נטע ואני בקשר טוב, והדבר הכי מדהים בהיבט של החוסן הנפשי זה להוציא שיר שנקרא 'קוקו', וההחלטה שלה להוציא את השיר בשיא התקופה היא אמירה שצריך להתמודד פה עם מצב נפשי עדין ומורכב מאוד".

× × ×

ויש גם את עניין הפרנסה. מקובל לחשוב שהיוצרים נפגעו פחות מאמנים מבצעים. בכל זאת, בעוד ההופעות נעצרו לגמרי, המוזיקה עדיין זורמת באפיקים המקובלים, כך שיוצרים כה מצליחים כמו אוחיון או מדלי יכולים להשתרע מול נטפליקס ולתת לחשבון הבנק לתפוח על בסיס הרקורד העשיר בלהיטים. אלא שהקורונה טרפה גם את הקלפים בשטחי התמלוגים. מדלי ואוחיון מרגישים את זה היטב בכיס. "לפחות 70 אחוז מהתמלוגים שלי מגיעים מהשמעות במקומות פומביים, מועדונים, חנויות. אבל הכל סגור", מסביר אוחיון, "אין ממי לגבות כסף. אנחנו נדע בדיוק בסוף 2021 כי אתה מרוויח למעשה שנה אחורה. להערכתי תהיה ירידה של 60 אחוז בהכנסות".

מדלי: "לדעתי זה יירד לפחות ב־50 אחוז כי מקורות ההכנסה עצרו, וזה אומר עשרות מיליוני שקלים בשנה במצטבר לכולם".

אוחיון: "אנחנו מתכוננים להפצצה שאחרי".

דברו במספרים בבקשה.

מדלי: "אני חי על אירועים. אבי הוא הפזמונאי המושמע ביותר בארץ ברדיו כבר שש שנים. המכה להערכתי היא אובדן הכנסות של מאות אלפי שקלים לכל אחד מאיתנו. החיים מבחינה כלכלית כיוצר הם לא יציבים. נכנס לך כסף, נופל כביכול מהעצים, מגיע לבנק ואיתו אתה צריך להתמודד. אבי עשה את הדבר המדהים ביותר עכשיו - ויתר על הכנסה חודשית מעבודה מסודרת לטובת לשמוח נטו".

אוחיון: "מאות אלפי שקלים זה סדר הגודל גם לדעתי. אצלי אולי 80 אחוז מגיעים מהחתונות, מאירועים ואולמות שמחה. יש הרי יום חג ליוצרים ב־1 במאי, שבו מקבלים תמלוגים על השמעות פומביות. שם תהיה מכה. התחלתי לכתוב שירים לפני עשר שנים, ובשש וחצי השנים האחרונות, מאז 'דרך השלום', לא הורדתי את הראש. במוזיקה אתה כבר צריך לכתוב את השיר הבא. תמיד אמרתי לעצמי, אתה לא יכול לסמוך רק על זה. אתה יודע שיש לך אישה וילדים, אני לא יכול להגיד שאני רק מוזיקאי. אבל כאמור זהו, החלטתי שאם לא, אני מרמה את עצמי. גם פתחתי סדנת כתיבה".

מדלי: "בתחום שלנו אין חינוך כלכלי וכאן הגיעה הקורונה וחינכה את כולנו לא להיסחף עם כל השופוני ולדעת לשים כסף בצד".

זה ניכר בשטח?

אוחיון: "אתה רואה שהפמליות הולכות ונעלמות. זמרים היו מגיעים אליי פעם עם קבוצה שמקיפה אותם, ולאט־לאט הקבוצות האלה יורדות בנפח. היו שם תפקידים מוזרים. עוזר לנהג, דברים כאלה".

מדלי: "ותמיד יש מישהו שאין לו הגדרה. שתמיד נמצא בפמליה והוא מעין עוזר לעוזר של מישהו".

אוחיון: "ואתה אומר לעצמך, הלוואי שלי היה איזה דודו כזה. אחד ששואל אם בא לנו שיביא משהו מהמסעדה והוא מגיע, סוג של סנג'ר של החיים שמקבל כסף ועושה את זה באהבה כי מפנקים אותו - אבל זה סנג'ר להכל. מה בא לך? יאללה דודו, תביא".

מדלי: "אנחנו רוצים לשנות את הסיפור כאן, זה של האמנים המבוגרים שמסיימים את חייהם בלי כלום. לא חסרים סיפורים. אז קודם כל החלטנו, אבי ואני, שמותר להיות יוצרים שמתפרנסים וגם מדברים על זה בגלוי, בחיוך ובפרגון לאחרים כדי לתקן גם בשביל הדורות הבאים, ולעזור לצעירים לא להיכנס לתסכול מהעניין הכלכלי, לדעת איך מגדילים את ההכנסות מתמלוגים".

עדיין, האמנים מרוויחים הרבה יותר בזכות השירים שלכם.

