קריית־שמונה היא העיר המחוסנת ביותר בישראל. אט־אט חוזרים שם החיים למסלולם. חששות יורדים, עסקים נפתחים. התושבים שם רוצים לשמור על העיר שלהם נקייה מהדבקות. הרי מה שיצליח שם, אם רק יישמרו הכללים, יקרה בכל מדינת ישראל. קשה מאוד להגיע לעיר נקייה עם 100% מחוסנים. מדובר במאמץ אדיר. אבל קל מאוד להרוס הצלחה. צריך רק אדם אחד שנושא את הווירוס.

בשלב הזה, ולא רק בקריית־שמונה, נכנסים המשפטנים לתמונה. הם הממונים, לדעתם, על שמירה על זכויות אדם. הרי אי־אפשר לכפות חיסון על מי שהפייק ניוז שיבשו את דעתו. הוא עדיין אדם עם זכויות. ולכן, טוענים המשפטנים, הוא נהנה מסל זכויות לא קטן. למשל, אמר לי משפטן בכיר – איך אפשר למנוע מבלתי מחוסן להיכנס לבית מרקחת? איך אפשר למנוע כניסה לסופרמרקטים, שפתוחים גם בימי סגר?

כאשר מדובר בזכויות מתנגשות – שופטים ומשפטנים נוהגים לעשות איזונים. לא מדובר במדע מדויק. ואין שום הוכחה לכך שאיזונים שנקבעים על ידי משפטנים טובים יותר מאיזונים שנקבעים על ידי פורום של פילוסופים, סוחרים או רופאים. האחריות, בסופו של דבר, היא של קובעי המדיניות. הפוליטיקאים. אנחנו כבר יודעים שהשיקולים שלהם הם גם פוליטיים, רחמנא ליצלן. אבל זו הדמוקרטיה. ואם הם עושים הנחות לקבוצת אוכלוסייה מסוימת, עכשיו אלה החרדים, אז נא לא להצביע להם. הם עומדים לבחירה שוב ושוב. והם לא מושלמים. אבל הם הנבחרים.

יש מי שמעדיף כמובן את שלטון החכמים, בנוסח אפלטון. ובישראל זה קורה יותר מאשר בכל דמוקרטיה אחרת. כל החלטה כפופה לשיקול הדעת של האליטה המשפטית. הפגיעה בדמוקרטיה לא התחילה עם הקורונה. אבל נדמה שהגיע הזמן ליצור את האיזון החשוב מכולם: האיזון בין משפטנים לנבחרים. זה לא מתקבל על הדעת שהיועמ"ש או מי מנציגיו יושב בישיבת ממשלה ועל פיו יישק דבר. הכוונות שלו, אפשר להניח, מצוינות. אבל עם כל הכבוד לזכויות אדם ולחופש העיסוק, הזכות לבריאות ולחיים חשובה הרבה יותר.

אנחנו בנקודת זמן קריטית. אולי, רק אולי, אפשר להשתלט על הקורונה. אבל כדי שההשתלטות הזו תצא לפועל – יש צורך בנבחרים שמקבלים החלטות. מדובר בהחלטות שיפגעו בסרבני החיסון. אין להם זכות יסוד להגיע למסעדות, לבתי ספר או לקניונים. זכות החיים של המחוסנים חשובה יותר. הסרבנים צריכים להיות בסגר, כדי שהרוב לא ייכנס לסגר. זה או הם או הרוב. ולפעמים, לא תמיד, זכויות הרוב חשובות הרבה יותר מזכויות המיעוט.

יש משפטנים שעלולים להציב מכשולים. ייתכן שיהיה צורך להעמיד אותם במקום. אבל הבעיה הלא פחות קטנה היא שבינתיים, אין לנו פוליטיקאים נחושים.