המרד ועונשו

אפשר לכנותם איך שרוצים: מורדים צעירים, קהילת משקיעים שחברו ברשת חברתית, והולכים בדרכו של רובין הוד ונוקמים בקרנות השקעה וגידור גדולות, או סתם מהמרים חדשים הבטוחים שיצליחו לגרוף הון בטרם יחלוף ההימור. הכינוי לא חשוב, גם לא הטכניקה. השיטה חשובה: מניפולציה בשוק המניות האמריקאי, באחת מפינותיו הפחות מוארות ופחות מפוקחות. במסורת הבורסאית הישראלית יש לפעולה זו שם לא טוב. זו הרצת מניות לכל דבר ועניין. לא לשם שמיים אלא כדי להעשיר את המניפולטורים ואת המריצים.

הרצת מניות עתיקת יומין כמו שוקי המניות. הפיתוי להיעזר בה עצום: אני קונה מניה אלמונית בזול, מפיץ שמועה שהיא עומדת להתייקר מסיבה כלשהי, משכנע קרובים ורחוקים לקנותה ומדי פעם גם מוסיף קצת קניות על חשבון אשראי מהבנק. והנה, נס בעיירה: שער (מחיר מניה בסלנג בורסאי) המניה שלי מטפס לפתע מעלה־מעלה. המשקיעים המחזיקים בה מהססים למכור כי אולי זו התחלה של מרוץ לצמרת, וחולמי החלומות על התעשרות מהירה מסרבים להירגע. ואני, שסיכנתי רק מקצת מחסכונותיי, מוכר בשיא ומתעשר. האחרים, אגב, מפסידים.

לו רק זה היה כה פשוט. אבל זה לא. מאז המשבר הבורסאי הגדול של 1929 הושקעו מאמצים אדירים למנוע בשוקי ניירות הערך בכלל ובמניות בפרט פעילות המוגדרת כ"ניסיון להשפיע על שער המניה בדרכי תרמית". המאמץ הוליד תקנות, הוראות, רגולציה וחקיקה מקיפה, שמכוחה הוקמו בכל המדינות המתקדמות רשויות מיוחדות המפקחות על כל שרשרת הסחר בניירות ערך. בארץ זו רשות ניירות ערך. עם השנים השתכללו אמצעי המעקב, הוחמרו האיסורים על מניפולציות ונערכו לא מעט משפטים לעברייני בורסה, ובכל זאת יש פרצות ולכן מפעם לפעם מתפרץ גל של ניסיונות לתמרן את המסחר לנתיב המעשיר את המתפרצים. פעם היו אלה סחרני יום, פעם סחרני ארביטראז', פעם מפעילי אלגוריתמים מורכבים, פעם כותבי אופציות בינאריות, והרשימה ארוכה. רובם נוטים להתהדר בכינויים עם צליל מדעי עמוק.

בשבועות האחרונים זה שוב קרה. במרוצתם עלו השערים של כמה עשרות מניות זניחות למדי במאות ואלפי אחוזים, פועל יוצא מביקוש לאותן מניות שכבר נחשבו, לפי קריטריונים כלכליים ופיננסיים, לסחורה שאין לה קונים ומחיריה רק ירדו. לכן מי שהימרו על המשך הירידות, הפסידו. המקדימים לקנות ולמכור בזמן הרוויחו.

העלייה נבעה מהתארגנות של קבוצות משקיעים־קונים צעירים (יחסית) שהחליפו ביניהם כוונות קנייה בפורומים באינטרנט, במיוחד ברשת החברתית רדיט ובזירת המסחר רובין הוד מרקט'ס. עליית השערים הבלתי־צפויה של המניות האלו הלחיצה את המנהלים של קרנות גידור אחדות שהימרו דווקא על המשך הנפילות. כדי לעמוד בדרישות הרשויות הם אף נאלצו לקנות בעצמם את המניות ביוקר רב.

ההתארגנות זכתה לשפע של התפעלות מהתקשורת הכלכלית, המשוועת לאיזה מרד נעורים פופוליסטי שירעיד את יסודות העולם הפיננסי הישן - למרות העובדה הפוליטית שהתארגנות נתמכה על ידי אנשי עסקים אמידים מקורבים למורשת טראמפ. אלא ש"מרד הצעירים" נגד "זקני וול סטריט" אינו מרד כלל ועיקר. אין בו אידיאולוגיה או חלילה ערכים, רק תאוות בצע מהסוג הישן והמוכר. זאת אכן "הרצת מניות בלבוש חדש", פוסק פרופ' שמאול האוזר, עד ינואר 2018 יושב ראש הרשות לניירות ערך והיום פרופסור בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן־גוריון ובקריה האקדמית אונו. המומחה בה' הידיעה לשווקים וחוקים של ניירות ערך.