"היחס הוא 10־90 אחוז לטובת הזמר ואת זה חייבים לצמצם כי אחרי ששילמו הכל לפמליות וקנו את הבתים, ליוצרים נשאר מעט מאוד. מכיוון שהוגנות לא תבוא סתם ככה, צריך להמציא פורמטים חדשים של עבודה - וזה כבר קורה. הוא לא יגיד לך את זה אז אני אומר: אבי אוחיון, בשנים האחרונות, מחליט מי יהיה זמר מצליח בישראל. עוברים אצלו כמעט כל זמרי ישראל מדי יום ואם הוא מחליט לתת שיר לזמר מסוים והשיר הופך להיות שיר השנה, זה קרה בזכות העובדה שאבי החליט ככה. אנחנו חושבים שהיוצרים צריכים לקבל עוד מההכנסות הפסיביות ולהיות שותפים במאסטרים. עובדה שאייל ושרית מכרו את הקטלוג שלהם תמורת הרבה כסף. אנחנו הולכים לפתח שיטה מקובלת להיכנס לתוך זה, כי זה לא הוגן אחרת".

מה התעריף שאתם מבקשים לשיר מזמר?

מדלי: "אז זהו, שאנחנו לא לוקחים כסף. יש מעין הסכמה כזו, בין היוצרים לזמרים, כדי שכל אחד ייהנה מחלקו ונהיה מאושרים".

אוחיון: "זה משהו שירשנו. נכנסנו לתעשייה הזאת שבה הכותב מתוגמל רק מאקו"ם, ולא קשור בכלל לזמר. אבל הפערים גדולים והזמרים בתקופות רגילות מתפרנסים מהופעות, כשהמאסטר עבורנו הוא סוג של מילה גסה. בסופו של דבר יש פה מאפרים ומאפרות ונהגים ומלבישים ומלבישות וכו'. כל אחד מקבל כסף. מה עם זה שכתב לך את השיר? בלעדיו כל זה לא קיים. פתאום אנחנו השנה נפגעים דרמטית. מה שאנחנו מרוויחים לעומת מה שזמר מצליח מרוויח, זה מצחיק".

× × ×

החיבור עם עשרות אמנים מוליד גם סיפורים קלאסיים על שירים שאחד לא רצה ובסירובו העניק לבא בתור את להיט הזהב שלו. "יש את הסיפור הגדול על 'אבא' של שלומי שבת שכתבתי לשרית חדד", נזכר מדלי, "אבל בצד של שרית העדיפו שלא כי יש להם שיר אחר על אבא. שרית חשבה שהשיר יפה, אמרה שזה ויתור מאוד גדול, אבל כשהיא שמעה את שלומי שר את זה, גם ידעה לומר: זה היה צריך להיות שלו".

אוחיון: "'לומדת ללכת' של נסרין נכתב עבור עדן בן־זקן ובסוף נסרין לקחה ומאוד הצליחה איתו. השמעתי לעדן בלייב והיא אמרה לי, 'זה ביונסה, פחות אני'. אמרתי לה, 'עדן, את תצטערי'. קרה גם להפך. 'תל אביב בלילה' נכתב עבור נסרין במקור, אחרי שביקשה משהו סטייל איימי וויינהאוס והיא לא התחברה, אז עדן לקחה. איך שהיא שמעה את זה על הפעם הראשונה, היא צרחה באולפן".

מדלי: "את 'מהפכה של שמחה' כתבתי למופע המשותף של אייל גולן ושרית חדד עם ניקוס ורטיס. לא רצו את זה, ניסיתי להרים רביעייה של ליאור נרקיס, דודו אהרון, משה פרץ ועומר אדם, אבל דודו ומשה העדיפו שלא. אחרי שהשיר יצא הם תפסו אותי בבר־מצווה ואמרו לי, 'תשמע, אתה מנוול גדול'. סיפור לא קטן היה גם עם 'שבט אחים'. 30־40 זמרים אמרו לא".

אוחיון: "'מודה אני' של עומר אדם היה כמעט אצל כל זמר בארץ. זה היה בתחילת הדרך אצל אייל גולן, משה פרץ, שרית חדד. משה פרץ קצת התעכב עליו, אבל בסוף השיר הגיע לעומר. 'ממה את מפחדת' של בניה ברבי ואייל היה אצל משה קודם. הוא עשה לו סקיצה והרגשתי שהוא פחות בטירוף על השיר, אמרתי לו 'שחרר'. את 'תפסת לי מקום' של בניה כתבתי למירי מסיקה, כשיר לבעלה אורי זך, היא לא עשתה עם זה כלום, ואז הגיע לבניה. כל שיר מגיע לכתובת ובגלל זה כל שיר והזמן שלו".

קשה לפוצץ להיטים עכשיו, רק עם הרדיו והדיגיטל?

"מאוד. קח את רביב כנר ששבר שיאים עם שני שירים ולא הופיע על במה אמיתית. או את בר צברי שלא הצליח לתרגם את הלהיט שלו 'ג'וני' לבמות. אין את השטח. כל שיר בתקופה הזאת, כמה שהוא לא יהיה טוב, מגיע עם תקרה. תמיד יהיה חסר את האקסטרה הזאת של לקבל את השיר בשטח, לשמוח ולהתרגש עם עוד אנשים".

