אודליה, בת 42, מגדלת לבד שבעה ילדים בדרום הארץ. כבר עשרים שנים שהיא נשואה. במשך עשר שנים מתוכן היא מנסה להיחלץ מהנישואים עם האיש שאיתו בחרה להתחתן.
"בכל פעם הסיפור שלנו מתעכב בטענות שונות", היא אומרת. "פעם זה בגלל שהוא רוצה קודם למכור את הבית, פעם אחרת זה בגלל שהוא פתאום מבקש הסדרי ראייה. הוא נתבע למזונות ומעולם לא שילם. מבחינה הלכתית, אומרים בבית הדין, הם לא יכולים לחייב אותו לתת גט. אני מרגישה שמופעלת כלפיי אלימות כלכלית מטורפת שלא מכירים בה".

הסירוב של אביעד משה לתת גט לשירה איסקוב — אותה ניסה לרצוח לעיני בנם המשותף — זו פרקטיקה מוכרת ביחסים הכוחניים שמפעילים גברים על נשים. הוא לא היחיד שממשיך להתעלל באישה שנישאה לו: נשים רבות נותרות עגונות ולא זוכות למנוח.

אודליה ספגה במהלך שנות הנישואים גם אלימות פיזית, נפשית ואיומים. מספר פעמים הוצא נגד בעלה צו הרחקה עקב האלימות. "עד שלא אקבל את הגט אני בת ערובה, כלואה", היא אומרת. "גם הילדים גדלים בתוך חיים לא נורמליים. יש להם אבא, אבל הוא לא מגדל אותם. זה ממש עינוי דין. הם ממש מענים אותי, לא מכירים בי כמסורבת גט. יש פה עושק וניצול על ידי מי שעד היום חי על חשבוני".

אודליה, שמבהירה כי עצם העובדה שהיא עדיין נשואה מונעת ממנה ומילדיה זכויות של חד־הוריות, פנתה לעמותת "מבוי סתום" לעזרה. "הם מיד הבינו שאני מסורבת גט. אני עוד לא מבוגרת מדי, עוד הייתי יכולה להתחיל חיים חדשים", היא אומרת. "זה

סוג של התעללות. אני חיה תחת ענן כל כך הרבה שנים ואף אחד באמת לא זועק את הזעקה שלי. יש המון נשים במציאות שלי וזה ממש עצוב. בעלי ממשיך להילחם בי וממשיך את חייו כרגיל. הוא חי כרווק, עושה מה שהוא רוצה וממלא את הנפש של הילדים שלנו באכזבות".

"כמו בתקופת העבדות"

גם נעמה מוחזקת כבת ערובה על ידי בעל מתעלל. שבע שנים היא נשואה וסובלת. כשהחלה אלימות פיזית החליטה שהיא לא מוכנה להישאר ולגדל כך את ילדיה. היא קיבלה צו הגנה, וכמה ימים לאחר מכן בעלה כבר נמלט מהארץ ונעלם.

"פתחתי הליכים בבית הדין לענייני משפחה, בקשות שקשורות לרכוש, משמורת והסדרי ראייה, אבל כדי להתגרש אין לנו במדינה אפשרות אחרת — הייתי חייבת לפנות לבית הדין הרבני", היא מספרת. "כשאת מתחתנת את לא חושבת על הדברים האלה. הייתי שמחה שנשים צעירות שמתחתנות יידעו מה המשמעות, איזה דברים יכולים לקרות. יכול להיות שחודש אחרי החתונה בן הזוג עושה תאונת דרכים והופך לצמח, יכול להיות שהוא חוטף פסיכוזה ולא מוכן לתת גט. אף אחד לא יכול להבטיח לך שום דבר, וחייב להיות במדינה שלנו פתרון אחר. לא ייתכן שנשים תהיינה כלואות או מוחזקות על ידי גבר אחד. מדהים שבשנת 2021 אנחנו עדיין במצב הזה, כמו בתקופת העבדות, שאם האדון לא משחרר אותך או מוכר אותך לאדון אחר אתה לא משוחרר".

עו"ד אורית להב, מנכ"לית "מבוי סתום" | צילום: יח"צ מבוי סתום

גם אם מסתכלים, לדברי נעמה, על חוקי ההלכה, "נישואים תקפים אם מתקיימים יחסי אישות. הבעל צריך לישון בבית, לכלכל את משפחתו. שום דבר מהדברים האלה לא מתקיים כבר שנים. יש לנו שלושה ילדים. פחדתי שהוא יפגע בהם אחרי המכות שחטפתי, אבל ידעתי שבשביל הילדים זה לא נכון שאבא ייעלם להם מהחיים. רציתי שהוא יראה אותם עם צד שלישי. למרות זאת, אחרי פעם אחת הוא הפסיק לראות אותם".