הרצה כמו ה"ויסות" של מניות הבנקים אצלנו בשנים 1983-1980?

"העיקרון דומה. ומה העיקרון? לנסות להשפיע על אנשים לקנות מניה לא בגלל שהחברה עומדת בפני תפנית עסקית נפלאה, אלא רק מפני שהמניה כבר התייקרה ושערה עלה אתמול ושלשום. לקנות מפני שהאחרים קונים. זו הרצה, פעולה אסורה לפי חוק, גם אם מבחינה משפטית טהורה לא פשוט להוכיח אותה".

להזכירנו: בשנות הטירוף ההן נהר הציבור הישראלי בהמוניו למניות, ובמיוחד למניות של הבנקים, ששעריהן עלו מדי שבוע בעשרות אחוזים ובכך סיפקו למשקיעים, כביכול, הגנה מפני האינפלציה המשתוללת. הבנקים דאגו להוסיף בקביעות שמן למדורה על ידי יצירת ביקושים מלאכותיים למניות של עצמם — ועל כך הועמדו מנהליהם לדין פלילי. בבורסה התל־אביבית הקטנה התנפחה בועה אסטרונומית; השווי הבורסאי של בנק לאומי, למשל, עלה על השווי של ענקי הבנקאות הגלובלית ולמניות של חברות קיקיוניות נרשמו "קונים בלבד".

ניפוח מלאכותי של בועות בבורסה נגמר אצלנו תמיד בבכי. כך ב־1983/84 וכעבור עשור ב־1994.

"גם מה שהתקשורת מכנה מרד בוול סטריט ייגמר קרוב לוודאי בבכי. כשמניה של חברה מתייקרת במאות אחוזים ביום או בשבוע בגלל מניפולציה בורסאית כזאת או אחרת, זו בועה שסופה להתפוצץ. ולא משנה מי מנפח אותה ואיך. אבל תנוח דעתך: העולם הפיננסי לא צפוי להיחרב. הוא עבר בהצלחה זעזועים הרבה יותר דרמטיים".

האם זו חוכמת ההמון או טיפשות ההמון?

"המון שמגיב מהבטן ולא מהמוח, לא מתנהג בחוכמה. אנשים רוצים להתעשר מהר ובלי מאמץ והולכים כסומא אחרי מישהו שממליץ להם לקפוץ על העגלה ולקנות מניה כזו או אחרת בלי לדעת מאומה על החברה שהנפיקה אותה. מצטרפים לריצת אמוק של עדר. חלקם הגדול לא מתעמק להבין איך עובדות קרנות גידור, מהי מכירה בחסר, ואיך כל זה מתקשר אליהם. המשקיעים הזריזים יממשו את הרווחים ויברחו, האחרים יפסידו את כספם ואת חלומותיהם".

הם כבר הפסידו: מניית הדגל שהתחילה את הסיפור, של חברת משחקי המחשב גיימסטופ, כבר קרסה משער של 480 דולר ל־88 דולר; הקונים בשיא הפסידו מעל ל־80% מכספם. מניות אחרות נפלו ב־50% עד 60% וממשיכות לרדת. כלשון האמירה הישראלית הידועה "הפריירים בבורסה לא מתים, הם רק מתחלפים".

נשאלתי בשבוע שחלף במה שונה התהילה של מריצי המניות בוול סטריט מהרצת המניות שבה הואשם נוחי דנקנר על ידי רשות ניירות ערך בתקופת כהונתך כראשה. דנקנר ישב בכלא, ה"מורדים" בוול סטריט פותחים שמפניה. אולי יש לדנקנר יסוד לדרוש משפט חוזר?

"למיטב הבנתי לדנקנר אין יסוד סביר לבקש משפט חוזר, אבל לחבר'ה שמריצים את המניות באמריקה יש סיבה טובה לחשוש מידה הארוכה של הרשות לניירות ערך האמריקאית".

פעילותם פלילית? שרת האוצר החדשה בממשל ביידן, פרופ' ז'נט ילן, מכנסת דיון מיוחד בנושא בהשתתפות הרגולטורים של שוקי ההון.

