בדרכו של אבא

בשעת לילה מאוחרת אמש יצא הטירון גיא קרודו למסע ההשבעה שלו יחד עם 418 טירונים בגדוד גורן של מג"ב. "לראות את גיא במדים הירוקים של מג"ב זו הגאווה הכי גדולה שלי וזה גם חלום הבלהות שלי", מודה בקול חנוק אימו, רוזי קרודו (43). לפני 18 שנה, כשהייתה בחודש השלישי עם גיא ברחמה, נרצח אביו השוטר, אביב קרודו, על ידי עבריין.

גם רוזי קרודו, פקד רוזי קרודו ליתר דיוק, לובשת את המדים הירוקים ומשרתת במשאבי האנוש במג"ב. לצידם האחות הגדולה שירן, בת 20, שוטרת שח"מ שעושה את השירות הסדיר ביחידה המרכזית של משטרת מחוז המרכז.

אביב קרודו העביר את שירותו הסדיר במג"ב, השתחרר ובהמשך התגייס למשטרת ישראל. הוא הוצב כשוטר סיור בתחנת משטרת לוד. בלילה של ה־3 במארס 2002 קיבלו אביב ובן זוגו, השוטר גולן לוי, דיווח על אופנוע חשוד. הם עצרו אותו לבדיקה והעבריין, שהיה בדרכו לבצע חיסול, חשש להיתפס עם האקדח ולכן שלף אותו וירה מקרוב באביב ונמלט. אביב נהרג במקום. היורה נשפט למאסר עולם.

אביב קרודו ז"ל במהלך הטירונות במג"ב | צילום: מתוך האלבום המשפחתי

אל בית המשפחה בחולון הגיעו השוטרים לבשר לרוזי בת ה־24, אם לתינוקת בת שנה וחצי הנמצאת בחודש השלישי להריונה השני, שהנורא מכל קרה. הרגעים האלה צרובים בה "כאילו זה קרה אתמול. אביב היה ממש צעיר, רק בן 24, עם חלומות גדולים לעתיד".

ב־2010 החליטה האלמנה הצעירה להתגייס למשטרה. "הם נתנו לנו תמיכה והיו למשפחה שלנו", היא מספרת. "רק לפני חודשיים עברתי מהמשטרה הכחולה למג"ב, וגם כשאני לובשת את מדי מג"ב הירוקים אני מרגישה חיבור חזק לאביב".

"אבא שלי נורה למוות כשעדיין לא ידע אם אני בן או בת", אומר הבן גיא בכאב. "רק שבוע אחרי השבעה עליו הרופא אמר לאמא שיש לה בן". רוזי: "אביב חלם שיהיה לנו בן. אפילו החלטנו יחד איך נקרא לו, לפחות לזה הוא היה שותף".

מגיל 13 גמלה בליבו של גיא ההחלטה לעשות את המסלול שעבר אביו ולהתגייס גם הוא למג"ב. "למדתי להכיר את אבא רק מהסיפורים ומהתמונות", הוא אומר. "בהמון רגעים במהלך היום בטירונות הרגשתי שאני נמצא במקומות בהם אבא היה כשעשה בדיוק כאן את הטירונות. במטווחים, בריצות, בלימוד. אני מרגיש שאני מצליח לחבר עוד פיסות לפאזל שנקרא 'אבא שלי', איש שמעולם לא הכרתי".

לעומתו, האחות שירן דווקא לא חלמה להיות שוטרת. "הגעתי מצה"ל לשרת כשוטרת במקרה וגם אז לא התחברתי. לפני כארבעה חודשים הגעתי לתגבור בגלל הקורונה במחלק הסיור בראשון־לציון, וכבר ביום הראשון שלי פתאום התחברתי לאבא. הבנתי מה הוא עשה ואיך עבד כשנפל". באחת המשמרות, היא מספרת, פגשה באקראי בגולן לוי, "השוטר שהיה עם אבא שלי במשמרת וראה איך ירו בו ממש לנגד עיניו. זה היה מרגש". שירן אמורה להשתחרר בעוד מספר שבועות, וכעת היא כן יודעת לאן היא רוצה להגיע: "לשרת כשוטרת במשטרת ישראל זה החלום שלי, עבורי זה להמשיך בדרכו של אבא".

רוזי שומעת ומתפוצצת מגאווה. "הילד שהיה בבטני כשפתחתי את הדלת והבנתי שאביב כבר לא בחיים עכשיו הולך בעקבותיו. זה עשה לי 'בום־בום' בלב, פשוט זרק אותי אחורה. זה כאילו לראות את אביב כלוחם מג"ב. הוא פשוט העתק של אבא שלו. התחושות מעורבות, גאווה גדולה מצד אחד וכאב חזק מצד שני שאביב לא יכול לראות ולו לרגע את הבן שלו. אני בטוחה שהוא גאה בגיא ובשירן מלמעלה".

רוזי לא מסתירה מגיא ומשירן את חששותיה. "לשרת במשטרה ובמג"ב זה מסוכן, אנחנו רואים מה קורה היום, יורים על שוטרים, מאיימים עליהם, זה מפחיד. אבל אני לא אתן לפחדים שלי לסכל את הגשמת החלום של שירן וגיא ללכת בעקבות אבא שלהם", היא אומרת. "אבל גם את קצינת מג"ב", הם עונים. "אני לא בחזית הלחימה", היא מבהירה, "אני במשרד".

גם האחות מיה, בת 14, שנולדה לאחר שרוזי נישאה בשנית, רצתה להצטרף לתמונה. "למה אני לא יכולה?" שאלה, "גם אני רוצה להיות שוטרת כמו אמא והאחים הגדולים שלי".