הצרות לא נגמרות רק בכבלים שלא מאפשרים לאישה מסורבת גט להמשיך בחייה, לפגוש גבר חדש ולהתחיל פרק ב'. היא מוצאת עצמה נלחמת מול כל הרשויות. "אני לא מקבלת זכויות כמו אישה חד־הורית או גרושה. אני במאבקים אינסופיים", היא אומרת. "הוא רוקן את חשבון הבנק המשותף והשאיר אותי בלי כסף. ביטל צ'קים של הגנים של הילדים, של הדירה, לקח הלוואות, זייף את החתימה שלי והכניס אותי לחובות של מאות אלפי שקלים. יום אחד דפקו לי בדלת מההוצאה לפועל ודרשו שאשלם חוב ענק לבנק, אחרת יש להם צו למטלטלים והם יבואו וייקחו מה שצריך. בגלל שאני אשתו, ויש לנו חשבונות יחד, אפילו שהוא רוקן אותם, בגלל שיש לנו נכסים משותפים, אני לא יכולה לסגור אותם. יש לו תיקים בהוצאה לפועל שמקושרים אליי אוטומטית".

"כך גם בביטוח הלאומי: שולחים אליי צו עיקול כי הוא לא שילם ביטוח לאומי כמה שנים. שנה שלמה של מאבק מול הביטוח הלאומי כדי להסביר להם שאני אישה עגונה. במס הכנסה אני לא מקבלת הקלות. הם לא מסוגלים להבין מה זה אישה מסורבת גט. כשאני צריכה לרשום את הילדים לבית הספר – זאת סאגה שלמה. הלוואי שבתעודת הזהות היה סטטוס של עגונה, כמו שיש גרושה. לכל חיה עלי אדמות מגיע החופש שלה. זה לא מתקבל בשום צורה שנשים יהיו כלואות".

"חשוב שהמודעות לעגונות תעלה", היא אומרת. "סרבנות גט זאת אלימות נגד נשים. נקודה. לא ערכתי מחקר, אבל לתחושתי רוב סרבני הגט הם גברים חולי שליטה. לרוב הייתה שם אלימות כלכלית או פיזית או מילולית או נפשית. אני סבלתי מתחילת הנישואים מאלימות נפשית. רק כשהפיזית הגיעה הבנתי שהחיים העירו אותי. זה היה הגבול. ידעתי שאם אסלח לו הוא יכה אותי שוב. סרבנות וכליאה כזאת של נשים, לא לאפשר להן להמשיך לחיות את חייהן, זאת אלימות קשה נגד נשים".

"פתאום את חולת נפש"

"בישראל הדרך החוקית להתחתן ולהתגרש היא לפי ההלכה היהודית, ההלכה דורשת שהגבר יגרש את האישה מרצונו , ואם הוא לא רוצה היא נשארת נשואה לו על הנייר, לפעמים עד המוות", אומרת עו"ד אורית להב, מנכ"לית "מבוי סתום", ארגון המסייע מזה 25 שנים לנשים מסורבות גט ועגונות. "המשמעות עבורה, מלבד תחושת הכליאה ואובדן השליטה על חייה, שהיא לא יכולה להיות בזוגיות חדשה, היא לא יכולה להתחתן ולא יכולה להביא ילדים לעולם, אחרת הם ייחשבו 'ממזרים' וייכנסו לרשימות השחורות של הרבנות. גברים, בעיקר גברים אלימים, משתמשים בטקטיקה הזו של סרבנות גט בשביל לסחוט עוד ועוד דברים מהנשים שלהן בתמורה לגט. לעיתים גברים מסרבים גט מיצר נקמנות – כדי להכאיב לאישה ולהשאיר אותה לבד לנצח. הם יודעים את ההשלכות של סרבנות הגט ומשתמשים בזה נגד האישה".

נכון להיום יש בישראל אלפי נשים עגונות ומסורבות גט. לפי נתוני מרכז רקמן לקידום מעמד האישה, אחת מכל חמש נשים המצויות בהליך גירושים חווה סרבנות גט. "הבעיה המרכזית היא שעד היום בתי הדין לא מוכנים להשתמש בפתרון מערכתי שיצליח להפקיע את הכוח מהידיים של הגבר ולהעביר את זה לידי בתי הדין", אומרת להב, "למשל ביטול קידושין או הפקעת קידושין. חוסר הנכונות שלהם ליישם פתרון גורף, יחד עם החיוב החוקי להתחתן ולהתגרש במסגרת הדת היהודית, מביאים למציאות בלתי נסבלת של אלפי נשים – חילוניות, דתיות, מסורתיות וחרדיות — שכלואות בתוך מערכת נישואים שכבר מזמן לא קיימת ולא מסוגלות להמשיך בחייהן. הבעל לשעבר, מגובה בבתי הדין ובחוקי המדינה, יכול להמשיך ולהחזיק את אשתו 'אסירה' ובכך לשלול ממנה את החירויות הכי בסיסיות שלה. מדובר בנשים שחלק גדול מהן הן נפגעות אלימות, וסרבנות הגט זו הדרך של הבעל להמשיך את האלימות, רק שהפעם האלימות נעשית בגלוי ולפי חוק. חשוב לציין שגם אלו שבוחרים להתחתן בנישואים אזרחיים כדי 'לדלג' על הרבנות, יהיו חייבים לעבור בבית הדין אם הם ירצו להתגרש".

