בן־דב רץ לאלימות

ברגעים הארוכים שאחרי קטטת החמולות בדרבי החיפאי, צוות התגובות של המכים הירוקים ירד למחתרת. זה היה צורם, כי בניגוד לשחקנים הפרחחים ולמאמנים המביכים משני המחנות, בצד של מכבי, ע”פ דוח השיפוט החמור, הצטרף לאבו־עלי גורם בכיר ומעכיר - המנכ"ל אסף בן־דב.

רק כעבור שעתיים בקירוב (שכללו צפייה בהשתלשלות ההשתוללות) הגיעה סוף־סוף ההתייחסות, שכל כולה התחמקות מאחריות וניסיון למזער נזקים. "כפי שרואים בבירור בסרטון, ניסיתי להתערב ולמנוע את התקיפה, ותוך כדי הופלתי על ידי אלון תורג’מן והגבתי", מסר בן־דב והוסיף: "לאורך כל הירידה מכר הדשא ועד חדרי ההלבשה, ניסיתי להפריד ככל יכולתי את המהומה שהתפתחה במנהרה. אני מצר על כל אלימות ואירועים שאינם ספורטיביים. הניסיון להראות תמונה אחרת אינה נכונה ואשקול צעדים משפטיים נגד כל מי שמנסה לצייר תמונה שונה".

תגובה מפחידה, אלא שתמונות מצולמות אין צורך לצייר. ראה אותן גם השופט לירן ליאני, שכתב בדוח: “תוך כדי המהומה ירד למגרש מנכ”ל מכבי חיפה אסף בן־דב, שהושלך לכר הדשא ע”י שחקן קבוצת הפועל חיפה אלון תורג’מן. אסף החל לקחת חלק פעיל בקטטה ונראה דוחף בידיו”... אכן תמונות קשות. בן־דב פוסע בצעדים נחושים (לא משפטיים), נדבק לדבוקת הצורחים ומניפי הזרועות, ומסתער לעבר גל אראל מהפועל. בלי להקפיד על ריחוק חברתי של שני סנטימטר, בחרי אף. בזה ניתן היה להבחין לא רק בגלל שהמסכה לא כיסתה את חוטמו.

את הטענה "ניסיתי להפריד" יכול היה להשמיע כמעט כל אחד מהאקטיביסטים באירוע, כולל תורג'מן. אם המנכ"ל רוצה להפריד, וזה ממש לא תפקידו, מן הראוי שינסה להרחיק את שחקניו. כך למשל נהג חוסה רודריגס ממכבי, שלא התנפל על שחקני היריבה אלא גונן בגופו על בן־דב ודאג להרחיקו מהמקום. האחרון לא הרגיע את הרוחות, ועשה הרבה רוח.

למחרת הוא עלה לשידור בתחנת הרדיו הביתית, והמגיש דולב נישליס, בעלה של מנהלת השיווק במכבי חיפה, אמר לו (כדאי שתשבו): "אני מאוד שמח שנענית להזמנה שלנו, אז כמו שהבטחנו, אנחנו לא מראיינים, לא מכניסים למקומות שלא צריך"... עיתונות במיטבה. וככה לבן־דב, במקום להשיב לשאלות קשות, עוד הייתה חוצפה להטיף: "גם לתקשורת יש תפקיד עכשיו להוריד את כל הלהבות"... כלומר, גם לחצרנים יש תפקיד: להפחית את כל ההרחקות והקנסות.

וכמה מרגשת הייתה יוזמתו של מנכ"ל המינהלת, ניקולס לב, שמיהר להפגיש את צמד הקפטנים לתמונה ולקריאה משותפת למען אחווה ופיוס. כשפוחדים מעונשים חמורים, מה זה משנה ירוק או אדום? כולם צבועים אותו דבר.