"כדי לבסס חשד לעבירה פלילית של השפעה בדרכי תרמית על שערי המניות צריך להוכיח שהייתה כאן כוונת תחילה להשפיע עליהם, וגם להרוויח מכך. זו שאלת היסוד הנפשי שכה מסובך להביא כראיה במשפט פלילי. עד כה רשות ניירות ערך האמריקאית, וגם הישראלית, הסתפקו בהערה שהן 'בוחנות את התופעה'. אני ממליץ לא לזלזל בהערות אלו. הבחינה עשויה להוביל לממצאים חמורים ולתקנות והוראות חדשות שיעדכנו את ההגדרות של הרצת מניות אסורה לעידן של הרשתות החברתיות. יעלו כאן שאלות מהסוג האם אזכור נלהב של המניה בפוסט ברשת, או בטיקטוק, יחד עם סימן גרפי של זינוק וצילום מסך המשקף תשואה מידית בת 250% הם מרכיבים של הרצה".

בכלל מותר למי שאינו יועץ מורשה להמליץ על קניית או מכירת מניות? מדובר בהמלצות שעולות באתרי אינטרנט עם מיליוני עוקבים. עשרות מיליונים.

"להערכתי המקצועית, קריאה פומבית וממוקדת לרוץ ולקנות מניות מסוימות נופלת למסגרת של חוקי הייעוץ, כלומר דורשת רישוי ורישיון — והיא בעייתית במיוחד כשהממליץ ירוויח ישירות מהיענות המונית להמלצותיו".

ובכל זאת, הפעם יש למניפולציה הבורסאית ניחוח ומנגנון מיוחד. היא מכוונת לסחוט את המיץ מקרנות השקעה המתמחות במה שקרוי "מכירה בחסר", בשורט.

"בתמצית, מכירה בחסר היא הימור מחושב של יחיד, של מנהל תיקים או של קרן השקעות על ירידה במחיר של מניה. איך אפשר להרוויח מכך? ככה: אם אתה מצליח למכור למישהו את המניה במחיר העכשווי הגבוה אבל לספק לו אותה בפועל רק כעבור זמן, כשהמחיר כבר קרס — הרווחת. אם טעית בכיוון והמניה דווקא התייקרה, הפסדת".

המכירה בחסר דוחפת את שערי המניות הנחלשות ברשימה השחורה עוד יותר למטה. בתקופות של משבר היו מדינות שאסרו זמנית עליה, כמו יפן ויוון.

"אין שום דבר רע בפעילות של בתי השקעה שחוזים ירידה בשער המניה ומתנהגים בהתאם. אדרבא, מחקרים מוכיחים כי מכירה בחסר, תחת פיקוח ורגולציה מתאימים, מצמצמת תנודתיות בשערי המניות ומאפשרת תמחור יותר נכון שלהן. אבל כשהשווקים היו במשבר, פוליטיקאים נלחצו והחליטו על הגבלת פעילות השורטיסטים. זה לא הועיל ולא היה נחוץ".

לא בבורסה שלנו

הסתברות לכך שאירוע דומה של הרצת מניות המונית במסווה של נקמה בקרנות גידור יקרה גם בארץ, בבורסה בתל־אביב, היא "נמוכה מאוד, מאוד", מעריך פרופ' האוזר. ואלו הטעמים להערכתו: ראשית, בבורסת ת"א כמעט ואין מכירות בחסר של מניות על ידי קרנות גידור הפועלות בה. התופעה שולית, אם בכלל. שנית, המשקיע הישראלי שמרן וזהיר ביותר. בזיכרון הקולקטיבי שלנו צרובים עמוק־עמוק הלקחים מהתפוצצות הבועות הבורסאיות בשנות השמונים, התשעים והאלפיים. בשל כך ביצועי שוק המניות בארץ בעשור האחרון מאכזבים בהשוואה לבורסות מובילות במערב ורק 5%-10% מהמסחר היומי נעשה על ידי משקיעים בודדים על חשבון עצמם. בארה"ב, אומר האוזר, שיעור הסחר הבורסאי המכונה קמעוני מגיע ל־25% עד 30% מסך כל המחזור. ושלישית, רשות ני"ע הישראלית ממוקדת יותר מהאמריקאית במניות של חברות קטנות, עוקבת אחריהן ורגישה לאי־סדרים בהן. מכל הסיבות הללו אין בארץ תשתית תרבותית, כלכלית וחברתית ל"מרד בבורסה", שממילא בקושי מתרוממת מהקרשים.