מה מרגיז אתכם?

אוחיון: "אני עובד כמעט עם כל הזמרים, כמעט לכל אחד כתבתי שיר, וגם אם לא, תכף ייצא. ההבדל בין הז'אנרים הוא תהומי. אתה רואה את ההתעסקות המיותרת לפעמים עם התעשייה הלבנה, במירכאות. יכולים להתעקש לך על שורה לא רלוונטית בשיר. אני אומר, 'שחררו, באתם ליהנות'. בא אליי זמר לא מזמן ואמר לי, 'אני לא רוצה להיט'. אמרתי לו, תגיד אתה בא לבית חרושת? אתה צריך להתרגש משיר ואני צריך להתרגש מהביצוע שלך. אם זה אפל מדי ופלצני תכתוב לבד. בסוף יצא שיר מצליח מאוד. את ההצלחה הוא כבר אהב. עם האנשים בתעשייה הים־תיכונית יותר קל. באים לשיר, תוריד טייק שירה, עיבוד, נגמר".

פלייליסט גלגלצ עדיין חשוב?

מדלי: "חשוב מאוד, אבל התחנה שינתה את השיטה והפלייליסט לא מבטיח הצלחה. השטח חשוב מכולם".

אוחיון: "הרבה שירים נכנסו לפלייליסט בעקבות השטח. כשעדן חסון הוציא את כ'שמישהו יעצור אותי', השיר נפל בישיבה בגלגלצ. הם לא ספרו אותו. רק אחרי שהצליח בשטח, הצטרפו".

שניהם אחראים במידה לא מבוטלת לקריירה הנפלאה של עומר אדם, ולא בהכרח מסכימים עם התזה שההתרחקות של אדם לדובאי ולמיאמי תפגע בקשר שלו עם הקהל בעתיד. "אחד הדברים המקסימים בעומר זה שהוא ילד דרוויש שאוהב את החיים", אומר אוחיון מהיכרות קרובה, "הוא נורא אוהב ליהנות, בחר להתרחק ויכול להרשות לעצמו לא להתגז'דר פה. אולי כל הסטוריז האלה טיפה מיותרים אבל כמי שמכיר אותו, הוא לא עושה את זה כדי לנקר עיניים. הוא מעלה כי זה מגניב לו באותו רגע והוא לא חושב קדימה. עומר בחור צעיר, ואין לו אישה וילדים שמחכים, אז שייהנה. ממש אין לי בעיה עם זה".

מדלי: "לדעתי אבי ואני היוצרים המשמעותיים ביותר בקריירה של עומר. זו נקודת המוצא. הייתי המנהל האמנותי שלו ואני חושב על האדם עומר אדם לפני הזמר. והאדם עומר אדם צריך לחיות בצורה חופשית, הוא לא יכול להסתובב ברחוב בימים רגילים. הצורך שלו להיות בחו"ל כדי להרגיש חי הוא כזה שאני מבין אותו מאז שהיה בן 16־17. היינו נוסעים ליוון יחד והייתי מבין כמה הוא צריך את זה כי בארץ כל מי שנתקל בו רוצה ממנו משהו. יש לי משפט מסכם אחד: רציתם סופרסטאר, הפכתם אותו לסופרסטאר, אתם אוהבים אותו כסופרסטאר, קבלו את החיים שלו כסופרסטאר. הוא לא בן־אדם רגיל ומגיע לו לחיות איך שבא לו".

במהלך הקורונה שיתף אוחיון פעולה עם עידן רייכל בכתיבת שיר חדש לאייל גולן, 'מכל הכוכבים בלילה'. רייכל, כמי שהדליק משואה ביום העצמאות, מצא עצמו באש טוקבקים גוערים על החיבור לגולן, בשל פרשת הקטינות שממנה יצא נקי פלילית, אך בעל כתם מוסרי. "רייכל ציפה לזה", סבור אוחיון, "אבל לא בצורה כזו. זה נורא הרגיז אותי. אני בא ממקום של מוזיקה, ובעיניי עידן רצה לשמוע זמר ענק על בלדת פסנתר. לא הרבה יכולים להחזיק שיר כזה כמו אייל. למה אתם לא מתייחסים לשיר עצמו אלא למה שקורה מסביב? כולם ישר כתבו: מדליק המשואה כתב שיר לזמר עם הפרשה. בסדר. מה עם השיר עצמו? כשאתה יוצר, אתה רוצה מה שטוב לשיר. רייכל רצה את אייל. זהו. בסופו של דבר מה יישאר? השיר".

יש לכם משהו משותף בדרך?

אוחיון: "היה משהו שכתבנו והיה צריך לצאת כדואט של שרית ועומר אדם, שלא קרה בסוף. אנחנו צריכים עכשיו לתקתק את השיר הזה. אני צריך למשוך לשם את דורון".

מדלי: "אבל צריך חתונות. בוא נראה מתי תיפתח העונה מחדש, ולפי זה נחליט. שרית ועומר היו אמורים לעשות מופע משותף, אבל אז זה בוטל. זה חייב להיות להיט. זה יהיה".