"סע, בן־צור, סע" – זו הייתה קריאתו המפורסמת של מוטה גור לנהגו המיתולוגי, כשהוביל את הפריצה לעיר העתיקה במלחמת ששת הימים. וכך (בערך) קטעה אתמול ראשת ההרכב במשפטו של נתניהו, השופטת רבקה פרידמן־פלדמן, את דברי סנגורו של נתניהו, בעז בן־צור, כשנראה לה שהוא מטרחן שלא לצורך.

"אדוני מדבר ומדבר ובסוף אין שום קשר", אמרה, "כל מה שאתה אומר מופיע בפניי בכתב. אני יכולה לדקלם את הדברים".

או במילים אחרות: תתקדם.

אבל בן־צור רק עשה בקטן את מה שנתניהו וכל פרקליטיו בעבר ובהווה עושים בגדול – לנסות לדחות. להרוויח זמן. אתמול הוא ניסה לדחות את שלב ההוכחות בשלושה־ארבעה חודשים.

בואו. לא שזה צריך להפתיע מישהו. יום קודם שיחרר יו"ר הכנסת, אם ניתן עוד לכנות את תפקידו בכינוי הממלכתי הזה, הצהרה בעיתון הבית של הנאשם ובה דרש לדחות את פתיחת שלב ההוכחות במשפט נתניהו לאחרי הבחירות. פתיחת המשפט מבלי שתינתן לנתניהו אפשרות לענות לטענות נגדו לפני הבחירות, כך טען, תהיה "התערבות בוטה בהליך הבחירות". לא ייאמן: יריב לוין, שמייצג את נתניהו הרבה לפני שהוא מייצג את הכנסת – מעז להפנות לשופטים איום מהתערבות בבחירות.

אבל השופטת פרידמן־פלדמן לא התרגשה ממאמצי הדחיינות של נתניהו ופרקליטיו. היא הזכירה שכתב האישום הוגש כבר לפני שנה, שההוכחות היו צריכות להישמע כבר מזמן, ושלולא הקורונה היינו כבר בעיצומו של המשפט – מה שלא מנע מהשופטים לקבוע בסופו של דבר ששלב ההוכחות יתקיים רק לאחר הבחירות.

נתניהו הגיע אתמול לבית המשפט המחוזי בירושלים בפרופיל נמוך. זה לא היה מפגן הכוח שהציג בפעם שעברה, כשכל בכירי הליכוד התייצבו מאחוריו באותו פריים שייזכר לדיראון עולם. ראש הממשלה, שכפר בכל האישומים נגדו, הגיע לבד. הוא קרא לאנשי הליכוד לא ללוות אותו. התמונה שיצאה הפעם מבית המשפט הייתה של נתניהו יושב לבד בפאתי האולם, עם הגב למצלמות, כתפיו שחוחות. היא נועדה לבטא את בדידותו של המנהיג ולעורר אמפתיה. כך, כשהוא ממתין 25 דקות שהאולם יתמלא, ביקש האיש שמעולם לא הגיע בזמן לשום מקום, לשום אירוע, להנציח הפעם את נוכחותו. מה שלא מנע ממנו להזכיר כבר אתמול בערב ש"כולם יודעים שהתיקים שלו תפורים". כן, כן. כולם.

הדיון באולם נפתח בשאלה האם נתן היועץ המשפטי אישור לפתוח בחקירה נגד ראש הממשלה. הסנגוריה טענה שלא. אלא שהחוק לא מדבר על אישור, אלא על הסכמה. יש למישהו ספק שהיועץ הסכים לחקירה?

פרקליט ותיק אמר לי אמש שכשמייצגים נאשם שבטוח בחפותו הוא תמיד עושה את המוות כדי להקדים את המשפט, לסיים מהר ככל שאפשר. חייהם של נאשמים הם סיוט, והם בדרך כלל מטריפים את המערכת כדי להיגאל מייסוריהם. במקרה כזה הסנגורים מציעים כל מיני פשרות כדי לחסוך בעדים ולהגיע כבר להכרעה – מתוך אמונה שמרשם יזוכה. נתניהו, לעומת זאת, מתנהג כמי שאינו מאמין לרגע אחד בחפותו. ניסיונות הדחייה של פרקליטיו מכוונים, ומה שעומד מאחוריהם זו התקווה שאולי בינתיים יקרה נס. ומדובר בעיקר בנס חקיקתי.

אלא שנס כזה, כנראה, לא יהיה כאן. איילת שקד חרגה אתמול מהתשובה הסטנדרטית של "זה לא רלוונטי, כי בנט יהיה ראש ממשלה", ונתנה תשובה אמוציונלית שבה הודיעה, אפילו בכעס, כי ימינה לא תתמוך בחוק הצרפתי. אם בימינה יעמדו בדיבורם, לנתניהו לא יהיה רוב כדי להעביר את החוק.

אלא שיש מי שסבורים שלא החוק הצרפתי הוא בראש מעייניו של נתניהו. התוכנית שלו, אומר לי גורם בכיר, היא להשתלט על משרד המשפטים. לכן, הוא אומר, אם שקד הייתה אומרת שאם הם ילכו עם נתניהו הם ידרשו את משרד המשפטים בכל תנאי ולא יתנו לו יד במינויים – זו הייתה אמירה הרבה יותר משמעותית. אותו גורם טוען שהמועמד של נתניהו לתיק המשפטים הוא עו"ד שמחה רוטמן, היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה, שהצטרף לאחרונה למפלגתו של בצלאל סמוטריץ' וידוע כביביסט מובהק. אם נתניהו ישתלט על משרד המשפטים אחרי הבחירות, באמצעות רוטמן או אמיר אוחנה, הרי שהמינויים של פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה יהיו בכיסו – הדרך האולטימטיבית לסדר לעצמו עסקת טיעון (כמו תשלום של כופר כספי) שתשחרר אותו ממשפט והוא יוכל להמשיך בתפקידו כראש הממשלה.

אלא שצריך לזכור שעסקת טיעון היא נכס שהולך וקטן ככל שעובר הזמן. כשנאשם מגיע לפרקליטות ערב משפטו ומבקש עסקה, הוא יקבל הנחה גדולה על כך שהוא חוסך זמן, בלבול מוח, הוצאות, ואי־ודאות האם עדים יגיעו או יעלמו. אם זה קורה אחרי שהעדים כבר העידו, והעדויות חזקות – הסיכוי לעסקת טיעון הולך וקטן. במילים אחרות: ככל שיותר סימני שאלה יהפכו לסימני קריאה – היכולת של נתניהו לשאת ולתת תקטן.

וכמה מילים לבנט: כדאי שתתחיל להיעלב. כשתשמע את העדויות בתיק 4000 תגלה כמה מבין הפניות האישיות של ראש הממשלה לאתר וואלה, לא באמצעות אשתו ובנו, נגעו אליך. הבקשות היו ללכלך לא רק אותך אלא גם את אביך, אשתך והשותפה שלך, איילת שקד. הניסיונות שלך להגיד שאין מקום לרגשות בפוליטיקה לא עוברים טוב בציבור. אנשים אוהבים פוליטיקאים עם כבוד עצמי, שיודעים גם לקנא, לשנוא ולנקום.

אז קח עצה: תשתדל הפעם לקיים את הבטחתך ואל תאפשר לנתניהו לצאת בזול מאותו דו שיח שעשה עם אתר וואלה, כשכיהן כעורך הראשי שלו.