האם גם שערי מניות של חברות טכנולוגיה קטנות כגדולות לא התנתקו באחרונה מקרקע המציאות? וההנפקות החדשות — האם אלו לא מרחפות שוב באוויר חם של ספקולציות והימורים?

"הריבית האפסית, הזרמות הכסף האדירות של הממשלה, הסתנוורות מטכנולוגיה ותאוות הסיכון אכן מזינות כעת חלק משוקי המניות. לעיתים גורמות לניפוח שערים שאפשר לתייגו כבועה. יש מקום לחשוש מכך. אני חשדן כלפי כל מניה ששערה עולה או יורד ללא סיבה כלכלית. תנודתיות חריגה מעידה על ליקויים ואפשר שגם על מניפולציות. עוד לא מצאתי מישהו שיכול לנמק כלכלית למה המחיר המטבע הדיגיטלי ביטקוין הוא 40 אלף דולר בשבוע אחד ו־20 אלף דולר בשבוע אחר־כך וחוזר חלילה".

איפה שאין היגיון, יש רק משחק מזל.

"אם הגישה לשוק המניות כאל קזינו תתרחב ותתפשט, אם המוני משקיעים צעירים חסרי ניסיון, חסרי זיכרון היסטורי וחסרי ידע כלכלי־פיננסי יצטרפו למסחר כדי להרוויח הרבה ומיד, התוצאה עלולה להיות הרסנית. התנודתיות תגבר והסיכונים יזנקו. ככל שהאלמנט האי־רציונלי יגבר, כך ייפגעו רוב המושקעים והמשקיעים".

"למדנו מההיסטוריה", מסכם האוזר, "שנכנסים אחרונים לשוק מניות מזנק הם הנפגעים הכי קשה מירידתו". נפגעי הבורסה העתידיים, זו קריאת אזהרה בשבילכם.

המחליף

ג'ף בזוס, המייסד, המנכ"ל והיו"ר הכל־יכול של חברת הטכנולוגיה הקולוסאלית אמזון (שווי שוק אחרון: 1.66 טריליון דולר) הודיע על כוונתו לוותר על תואר המנהל הכללי ולהסתפק בתפקיד יו"ר דירקטוריון פעיל. להתמסר לבניית אסטרטגיה ארוכת טווח. יש המפקפקים בכנות הריחוק שגזר על עצמו בזוס מעסקי אמזון השוטפים ויש מברכים על רצונו המוצהר להנהיג את אמזון כיושב הראש שלה במאבקים הרגולטוריים והעסקיים שמצפים לה באופק.

כמחליפו בניהול מינה בזוס את האיש שעמד בראש חטיבת שירותי הענן של החברה, אנדי ג'סי. החטיבה מחכירה אחסון ונותנת מגוון שירותי תוכנה בחוות השרתים שלה לחברות ותאגידים שלא רוצים להשקיע בהקמת מערכות עצמאיות יקרות. זו החטיבה הרווחית ביותר של אמזון, לעתים הרווחית היחידה.

את אנדי ג׳סי פגשתי לפני שלוש שנים בכנס המרכזי של חטיבת הענן של אמזון בלאס־וגאס. הנה תיאורו כפי שפורסם אז במדור זה: "15,000 מבאי הכנס הצטופפו בתורים ארוכים משעות הבוקר המוקדמות לתפוס מקום ישיבה בהרצאת הפתיחה של ג'סי. הופעתו הפתיעה: ג׳סי עלה לבמה לבוש ז'קט משבצות סולידי, מכנסי קורדרוי כהים וחולצה לבנה פשוטה. לא ניסה להעמיד פני צעיר נצחי ולא נדחס לחולצת טי שחורה וג׳ינס הדוק. שיבה קלה פשטה בשערותיו וטבעת נישואין צנועה קישטה את אצבעו; לפני שלושים שנה התחתן ג׳סי בטקס יהודי רבני. אף שהרצאתו נמשכה ברצף כשעתיים וחצי, המאזינים ישבו מרותקים".

אחרי ההרצאה לחצנו ידיים והחלפנו מילות נימוסין. ילדיו של ג'סי, כך מעידים מכריו, מקבלים חינוך יהודי טוב.