"בבתי הדין יושבים דיינים שמרניים מאוד שמחזיקים בגישות הלכתיות מחמירות בכל הנוגע לגירושים, וכל ההחמרות האלו נעשות על הגב של הנשים", אומרת להב. "לא מפתיע שזה המצב במערכת הגברית הזו, ולכן אנחנו מנסות לקדם שילוב של נשים בבתי הדין, החל מהדרגים המנהליים הבכירים ועד נציגות ציבור, שישבו בדיונים לצד הדיינים — ויהיו קול לנשים שבאות להתדיין בבתי הדין".

טלי, בת 35 מצפון הארץ, אם לארבעה ילדים, זכתה בגט רק אחרי שנים של מאבקים. "לי עוד היה הסכם גירושים, הסכם להגיע לגט בצורה יפה שנחתם בנוכחות מגשר בבית הדין הרבני", היא אומרת. "פניתי לבית הדין הרבני כי אישה חרדית טובה שיוצאת לגירושים מרגישה שהיא בחופת הגויים אם היא פונה לבית המשפט לענייני משפחה. למרות ההסכם שהיה לו תוקף חוקי, הלכתי ומשפטי, אחרי חצי שנה כשבאנו לחתום על הגירושים אמרו לי שעדיין הבעל יכול להתחרט. אמרו לו 'אתה לא חייב לתת גט, אתה יכול לחשוב על זה'. מאז התחילה סאגה של ייסורים. מעולם לא בכיתי כמו שבכיתי אז".

לדברי טלי, ההסכם בוטל. "גם הילדים סובלים", היא אומרת. "רק השבוע קיבלה מכרה שלי גט, אחרי תשע שנים של מאבק. היא ויתרה על מזונות ועל הדירה, העיקר לקבל את הגט".

"לחיות בהמתנה"

שמרית סוף־סוף גרושה. "עשרים שנים הייתי נשואה", היא מספרת. "אני באה ממשפחה מסורתית והיה לי חשוב לכבד את הנישואים, אבל כשהם עלו על שרטון התביישתי. הרגשתי כישלון. בבית הדין הרבני סיפרתי כל מה שצריך כדי שייתנו לי גט. רציתי לסיים עם זה מהר. הייתי בת 40, עדיין יכולתי לפתוח פרק ב', ללדת עוד ילדים. ומה שקרה הוא שפשוט לא התייחסו אליי, לא ראו אותי בכלל".

"יותר מ־13 שנים הייתה סחבת ואטימות ונשארתי מסורבת גט", היא משחזרת. "בזמן הזה בעלי נטש. כל הזמן היה איום מההוצאה לפועל. היו פעמים שהגעתי לדיונים, הקלדנית לא הגיעה. 'גברתי, אדוני, תפתחו יומנים', ודוחים את הדיון הבא לעוד חמישה חודשים. בשבילי כל שנייה זה לחיות בהמתנה. אין שנייה שלא הרגשתי שהלב שלי קל או רגוע. רציתי להשתחרר מחיים קשים ולא יכולתי להתנתק. שנים שילמתי על עורכי דין כאילו אני עבריינית.

"נשים נרצחות ללא הפסקה. כולם שואלים 'למה היא לא ברחה'. כששמעתי שדיאנה רז נרצחה, נכנסתי לשוק. מה תעשה מי שהתחתנה בגיל 20 והבינה שהיא עשתה טעות והתחתנה עם האדם הלא נכון? אם היא לא תקבל גט, היא תאבד את הזכות להיות אימא. אי אפשר לזלזל ככה בחיי נשים. אני כבר גרושה, אבל עם צלקות. איבדתי אמון בבית המשפט. החיים שלי נהרסו".

כדי להתגבר על הטראומה ולסייע לנשים מקדמת עמותת "מבוי סתום" מספר חוקים בהם חיוב כלל הזוגות לחתום על הסכם קדם־נישואים, הוצאת נושאים הקשורים בגירושים כמו מזונות ורכוש מבתי הדין הרבניים כדי למנוע סחטנות בתמורה לגט, ביטול איסור חתונות באופן פרטי, קידום נישואים אזרחיים, וכאמור שילוב של נשים כנציגות ציבור בבתי הדין הרבניים.

"אין לנו ספק שאם המדינה תציב את הנושא בראש סדר העדיפויות שלה, ואם הציבור יפסיק לשתף פעולה עם הרבנות, נוכל למגר לחלוטין את התופעה הכואבת הזו ולהגיע לעולם ללא עגונות", אומרת עו"ד להב. "זו לא גזירת גורל - זו בעיה שניתנת לפתרון. וחייבים לקדם את הפתרונות".

מספר הטלפון של עמותת "מבוי סתום": 02-6712282