"יום אחד, כשיצאתי מעוד חקירה של האיש הזה הלכתי לסגן מפקד היחידה, יוסק'ה יריב, ואמרתי לו שאני פשוט לא מבין אותם, איך הם עשו כך, איך הם גייסו אותו", כך שיחזר ויקטור כהן, ראש אגף החקירות של השב"כ לשעבר, את ההתפרצות שלו על מפקדי יחידה 188 באמ"ן, היחידה הסודית ביותר להפעלת לוחמים עמוק בעורף האויב.

בסוף נובמבר 1957 פנו מפקד היחידה, יוסף הראל, וסגנו, יריב, לכהן בבקשה לטפל בעוד פרשייה נוראית שעימה נאלצו להתמודד. אנחנו חושדים כי אחד מאיתנו, אמרו לכהן, אדם ששלחנו תחת כיסוי לחו"ל כדי שיחדור למצרים, רצח את הסייען היהודי שלו, גנב ממנו את הכסף למבצע, ונמלט. החשוד היה מרדכי קידר. הוא נכלא במתקן חקירות סודי של השב"כ לא הרחק ממה שהיום בית המעצר באבו־כביר, ושם פגש את כהן. "היו מעט מאוד אנשים מתוך האלפים שחקרתי", הוא שיחזר, "שפחדתי מהם. ממנו פחדתי. הוא היה אחד האנשים המיוחדים, החזקים והאפלים שאי פעם חקרתי". מרדכי קידר, שנפטר שלשום בלוס־אנג'לס בגיל 92 הוא דוגמה קיצונית לשנים ופרשיות שבמודיעין הישראלי יעדיפו לשכוח. קהילת המודיעין נוצרה תוך כדי מלחמת השחרור, כשראשיה לומדים את התורה תוך כדי תנועה, מפתחים שיטות שמתאימות לסיטואציה הייחודית של ישראל, תוך מלחמה באויבים חדשים ובאתגרים קשים. חלק מהזמן הם הקדישו גם כדי להילחם בינם לבין עצמם. התוצאה הייתה שורה של כישלונות מרים.

אחד מהם, פרשת גיוסם, הפעלתם, חשיפתם ומותם או כליאתם של היהודים במצרים הובילה לפירוק יחידה 131, יחידת הפעלת "הלוחמים", ישראלים הפועלים תחת כיסוי עמוק בתוך ארצות האויב, ובמקומה הקמת יחידה 188, שניסתה להפיק לקחים וכך למשל, לא לגייס יהודים מהקהילות במדינות ערב.

ומאיפה כן לגייס – היו כאלה שחשבו שניתן לגייס פושעים לשעבר, כלומר כאלה שכבר הוכיחו שהם יכולים לשקר, לעמוד בחקירות וללחוץ על ההדק, אם צריך. וכך גויס קידר, אף שגרר אחריו שובל ארוך של חשדות למעשים פליליים חמורים ביותר, ובהם רצח נהג מונית ושוד בנק בחדרה.

הבעיה עם אנשים מסוגו של קידר הייתה כשהתברר שבסופו של דבר פושע הוא פושע, וברגע הנכון – לא יהסס לבגוד במעסיקיו החדשים, אם זה ישרת אותו.

קידר נשלח לארגנטינה, מדינה קוסמופוליטית עם מיעוטים רבים, לרבות גולים מהמזרח התיכון, שבה ביקש המודיעין הישראלי לבסס סיפורי כיסוי של לוחמים שעמדו להישלח למדינות אויבות של ישראל. אלי כהן יצא לשם כמה שנים מאוחר יותר לאותה מטרה. אבל לקידר היו תוכניות אחרות. "הוא חשב על הכל מראש", מספר כהן, "אמר לסייען שלו שהוא צריך לפגוש איזה גנרל מצרי וביקש ממנו לשכור דירה מיוחדת סודית ביותר, ושלא יגיד על כך לאף אחד. זאת כמובן כדי להגדיל את הזמן מהרגע שהוא יירצח אותו ויגנוב את הכסף שעליו, ועד שהגופה תתגלה".

אלא שבדרך לאותה פגישה הצטלבה דרכו של הסייען, קלמן קליין, עם מכר שלו, והוא סיפר לו שהוא בדרך לאותה דירה סודית ביותר. קידר לא ידע שהסייען לא עמד בדיבורו. הוא רצח אותו, גנב את הכסף ויצא בדחיפות לאירופה, מדווח למפעיליו כי השלטונות הארגנטינאיים חושדים בו שהוא עוסק בריגול.

משפחתו של הסייען החלה לחפש אותו, פנתה אל זה שפגש אותו ברחוב והוא נקב בכתובת הדירה שם אותרה הגופה. "יריב הבין מיד שקידר רצח אותו ועשה לו תרגיל כאילו הכל בסדר", אומר כהן. קידר הגיע לארץ בלי שידע כי גופתו של הסייען נמצאה. הוא גם לא ידע שנערך חיפוש נסתר במזוודה שלו ושם התגלתה בתחתית כפולה חבילת המזומנים שגנב מהסייען. אחרי שבועות אחדים של עימותים קשים עם כהן ותרגילי חקירות הוא הועמד לדין והורשע ברצח ובגניבה. הוא היה "האסיר איקס" הראשון, כלוא בתנאי בידוד ואיפול קיצוניים, כדי שבארגנטינה לא ייוודע מה קרה וכדי למנוע את המבוכה הנוראית מאגף המודיעין של צה"ל. לימים נכלא לידו אסיר איקס נוסף, אברי אלעד, שהיה זה שהסגיר את הרשת במצרים, עוד דוגמה לעבריין שמצא מקום נוח לפרוק את היצרים האפלים שלו במודיעין הישראלי. שנים אחרי ששוחרר טען קידר כי נעשה לו עוול וכל הסיפור לא היה ולא נברא. הוא ביקש שוב ושוב משפט חוזר וסורב בידי בית המשפט העליון. "ככה זה", מסכם כהן את מה שאמר בזמנו ליריב, "יין אולי יכול להפוך לחומץ אבל חומץ לעולם לא יהפוך ליין. אתה לא יכול לקחת רוצח ושודד ולהפוך אותו לאיש מודיעין ערכי וממושמע".